בידספיריט | מכתב מהגרי”ז סולובייצ'יק אב”ד בריסק

מכתב מהגרי”ז סולובייצ'יק אב”ד בריסק – ירושלים, תש”ד – על דרכי כתיבת הספר ”חידושי רבינו חיים הלוי”, וכי הדפסת החידושים שלא נכללו בו היא ”בהחלט נגד רצונו ודעתו של אאמו”ר... ואינני מסכים לזה בשום אופן!” - מכתב ארוך (3 עמודים, למעלה מ-60 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק אב”ד בריסק. ירושלים, כ”ט סיון תש”ד [1944]. נשלח ללונדון, אל ידידו ”הגאון הגדול” רבי יחזקאל אברמסקי גאב”ד לונדון, בעקבות היוזמה של רבי ישראל סולובייצ'יק מדרום אפריקה (בן-אחיו של הגר”ח מבריסק) להדפיס את כתבי ה”טאג בוך” של חידושי דודו רבינו חיים הלוי, שהעתיק בתקופת לימודיו אצלו. בתחילת המכתב כותב הרב מבריסק כי קיבל את המכתב בעניין, והוא התאחר מלהשיב עקב מצב בריאותו: ”יקרתו של הדר”ג הגיעני במועדו, נפתעתי ונשתוממתי מהחדשות המוזרות בעיני מכמה פנים. חפצתי להשיב תיכף אבל נחליתי... והוכרחתי לשכב במיטה כמה ימים, ומפני זה אחרה תשובתי”. הגרי”ז מסביר את הסיבה שחלק מחידושי אביו הגר”ח מבריסק לא נדפסו בספרו ”חידושי רבנו חיים הלוי” (שנדפס בשנת תרצ”ו): ”הענינים שלא מצאו מקומם בספר הנדפס, לא מידינו היתה זאת רק מידי אאמו”ר הגאון החסיד זצוקללה”ה בעצמו, לא מחמת התרשלות ורפיון ידים, וגם לא במקרה רק בדעת ובכוונה ובעומק העיון, שהשמיטם מבוא בדפוס. מובן דלא כולהו בחדא מחתא מחינהו, רק מהם שלא נראו בעיניו בשניו האחרונות, אם שלא נראו בעיניו כל עיקר, הענין כולו או מקצתו, או שלא הסכימה דעתו לקבעם בחיבורו, ומהם שאמנם חשב עוד לתקנם ולסדרם להוסיף בהם ולגרוע ולשנות הסברא, אבל עכ”פ לא כמו שהם כתובים ומסודרים מאז”. הגרי”ז ממשיך ומספר: ”ובדידי הוה עובדא שפ”א קוה להוציא את כל ספריו הכתובים ועבר על כולם משער לשער, ועל כל ענין וענין אמר דעתו אם יש לקבעו בספר המסודר לדפוס אם לא, ונעשה אז רשימה מכל הענינים שמצא לנכון לסדרם ולקובעם בספר, וכפי הרשום בזכרוני היו קרוב למאה ענינים, ומאז החל לכתוב ולסדר עפ”י רשימה זו, ואותן שמצא ראויין לקבען בספר כמו שהם נעתקו תיכף בהספר המסודר לדפוס, והשאר החל לסדרם קימעא קימעא עפ”י דרכו, ויותר ממחצית הענינים נקבעו הענינים בספר המודפס. אולם בנתיים נאבדה הרשימה, ולא הי' עוד סדר בכתיבת הענינים רק כפי מה שהזדמן, ומובן שנשארו עוד ענינים שחשב לסדרם ולא עלתה בידו. אבל עכ”פ ממעשה זה יראה הדר”ג כי את הענינים שנפקדו בספר הנדפס היתה זאת מידי אאמו”ר ז”ל בעצמו, כפי דעתו ושיטתו בשניו האחרונות, ומי יבא אחר המלך להדפיס ממנו חיבור מאותן החידושים שהוא בעצמו הוציאם מבוא בדפוס – וגם בחייו לא מעטים היו אלה שדרשו ממנו להדפיס דוקא את החידושים שהוא דלג עליהן, ולשחוק היו בעיניו כל דבריהם ולא נכנסו הדברים באזניו כלל, ודבר זה גלוי וידוע לכל מי שהיה במחיצתו בשנותיו האחרונות – וביחוד לאלה שעסקו בכתיבת חידושיו, ולא אפונה כי גם ש”ב הרי”ס יודע מזה”. הרב מבריסק ממשיך לכתוב על