בידספיריט | מכתבים אל הרב אריה לוין

מכתבים אל הרב אריה לוין - מאת לוחם לח”י אשר נידון למוות - ירושלים, 1944 - שני מכתבים בכתב-יד, מאת לוחם הלח”י מתתיהו שמואלביץ', ממוענים אל הרב אריה לוין. המכתבים נכתבו בתקופה בה נשפט שמואלביץ' בידי השלטונות הבריטים בגין פעילותו במחתרת ונידון למוות בתליה. אחד המכתבים מתוארך: י”א תמוז התש”ד (יולי 1944). השני נכתב, כפי הנראה, מעט קודם לכן. שני המכתבים נכתבו על נייר משבצות. האחד נכתב ברובו בעפרון, נפתח בפניה ”רבי” וחתום ”מתתיהו בן צבי חיים שמאלוויץ”. השני נכתב בעט, ממוען ל”רבי לוין היקר!” וחתום ”רפאל מתתיהו בן חיים צבי ושרה”. מן המכתבים ניתן ללמוד על הלך רוחו של שמואלביץ' במהלך המאסר והמשפט, על אמונתו בצדקת דרכו, על החשיבות שייחס לתפילה (ולתפילתם של אחרים לשלומו) ועל מוכנותו לקבל את דינו וכניעתו לדין-שמים. המכתבים מעידים גם על מאמציו של הרב אריה לוין, ”רב האסירים”, לסייע לשמואלביץ'. במכתב הראשון כותב שמואלביץ': ”הד' במרומים יודע, כי כל מה שעשיתי, לא למעני עשיתי, כי אם כדי לקדש את שם ישראל... ואני מוכן לקדש את השם בכל נפשי ובכל לבבי, אפילו כשיטלו את נפשי ממני לא אכף לפני משפט הגויים, לא אבקש רחמים, כי לחרפה היא...”. במכתב השני (המתוארך י”א תמוז) מתייחס שמואלביץ' למאמצים לבטל את עונש המוות-בתליה אשר נגזר עליו. הוא מתאר את מורת רוחו לנוכח פניות הצ”ח למפקד הצבאי (”אין אני מאמין בכוונות הטהורות של פניה זו...”), וכותב לרב לוין: ”ספרת לי שבשעת התפילה, בכל בתי הכנסת מעלים תפילת מי שברך לשלומי. זה עורר בי שמחה רבה. הרגשתי את עצמי פתאום כאילו הרבה מאוד יהודים טובים מאמינים פרשו איש איש את טליתו עלי ונעשה לי כל כך קל וכל כך טוב תחת לטליתות האלו, כאילו הוכנסתי תחת כנפי השכינה...”. מתתיהו שמואלביץ' (1921-1995) נולד בעיר לודז' (פולין) ועלה לארץ ישראל בהיותו נער, במסגרת עליית ”אף על פי” (תנועת ההעפלה הבלתי ליגאלית של התנועה הרוויזיוניסטית). עם הגעתו לארץ, בשנת 1938, הצטרף לפלוגת בית”ר, ומאוחר יותר, בעקבות הפילוג באצ”ל, הצטרף ללח”י. בשנת 1941 נעצר לראשונה ונשלח ללא משפט למחנה המעצר מזרעה. בשנת 1942 הועבר, יחד עם אחרים מעצורי הלח”י, למחנה המעצר בלטרון, וכשנה לאחר מכן היה בין עשרים חברי לח”י שהצליחו להימלט מן המחנה דרך מנהרה שחפרו. לאחר הבריחה שב לפעילות במחתרת, אולם באפריל 1944 נעצר בשנית; זאת לאחר שנקלע לחילופי אש עם שוטרים בריטים ופצע את אחד השוטרים. שמואלביץ' ישב במאסר בכלא המרכזי בירושלים, ומשפטו, אשר זכה לפרסום תקשורתי נרחב, שימש אותו כבמה להצגת טיעוניו כנגד השלטון הבריטי. בסיום המשפט נידון למוות-בתליה, אולם בעקבות לחץ ציבורי, שונה עונשו למאסר עולם. במהלך מאסרו הועבר לכלא עכו ובשנת 1947 ניסה להימלט בפריצת כוחות האצ”ל לכלא, אולם נתפס. מאוחר יותר הועבר לכלא ירושלים, משם נמלט בשנת 1948, יחד עם אסירים נוספים. שמואלוביץ' נעצר בידי הבריטים בשלישית בעקבות רצח מתווך האו”ם, הרוזן פולקה ברנדוט, בספטמבר 1948 (יחד עם נתן ילין מור). השניים נשפטו באשמת ניהול ארגון טרור ונדונו למספר שנות מאסר, אך ניחונו ימים ספורים לאחר פרסום גזר דינם. בשנת 1972 הצטרף שמואלוביץ' לתנועת החרות, ובהמשך שימש בתפקיד מנכ”ל משרד ראש הממשלה בימי מנחם בגין. מקבל המכתבים: ”הצדיק הירושלמי”, הרב אריה לוין (1885-1969), יליד אורלא (כיום פולין), למד בישיבות ליטא ועלה בבחרותו לירושלים; כיהן כמשגיח-ראשי [מפקח ומנהל-רוחני] בישיבת ”עץ חיים” בירושלים; כונה ”אבי האסירים” או ”רב האסירים” על שם מנהגו [שקיבל לבסוף מינוי רשמי] בתקופת המנדט הבריטי לצעוד רגלית בכל שבת ולבקר את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם. נודע במיוחד בביקוריו המנחמים והמעודדים אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. שני מכתבים. המכתב בעפרון: [1] דף, כתוב משני צדיו, 20.5 ס”מ. מצב בינוני. סימני קיפול וקמטים. קרעים בשוליים ובקוי הקפל. כתמים. מספר משפטים חוזקו בעט. המכתב בעט: [1] דף 21X12 ס”מ. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול, קמטים וכתמים. קרעים בקוי הקפל.