בידספיריט | ספר ראשית חכמה - הקדשת
ספר ראשית חכמה - הקדשת בעל ”ערוגות הבושם” - ספר ראשית חכמה, מאת המקובל רבי אליהו די-וידאש. מונקאטש, [תרנ”א-תרנ”ח 1891-1898]. בדף השער הקדשה נאה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי משה גרינוואלד אב”ד חוסט, שנתן את הספר מתנה לתלמידו: ”דורון דרשה לתלמידי יקירי הבח'[ור] המופלג בתו”י [בתורה וביראה] חתן תמים למעלות מו”ה זאב טירנויער ני”ו מק”ק סאטמאר - ליום חתונתו”, בברכות חמות ולבביות: ”שיהיה זיווגו עולה יפה, ויזכה לברכת גבר ירא ה' האמורה ע”י נעים זמירות ישראל, כעתירת אונ”פ [אוהבו נפש] רבו החותם בכל חותמי ברכות, הק' משה בלאמו”ה עמרם זלה”ה”. חתימות וחותמות, הגהות ארוכות ורישומים בכתב-ידו של מקבל הספר, הגאון רבי זאב וואלף טירנויער. הגאון המפורסם רבי משה בן-עמרם גרינוואלד (תרי”ג-תר”ע, החתם סופר ותלמידיו עמ' תקכא), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. תלמיד רבי מנחם כ”ץ פרוסטיץ מצעהלים ותלמיד ה”כתב סופר” בפרשבורג. כבר בבחרותו ניהל ישיבה בעיר הולדתו טשארנא, ולאחר מכן כיהן ברבנות בכמה מקהילות הונגריה ומשנת תרנ”ג אב”ד העיר חוסט. על אף שנמנה על יוצאי בית מדרשו של ה”חתם סופר” אחז בדרכי החסידות ונהג לנסוע לאדמו”רי בעלז וסיגט. בחוסט הקים את חצרו המפוארת וביסס והרחיב את ישיבתו, אשר הפכה לאחת הישיבות הגדולות בהונגריה. לישיבתו נהרו תלמידים מכל רחבי המדינה ומחוצה לה, ורבים מרבני הונגריה היו תלמידיו. נתפרסם בחיבוריו בהלכה ואגדה אשר נקראו בשם ”ערוגת הבושם”. בנו הוא רבי יעקב יחזקיה גרינוולד אב”ד ואדמו”ר בפאפא, ונכדו הוא האדמו”ר רבי יוסף גרינוולד מפאפא, שהקים את חסידות פאפא באמריקה לאחר השואה. מקבל הספר וכותב ההגהות: הגאון הצדיק רבי זאב וואלף הלוי טירנויאר (תרמ”ב-תשי”ט). תלמידו חביבו של הגאון רבי יהודה גרינוואלד אב”ד סאטמר, ותלמידו של רבי משה גרינוואלד אב”ד חוסט בעל ”ערוגות הבושם”. כיהן בדיינות בעיר שאמלוי, ולאחר מלחמת העולם הראשונה כיהן ברבנות לעספעץ (מולדובה), שאץ (בוקובינה), ועוד. לאחר השואה עלה לעיה”ק צפת בשנת תש”י יחד עם חתנו האדמו”ר רבי אהרן לייפער מנדבורנה-באניא, וכיהן בה ברבנות ביהמ”ד ”אגודת ישראל”. גאון מופלג ואיש קדוש. רבות מהנהגותיו היו עפ”י הקבלה. בסוף ימיו הדפיס את ספרו ”טל אורות”, על מלאכות שבת, אולם שאר כתביו כמעט ולא נדפסו. רעו דף. 23.5 ס”מ. נייר יבש. מצב טוב-בינוני. בלאי וכתמים. כריכת עור מהודרת. על מהדורה זו ראה: קרית ספר, כרך כז, תשי”א, עמ' 277.