אי-הרלוונטיות של אותם הכתבים הנמצאים תחת יד קרובו הרב ישראל סולובייצ'יק (הרי”ס): ”ומלבד זה הלא הכתבים שתח”י הרי”ס הלא הם משנת תרנ”ח, והלא נודע לכל שבעשרים שנותיו האחרונות עסק בלי הרף בכתיבת החידושים וסידורם, וגם באותן הענינים עצמם יש נוסחאות הרבה מאוחרות מאלה שתח”י הרי”ס, ואיך יעלה על הדעת להדפיס דוקא אותן הנוסחאות הישנות ולעשות פלסתר מכל יגיעו ועמלו של אאמו”ר שיגע ועמל משך עשרים שנה רצופות ביגיעה עצומה שאין כמוה ונתן נפשו על זה יומם ולילה, וגם הקפיד מאד ע”ז שהמעיינים יעיינו דווקא בדבריו בנוסחא אחרונה כמו שהעתיק אותם אח”כ, ומי זה אדון בדבר להדפיס בשמו דווקא הנוסחאות הראשונות... והוא בהחלט נגד רצונו ודעתו של אאמו”ר, שמחוייבים אנו להתחשב בבואנו להדפיס ממנו חיבור שיוקבע בדפוס לאוקמי גירסא בשערים המצוינים בהלכה, אשר זאת היתה באמת כוונתו בכתיבת החידושים וסידורם, אשר לא חשך כל עמל ותלאה בזה, כידוע לכל באי שעריו”. הגרי”ז מבריסק ממשיך וכותב בתקיפות נגד התכנית של קרובו הרב ישראל סולובייצ'יק להדפיס את החיבור: ”ובשביל טעמים אלו הנני קובל מאד על שארי הרה”ג רי”ס שי'[חיה] שיזם וגם עשה להלכה ולמעשה לשלוח להדר”ג את כתבי אאמו”ר הישנים להדפיס אותם בתור חיבור מאאמו”ר, בעת שהוא עצמו יודע שלא כן היתה דעתו ורצונו של אאמו”ר הגאון החסיד זצוקללה”ה... ואם יש לי מה לאמר בזה הנני אומר בפירוש שמתנגד אני להוצאת חיבור שכזה בשם אאמו”ר הגאון החסיד זצוקללה”ה ואינני מסכים לזה בשום אופן” (ההדגשה במקור). גם לאחר הדברים התקיפים, מסכים הרב מבריסק ומודה, שעדיין יש מקום לפרסם את המהדורא-קמא של החידושים בדרך אחרת, והוא כותב (בעמוד השלישי): ”והנה אמנם ידעתי גם ידעתי כי הכתבים הישנים ניתנו ליהנות בהם ורוב המעיינים יהנו מהם הרבה יותר מאשר בספר הנדפס, ולכן הייתה דעתי מאז לשום לב שכל כתבי אאמו”ר יופצו בקרב העם להשקות הצמאים לדבריו, לא להדפיסם בתור חיבור ממנו ז”ל, שזה אי אפשר כאשר כתבתי למעלה, אולם במשך זמן מרובה אפשר למצוא הרבה אופנים בהזדמנויות שונות איך שדבריו יודפסו ויופצו בקהל הלומדים, והאמת שגם בהענינים שכבר נדפסו בחיבורו ראיתי תועלת רבה שגם הנוסחאות הישנות יודפסו, ועל פי הנוסחאות הישנות יובן יותר גם הנדפס בחיבורו, ובלעדם נמצאו הרבה דברים שהם כדברי הספר החתום, וכשרואים את כל הנוסחאות ביחד אז יובן להקורא מה רצה במלה זו, ולמה נטה מאופן הפשוט ביותר וכו' וכו'”. הוא ממשיך ומספר כי בנושא זה היה לו ויכוח עם אחיו הגאון רבי משה זצ”ל, ששלל את הדפסת הנוסחאות הישנות: ”כך היתה דעתי מאז בטרם שנגשתי להוציא לאור את הספר הנדפס, וגליתי אז את מחשבתי זאת לשארי הרה”ג רי”ס שי' שהי' בא אז לבריסק בעתים תכופות, אולם הצעה זאת נדחתה בשעתה מאת כבוד אחי הגר”מ ז”ל, ולכן לא יצא זה לפעולות, וגם עכשיו הנני עומד בדעתי זו שראוי ונכון למצוא אופנים שכל דברי אאמו”ר הגאון החסיד זצוקללה”ה יופיעו לאור עולם ככתבם וכלשונם, אבל לא בחיבור מסודר מאתו,