בידספיריט | מכתב בכתב-ידו וחתימתו של משה

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של משה מנדלסון - ברלין, 1771 - מכתב בכתב-ידו וחתימתו של משה מנדלסון. ברלין, ח' כסלו תקל”ב [15 בנובמבר 1771]. גרמנית-יהודית. מכתב ארוך (כתוב משני צדי הדף), אשר נשלח אל קרובו אלחנן הרץ [מלייפציג], ובו פורס מנדלסון את משנתו והגותו על מהות היהדות. המכתב נכתב סמוך לשני פולמוסים שניהל מנדלסון עם אישים נוצריים. האחד, פולמוסו עם יוהאן קספר לאוואטר (או לפאטר; Lavater), איש-דת נוצרי מציריך, אשר קרא למנדלסון להפריך את אמיתות הדת הנוצרית או לחילופין - להודות בנכונותה ולהמיר את דתו לנצרות. במקביל, ניהל נגדו פולמוס נוסף הפרקליט הנוצרי יוהן בלטזר קילבלי (Johann Balthasar Kölbele) מפרנקפורט, שהיה ממתנגדיו החריפים של מנדלסון, ואשר קרא בכל הזדמנות למנדלסון לקבל על עצמו את עול הנצרות כיאה לפילוסוף במעמדו. בפולמוס הסוער עם לאוואטר, שהתנהל באגרות פומביות שהתפרסמו בציבור, הגן מנדלסון בתוקף על יהדותו, ברוח ערכי ההשכלה של אותם ימים, וטען כי הדת היהודית מבוססת על התבונה, וזאת להבדיל מהנצרות שמבוססת על ”התגלות”. במכתב שלפנינו מוסיף מנדלסון לכתוב על הרעיונות שהעסיקו אותו בעקבות הפולמוסים הנזכרים, וכותב בין היתר לאלחנן הרץ כי ההסתמכות על ”התגלות” ו”נבואה” בעייתית שכן היא נתונה להטיה לפי נגיעות אישיות ורגשות סובייקטיביים. הוא כותב כי היהדות אינה נזקקת לניסים, וכי מאמר חז”ל ”אין משגיחין בבת קול” הוא ”כלל ועקר דת ישראל”. נדפס ב”כל כתבי משה מנדלסון, הוצאת היובל” (הוצאת האקדמיה, ברלין, תרפ”ט), כרך ט”ז, מכתב מס' 129, עמ' 152-153. [1] דף, כתוב משני צדיו. 22.5 ס”מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. מספר קרעים קטנים.