בידספיריט | שלחן ערוך אורח חיים –

שלחן ערוך אורח חיים – אמשטרדם, תקי”ד – אלפי הגהות בכתב-ידו של הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים אב”ד לייפניק, בעל ה”ברוך טעם” – הגהות על ה”פרי חדש” שלא נדפסו - ספר מגיני ארץ – שלחן ערוך אורח חיים, עם פירושים רבים. אמשטרדם, [תקי”ד 1754]. כרך בפורמט גדול.  העותק של הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים אב”ד לייפניק בעל ה”ברוך טעם”, עם חיבור של אלפי הגהות בכתב-ידו. עותק זה הוא המקור לחיבור ההגהות המפורסם של ה”ברוך טעם” שנדפס בכל מהדורות השולחן ערוך, אך מהשוואה אל הנדפס מתגלה כי הוא כולל עשרות הגהות שלא נדפסו, והגהות רבות שנדפסו בשיבוש או באופן חלקי, אשר מופיעות כאן בשלמותן. בדף השני מדפי השער שרידי חתימה קרועה: ”...פרענקיל תאומים” [כפי הנראה חתימתו של ה”ברוך טעם”]. בשולי אותו דף בצד שמאל רישום בעלות באותיות זעירות (דהוי וקשה לקריאה): ”זה הספר שייך לכבוד... מו' הרב הגאון המפורס' הגדול... מופת הדור החריף ובקי... נ”י עה”י פה”ח [=נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק]... כש”ת מו”ה... פרענקיל נ”י”. בדפי כרך השולחן ערוך שלפנינו אלפי הגהות, חידושים, הערות וביאורים על דברי השולחן ערוך ונושאי כליו, בכתב-יד קדשו של הגאון המפורסם רבי ברוך פרנקל-תאומים אב”ד לייפניק, בעל ה”ברוך טעם”. רוב ההגהות הן על דברי ה”מגן אברהם”, אך ישנן הגהות גם על השולחן ערוך ועל נושאי כליו האחרים, כדוגמת ה”פרי חדש” ועוד. הכרך גדוש הגהות מכריכה לכריכה, והן מופיעות כמעט בכל דף. לפנינו חיבור הגהות רב ממדים בכתיבת ידו של ה”ברוך טעם”. רוב הגהותיו על שו”ע אורח חיים נדפסו בסוף כרכי שלחן ערוך אורח חיים החל ממהדורת לבוב תקצ”ו ואילך, אך בהשוואה בין ההגהות הנדפסות למקור שלפנינו התגלה כי רבות מהן נדפסו בשיבוש או באופן חלקי, וכמה מהן נשמטו לגמרי. בנוסף, עשרות הגהותיו על ה”פרי חדש” המופיעות בכרך שלפנינו לא נדפסו כלל. השמטות ושיבושים אלה מופיעים בכל המהדורות, מאז המהדורה הראשונה (לבוב תקצ”ו) ועד למהדורות המשוכללות של ימינו (ראה מסגרת). בשער ספרו של ה”ברוך טעם”, ספר ”ברוך שאמר” (פיוטרקוב תרס”ה), מובא כי רבים מכתבי המחבר נאבדו ממנו כבר בחייו, ”והתפלל תמיד שימצאו”. עוד מובא שם כי חתנו האדמו”ר בעל ה”דברי חיים” – ” אמר כמה פעמים בפיו הקדוש: יתן ד' אשר ימצאו חידושי מר חותני זצללה”ה אשר נאבדו ממנו והיה לו צער גדול מזה ”; והנה לפנינו נתגלו הגהותיו של ה”ברוך טעם” בשלמותן, עם עשרות הגהות שלא נדפסו מעולם, וביניהן, כאמור, כל הגהותיו על ה”פרי חדש” שלא נדפסו. באחת מן ההגהות שלפנינו (דף רטו/1) מציין המחבר להגהותיו על ה”פלתי” לרבי יהונתן אייבשיץ: ”...