בידספיריט | פרשיות ובתי תפילין - פרשיות

פרשיות ובתי תפילין - פרשיות בכתב-יד-קדשו של הסופר הרה”ק רבי דוד מאניפולי, הסופר של המגיד ממעזריטש ותלמידיו - התפילין של האדמו”ר רבי יצחק מסקווירא - פרשיות ובתי תפילין - פרשיות בכתב-ידו של הסופר רבי דוד מאניפולי, הסופר של המגיד ממעזריטש ותלמידיו. [אניפולי, המאה ה-18]. הפרשיות והבתים היו ברשותו של האדמו”ר רבי יצחק מסקווירא, וממנו עברו בירושה לצאצאיו האדמו”רים. זוג תפילין, של יד ושל ראש, כשיטת רש”י - בתים (פתוחים), עם פרשיות, כתב האר”י. הפרשיות נכתבו ביד קודשו של הסופר רבי דוד מאניפולי - סופרם של גדולי צדיקי החסידות, שכתב תפילין לרבו המגיד ממעזריטש, לאחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי (שסיפרו בשמו, שהסיבה שהוא דורש מחיר יקר על הפרשיות, היא כי ”מעודי הנני מקפיד לכתוב הפרשיות מבלי שום הפסק המחשבה”), וכתב תפילין ומזוזה לרבי פנחס מקוריץ ולבניו (התפילין היו חביבות מאד על רבי פנחס מקוריץ ו”נחשבו אצלו התפילין שלו מאד”), וספר תורה לרבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל ”מאור עינים”, ולעוד מגדולי החסידות (ראה הרחבה להלן). כתב-היד של הפרשיות זוהה ככתיבת יד קדשו של רבי דוד מאניפולי על-ידי הרב דוד ליב גרינפלד מארה”ב, יו”ר ומייסד ועד משמרת סת”ם העולמי, מומחה לכתבי סת”ם של הסופרים הנערצים על גדולי החסידות הראשונים, ומחברם של כמה ספרי יסוד חשובים בהלכות כתיבת סת”ם (מצורפים אישורים של הרב גרינפלד על הזיהוי ועל כשרות התפילין). על פי עדותו של הרב אהרן טברסקי מירושלים, תפילין אלו, הבתים והפרשיות, עברו בירושה במשפחת טברסקי, דור אחר דור, מזקנם הגדול האדמו”ר הראשון מסקווירא, רבי יצחק טברסקי, בנו של האדמו”ר הרה”ק רבי מרדכי מטשרנוביל. על-פי מסורת המשפחה שנמסרה לו מאביו רבי שלמה, תפילין אלו עברו בירושה מהאדמו”ר רבי יצחק לבנו האדמו”ר רבי דוד, וממנו לבנו רבי אהרן, וממנו לבנו רבי שלמה (מצורף אישור של הרב אהרן טברסקי המעיד על מסורת זו). צדיקי בית סקווירא נהגו להשתמש בתפילין מיוחסים, ובחצר החסידות נשתמרו תשמישי קדושה המיוחסים לסופרי הסת”ם של הבעש”ט ותלמידיו (ראה להלן). הסופר הרה”ק רבי דוד ב”ר משה יצחק הלוי מאניפולי וטשיטשעלניק (שנות הת”ק - אנצי' לחסידות, א, עמ' תעז), מתלמידיו המובהקים של רבינו דוב בער - המגיד הגדול ממעזריטש (ויש אומרים שאף היה מתלמידי מרן הבעש”ט. שמו נזכר בספר ”שבחי הבעש”ט”, מהדורת רובינשטיין, עמ' 198), שנודע כסופר סת”ם של גדולי צדיקי החסידות בדור הראשון. פי המסופר, למד רבי דוד את מלאכת הכתיבה בעקבות הפצרת רבו המגיד, שביקש מרבי דוד שילמד את מלאכת כתיבת סת”ם. רבי דוד השיב לרבו שהוא מוכן ללמוד את המלאכה בתנאי שרבו ימסור לו את ”כוונת השמות הקדושים”. בעקבות בקשת תלמידו, ביקש המגיד מתלמידו הוותיק הרה”ק רבי שלמה לוצקר, בעל ה”דברת שלמה”, שילמד את רבי דוד את הכוונות. המסורת מספרת כי רבי שלמה לוצקער הלך אתו ”על פני השדה, ולמד אותו”, וכי מאז החל לכתוב ”חביבה היתה כתיבתו בעיני הצדיקים תלמידי המגיד ז”ל” (קהל חסידים החדש, למברג תרס”ב, עמ' יא). רבי דוד כתב פרשיות של תפילין ומזוזות לגדולי צדיקי החסידות: לרבו המגיד ממעזריטש, לרבי פנחס מקוריץ ובניו, לאחים הקדושים רבי אלימלך מליזנסק ורבי זושא מאניפולי ולהאדמו”ר רבי משה מסאווראן. על רבי פנחס מקוריץ נמסר כי התפילין שכתב לו רבי דוד: ”נחשבו אצלו התפילין שלו מאד” (אמרי פנחס השלם, א, עמ' רטו). הרה”ק רבי מנחם נחום מטשרנוביל (זקנו של האדמו”ר רבי יצחק מסקווירא) שכר את רבי דוד שישב בביתו בטשרנוביל במשך שנה שלימה, כדי שיכתוב לו ספר תורה. בספר ”ערכי יהושע” (עמ' רלב) מובא: ”רבינו (האדמו”ר רבי יהושע ממונסטרישצא) היה מהדר לחפש אחר פרשיות תפלין שהיו כתובות על ידי גדולי הצדיקים מתלמידי הבעש”ט זי”ע, ובפרט מכתיבת הרה”ק ר' דוד מאניפולי שהיה סופרו של זקננו הרה”ק ר' פנחס מקוריץ זצ”ל”. מסופר כי בתחילה לא ידע רבי פנחס מקוריץ על גדלותו של רבי דוד, עד שראה חלום אודותיו, ממנו הבין את גודל קדושתו של רבי דוד. עוד מסופר כי רבי דוד אמר לאחים הקדושים רבי אלימלך ורבי זושא, שהסיבה שהוא דורש מחיר יקר על הפרשיות שכותב היא כי ”מעודי הנני מקפיד לכתוב הפרשיות מבלי שום הפסק המחשבה”, וכאשר מבלבלת אותו מחשבה זרה באמצע הכתיבה, הוא נמנע מלמכור את אותן פרשיות, ועל כן עבודתו לעתים כפולה (מאמר מרדכי, סלונים, מערכת רבי דוד מאניפולי, אות א). על גודל קדושתו של רבי דוד מסופר כי פעם הצדיק את מנהגו לשבור קרח ולטבול במים קפואים בנימוק הבא: ”... אני מרגיש שלבי ונשמתי בוערים בקרבי כאש הכבשן, כל כולי תבערה דקדושה, עד שירא אני שמא אשרף מגודל קדושה של מעלה, על כן טובל אני במים שמתחת לכפור, בכדי לקרר מעט את התלהבותי העליונה...” (מאמר מרדכי, סלונים, עמ' ל). רבי דוד נטמן באניפולי על יד רבו המגיד ממעזריטש, לצידם של רבי זושא מאניפולי, ורבי יהודה ליב בעל ”אור הגנוז”. האדמו”ר רבי יצחק טברסקי מסקווירא (תקע”ב-תרמ”ה), בנו של המגיד רבי מרדכי מטשרנוביל, אבי שושלת סקווירא. לאחר פטירת אביו בשנת תקצ”ז, התקשר בלב ונפש לאחיו הגדול, האדמו”ר רבי אהרן מטשרנוביל, ונהיה לתלמידו המובהק. בשנת תר”ח, לאחר פטירת חמיו רבי נפתלי צבי אב”ד סקווירא, החל להנהיג עדה, ונהיה לאחד המנהיגים החשובים והמפורסמים של יהודי אוקראינה, ואדמו”ר לאלפים. רבי יצחק היה השביעי משמונת בניו הקדושים, הנערצים והמפורסמים של רבי מרדכי מטשרנוביל. אביהם רבי מרדכי אמר: ”אני ובניי באנו לעולם הזה לתקן נשמות המתים והחיים” (רבי ישעיה וואלף ציקרניק - תלמידו של רבי יצחק מסקווירא, סיפורים נפלאים ומאמרים יקרים, לבוב תרס”ח, עמ' ו). האדמו”ר רבי אהרן מבעלזא היה מפליג הרבה בגודל קדושתם של שמונת האחים, ואמר בשם אביו האדמו”ר רבי ישכר דב: ”שאין לנו מושג מהם ומגודל ערכם”, ופעם שהזכירם רבי אהרן מבעלזא, רעד בשני ידיו ואמר: ”הם היו מלאכים ממש... לגמרי מלאכים...”.