בידספיריט | תלמוד בבלי, מסכת עירובין –

תלמוד בבלי, מסכת עירובין – פיזרו, רע”א, 1511 – דפוס גרשום שונצינו – עותק שלם – חתימות רבי יעקב אבן צור (היעב”ץ) ורבי יעקב אבן דנאן מפאס - תלמוד בבלי, מסכת עירובין, עם פירוש רש”י, תוספות ופסקי תוספות. [פיזרו, דפוס גרשום שונצינו, על ידי אברהם בן שמואל אשכרה צרפתי, רע”א, 1511, בערך]. מהדורה שנייה של מסכת עירובין (שנדפסה קודם לכן בקושטא). זו המהדורה המוקדמת ביותר של מסכת עירובין ממנה שרדו עותקים שלמים (ראו להלן). שער עם מסגרת מעוטרת בתחריט עץ. במרכז הדף מופיעים פרטי הספר והמביאים לדפוס: ”ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו יכונן... ובעזרתו נתחיל מסכת ערובין, במאמר כמהר”ר דוד פורטירו י”ץ... והמגיה כזוהר הרקיע יגיה אורו וצדקתו לעולם יעמוד, הוא כמהר”ר ישראל אשכנזי י”ץ”. בשני הדפים האחרונים: ”פסקי תוספות ממסכת עירובין”. במקומות רבים נדפסו בגוף הטקסט של הגמרא וכן של פירוש רש”י ותוספות איורים שונים להמחשה (בכרכי התלמוד המוקדמים מתקופה זו, וכן במהדורת התלמוד של דניאל בומברג, הושארו לרוב מקומות אלו ריקים, לשם מילויים בכתב-יד, לאחר ההדפסה). קולופון בדף [138ב]: ”אמר אברהם בן לאדוני שר וגדול בישראל כמהר”ר שמואל אשכרה המכונה צרפתי זצ”ל, יען היות כל איש אשר בשם ישראל יכונה, חייב לקבוע עתים לתורה לילה ויום, וטרדות הזמן גרשוני מהסתפח בנחלת ה', אמרתי אשמרה דרכי מחטוא ואהיה מחזיק יד עושי מלאכת הדפוס, מלאכת שמים של מחזיקים בה כתיב”. לפני הקולופון מפורט הרכב הקונטרסים: ”הקונטרסי'[ם] ארבעה ועשרים, קונטרס ח' והאחרון של שני דפין, וכל האחרים של שלשה; וסימנם שבעים המה מלכות”. בדף השער חתימות שנים מחכמי פאס במרוקו: רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ ורבי יעקב אבן דנאן. הבעלים הראשון היה רבי יעקב אבן דנאן, החותם: ”אשר חנן אלהים אל עבדו יעקב אבן דנאן יצ”ו”. אחריו חתם היעב”ץ: ”אחר מות החכם הנז' קניתיה אני הצעיר יעב”ץ י”ץ”. הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג). רבי יעקב אבן דנאן (השני) החתום כאן היה מחכמי פאס בתקופתו של היעב”ץ (ראו: מלכי רבנן, דף ע/2, בערך השני). חותמת בדף השער, עם דוגמת חתימה בכתיבה מסולסלת: ”בע”ה אברהם[?] ע---[?]”. הגהות בגוף הטקסט ובשולי הדפים במספר מקומות (חלקן קצוצות), בכתיבה ספרדית-מערבית נאה (ייתכן שהמגיה הוא היעב”ץ או אחד מחכמי פאס האחרים). עותק שלם. [140] דף (נוסף מספור באותיות בכתיבה מערבית בראש הדפים, ובמספרים בכתיבה מאוחרת יותר בשוליים התחתונים של הדפים). 31.5 ס”מ. מצב בינוני-טוב, דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים חסרים בשולי כל הדפים, רבים מהם על גבול הטקסט, עם פגיעות בטקסט (ופגיעה במסגרת השער), משוקמים במילוי נייר (בדף השער, ובדפים הראשונים והאחרונים, קרעים חסרים גדולים ברוב שולי הדף, שמולאו בנייר). סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכת עור חדשה. שנת הדפוס לא נזכרה בגוף הספר (וכן לא נזכר שמו של המדפיס גרשום שונצינו). ביבליוגרפים רבים כתבו כי מסכת זו נדפסה בשנת רע”א (בהם רנ”נ רבינוביץ' בספרו מאמר על הדפסת התלמוד, יצחק יודלוב בספר ”גנזי ישראל”, ועוד). אברהם מאיר הברמן, בספרו ”המדפיסים בני שונצינו”, כתב כי שנת הדפוס היא: רע”ה בערך. יש שטענו כי מסכת זו נדפסה בין שנת רע”ה לשנת רע”ט, על פי אזכורים של המביאים לדפוס של המהדורה שלפנינו, במסכתות האחרות שנדפסו בפיזרו סביב אותן שנים. משפחת שונצינו משפחת שונצינו, משפחה יהודית שבניה היו מראשוני המדפיסים העבריים, נקראה על שם העיר שונצינו (סונצ'ינו) שבצפון איטליה, בה התיישבו בני המשפחה והקימו את בית דפוסם הראשון. בני שונצינו היו הראשונים שהחלו להעלות את מסכתות התלמוד הבבלי על מזבח הדפוס (במקביל להם נדפסו מספר מסכתות בספרד). המסכת הראשונה, מסכת ברכות, נדפסה בשנת רמ”ד (”שנת גמר”א”). בשל קשיים וצרות שהתרגשו עליהם, נאלצו בני שונצינו לנדוד יחד עם כלי הדפוס, והתגוררו בערים שונות ברחבי איטליה, כשבכל אחת מהן המשיכו במלאכתם והדפיסו ספרים עבריים חשובים. אחת התחנות הייתה העיר פיזרו (פזארו) שבצפון מזרח איטליה, בה שהה גרשום בן משה שונצינו מספר שנים והדפיס כמה ממסכתות התלמוד. הדפסה זו, המכונה כיום ”דפוס פיזרו”, הייתה לאבן היסוד בתולדות הדפסת התלמוד הבבלי. גם דניאל בומברג, המדפיס הוונציאני הנודע, השתמש במסכתות שנדפסו בפיזרו כבסיס למהדורתו המפורסמת. במהדורה זו נקבעו לראשונה ”התוספות” כחלק אינטגרלי מדף הגמרא לצד פירוש רש”י (להבדיל מדפוסי ספרד שבהם נדפס רק פירוש רש”י בצד הגמרא). גם סוג ה”תוספות” שצורפו לכל מסכת נקבע אז לדורות (ברובם תוספות רבי אליעזר מטוך). לעומת זאת, ”צורת הדף” (ומספור הדפים) בדפוס זה שונה מהמקובל בימינו, שכן זו נקבעה רק במהדורת בומברג שנדפסה אחריה. גרשום שונצינו החל להדפיס בפיזרו בשנת רס”ט, ובסך הכל הדפיס כעשרים ושלוש מסכתות, אך לא השלים את התלמוד הבבלי כולו. המהדורה שלפנינו היא המהדורה השלמה המקודמת ביותר של מסכת עירובין. ידועה מהדורה מוקדמת יותר, שנדפסה בקושטא, בשנת רס”ט בקירוב, אך שרדו ממנה פרגמנטים מעטים בלבד. ראו במאמר המקוון המופיע במכון לחקר התלמוד ע”ש שאול ליברמן, של בית המדרש לרבנים באמריקה: Yisrael Dubitsky, First International Census of Earliest Printed Editions of [tractates of] the Babylonian Talmud: Prints from Incunables through Bomberg.