ויעוין בפלתי ריש סי' צ”ד שדעתו... וכתבתי בזה בגליון הפלתי ”; ואכן תוכן הגהתו זו נדפסה בהגהות ה”ברוך טעם” על ה”פלתי” (ראה ”כרתי ופלתי”, מהדורת ”זכרון אהרן”, ירושלים תשס”ו, כרך ב, עמ' תצט, הערה 3). מעיון בהגהות שלפנינו עולה כי ה”ברוך טעם” חזר ועדכן את הגהותיו מזמן לזמן, תיקן אותן והוסיף עליהן. כך לדוגמה, במקרה שמצא ספר חדש שראה שכיון לדעתו באחת הגהותיו, או שמצא הוכחה נוספת לדבריו, הוסיף זאת כהמשך להגהתו הראשונה. ניתן לראות הגהות ארוכות שנכתבו בהמשכים, יתכן אף שבהפרשי זמן ארוכים. הדבר ניכר במחיקות ובתיקונים, בצבעי הדיו ובצורת האותיות. העובדה שחלק מן ההגהות לא נדפסו, או שכמה מהן נדפסו במהדורות השו”ע כשהן קטועות באמצען, יכולה להיות מוסברת בכך שההגהות הועתקו מהכרך שלפנינו בשלב מסוים בחייו של ה”ברוך טעם”, עוד קודם שהמשיך לתקן ולהוסיף על דבריו (ראה מסגרת). המחבר מרבה לציין בדבריו ל”ביאורי הגר”א” על השו”ע (נדפסו לראשונה בתקס”ג) בלשונות הערצה, ופעמים רבות מכנהו בתואר ”החסיד זצוק”ל” (ראה: דפים מא/2; מה/2; נב/2 ועוד). בדף קיא/2 הוא כותב בראש העמוד: ”...וכן מצאתי בבאורי הגאון מהרא”ו [=רבינו אליהו ווילנא] זצ”ל... המעיין יבין מתוך קוצר דבריו כוונתו...”. מלבד ההגהות הרבות בכתיבתו האופיינית של ה”ברוך טעם”, מופיעות בין דפי הספר גם הגהות ארוכות שנראות ככתיבה שונה. לא התבררה לנו זהות הכותב, ויתכן שהוא אחד מבניו, חתניו, או תלמידיו של ה”ברוך טעם” (באחת מהגהות אלו נזכר: ”תלמידי הגאון הר”ר יאקב גרעץ” [?] - דף שיב/1). מעניין לציין כי רובן של הגהות אלו נדפסו על שמו של ה”ברוך טעם” (ניתן לשער כי אלו חידושיו של ה”ברוך טעם” שהקריא לאחד מבני משפחתו או לאחד מתלמידיו, כפי שהיה נוהג לעתים). על אף שכאמור, רוב ההגהות בכתב השונה נדפסו על שמו, חלקן טרם נדפסו (כגון: ההגהות על סימן תקפ”ח בכתב הקטן; כנ”ל דף צג/2; רעח/2; רפא/2; רפד/2; רצב/2, ועוד). ה”ברוך טעם” – ”רבן של ישראל” הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים (תק”כ-תקפ”ח), בעל ”ברוך טעם”. מגדולי דורו המפורסמים, נודע בגאונותו וחריפותו ובהגהותיו הלמדניות על ספרים רבים. תלמידם של רבי יהודה ליבער חריף קרונגולד ראב”ד קראקא, רבי דוד טעבלי מליסא, ורבי משולם איגרא. בהיותו כבן י”ט התקבל לרבה של וישניצא, ולאחר פטירתו של רבי בנימין וולף איגר נקרא למלא את מקומו כאב”ד לייפניק ובה כיהן במשך כשלושים שנה. לאחר פטירת רבו רבי משולם איגרא, היה בין המועמדים למלא את מקומו ברבנות פרשבורג, אולם בגורל שנערך זכה לבסוף ה”חתם סופר”. עמקותו וחריפותו היו לשם דבר, עד כי בעל ה”אבני נזר” אמר שכל ימיו התייגע להגיע לחריפותו של הגאון בעל ”ברוך טעם”. ה”חתם סופר” העיד עליו שאלמלא נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה בפלפולו, ובהספד עליו אמר: ”גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו מופת הדור... שהרביץ תורה בישראל בחריפות ובקיאות וממש לא עמדו תלמידים על סוף דעתו בעומק חריפותו...”. בהסכמתו לספר ברוך טעם כותב ה”חתם סופר” לבן המחבר על אביו וחידושיו: ”רבן של ישראל... וכי להסכמתי ועצתי צריך להזריח שמש ואור יקרת של מר אביו הגאון... וכי לא ידעתי עוזו ותפארתו והדרת גאונו... והלא כל דבריו יאירו כזוהר הרקיע יצהירו...”. מסופר על בעל ה”קול אריה” שלאחר שגמר לעיין באחד הסימנים בספר ”עטרת חכמים” שחיברו ה”ברוך טעם”,