הברונית ברטה פון זוּטנֶר - דברי הספד לתיאודור הרצל ומכתב בכתב-ידה - אוסטריה, 1904

הברונית ברטה פון זוּטנֶר - דברי הספד לתיאודור הרצל ומכתב בכתב-ידה - אוסטריה, 1904
דברי הספד לתיאודור הרצל ומכתב בכתב-ידה של הברונית ברטה פון זוּטנֶר. [אוסטריה, 1904]. גרמנית.
• שני דפים בכתב-ידה של ברטה פון זוטנר – דברי הספד לתיאודור הרצל.
הדברים נכתבו עבור קובץ מאמרים והספדים אשר התפרסם זמן קצר לאחר פטירתו של הרצל בגליון מיוחד (Herzl Nummer) של כתב העת Ost und West, ב-8 באוגוסט 1904.
"אני רוצה לדבר על יופיו. הוא דמה למלך אשורי, ועדיין היה ג'נטלמן מודרני. על עבודתו (עבודתו של ענק: לא פחות מיסודותיה של מדינה), על... הרוח שהפיץ עטו ידובר בהרחבה בקובץ זה. יתכן וישכחו לציין את יופיו (כאילו אין זה ראוי לציון, בהשוואה לכשרונות האחרים), אך היה זה חלק מדמותו ההרמונית...". [2] דף (שני עמודים כתובים), 17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול וקמטים. נקבי תיוק (עם פגיעה קלה בטקסט). רישום מאוחר בעט בצדו האחורי של אחד הדפים.
• מכתב מאת ברטה פון זוטנר. קרומפנדורף (Krumpendorf, אוסטריה), 1 באוגוסט 1904.
מכתב זה הנו מכתב מקדים לדברי ההספד הנ"ל. המכתב נשלח אל עורך כתב העת Ost und West, ליאו וינץ. הברונית מביעה בו את תקוותה, שדברי ההספד פרי עטה יתפרסמו בגליון המיוחד לזכר הרצל, אך כיוון שנשלחו באיחור, לא הגיעו בזמן לגליון המיועד.
"עורכים יקרים, מכתבכם הועבר אלי... יש לי זמן לכתוב רק כמה שורות זריזות בנושא המבוקש – ומי יודע אם תגענה בזמן? היתה זו אבדה מצערת ליהודים ולאנושות האצילה שאדם מהולל זה נלקח בטרם עת". דף 11.5 ס"מ (שני עמודים כתובים). מצב טוב. קו קפל אופקי ופגמים קלים. נקבי תיוק (עם פגיעה קלה בטקסט).
הברונית ברטה פון זוּטנֶר (Bertha von Suttner; 1843-1914), בת למשפחת אצולה מפראג, סופרת ופעילת שלום אוסטרית; מחברת הספר "הניחו את הנשק!" (Waffen nieder! Die), אשר היה לאחד הספרים המשפיעים ביותר במאה ה-19, ואשר זיכה אותה בפרס נובל לשלום בשנת 1905. זוּטנֶר היתה לאשה הראשונה שזכתה בפרס זה. החל משנת 1999 מוטבעת דמותהּ על מטבעות ה-2 אירו האוסטריים.
זוטנר היתה לדמות מובילה בתנועת השלום. בין היתר ערכה כתב-עת בינלאומי בשם "הניחו את הנשק" וייסדה את אגודת השלום האוסטרית. לאורך השנים שמרה על קשרי ידידות עם אלפרד נובל. רבים סבורים כי הקרבה בין השניים היתה מן הסיבות העיקריות לכך שנובל בחר לכלול פרס לשלום בצוואתו.
זוטנר הכירה את הרצל, והתכתבה עמו בנושאי פציפיזם וציונות. היא אף ניסתה לסייע לו בפועלו מספר פעמים תוך שימוש בקשריה בקרב האצולה הרוסית. הרצל בתורו שכר את זוטנר לסקר את ועידת השלום בהאג מטעם העתון "די-ולט" והיא אף מוזכרת ביומניו. על קשרי הידידות בין השניים כתב עמוס אילון: "היא הגתה להרצל חיבה אישית רבה ואהדה את הענין הציוני. במכתביה אל הרצל כינתה אותו זוטנר בכינוי 'מושל-ציון היקר'... זוטנר, כהרצל, היתה קנאית לרעיון, לוחמת בודדה שהתפעלה מעוז-רוחו ודבקותו באידיאל בלתי-ניתן להגשמה לכאורה. כנשיאת 'האיגוד העולמי לשלום' הבחינה כי אותם טיעונים נדושים וריקים משמשים בעת ובעונה אחת נגד הציונות ונגד הפאציפיזם, ולא אחת בפי אותם אנשים". ("הרצל", עמוס אילון. הוצאת "עם עובד", 1977. עמ' 336).