בידספיריט | מסמך היסטורי – קריאה לעזרה

מסמך היסטורי – קריאה לעזרה מקהילת צפת ההרוסה לאחר ”מרד הפלאחים” ורעידת האדמה – בחותמת האדמו”ר רבי אברהם דוב מאווריטש בעל ”בת עין” – צפת, תקצ”ז - דף גדול בכתב-יד, אגרת בשפה הערבית שנשלחה מטעם קהילת יהודי צפת, אל הקונסולים של מדינות אירופה [שישבו בחיפה], עם קריאה נרגשת לעזרה בעקבות חורבן העיר ברעידת האדמה, ובעקבות הפרעות שספגה הקהילה קודם לכן בעת ”מרד הפלאחים”; בחותמת האדמו”ר רבי אברהם דוב מאווריטש בעל ”בת עין”, וחותמת רבי גרשון מרגליות [ראש עדת החסידים]. צפת, שבט [תקצ”ז] 1837. מסמך היסטורי לתולדות קהילת צפת. דף בפורמט גדול, כתוב בערבית. בשולי האגרת, בצד שמאל, חתימה בערבית (כנראה ע”י סופר) של ”אברהם דוב - נציג נתיני רוסיה בצפת” (תרגום מערבית), ולצדה חותמתו (בעברית): ”אברהם דוב מזיטמר”. בצד ימין, מופיעה חתימה בערבית (כנראה ע”י סופר) של ”גרשון - נציג נתיני אשכנז” (תרגום מערבית), עם חותמתו (בעברית - קשה לקריאה). באגרת מתואר מצבם הקשה של יהודי צפת לאחר רעידת האדמה שבה נהרגו כאלפיים מיהודי העיר, טרגדיה שנוספה על הפרעות והביזה הגדולה שערך אספסוף ערבי מקומי ביהודי העיר זמן קצר קודם לכן, במהלך ”מרד הפלאחים”. הם כותבים על הזוועות שחוו במהלך הפרעות, ביניהם רצח ופציעה של אנשים, נשים וטף, חילול כבודן של נשים, ועוד, ומספרים שאל הצרות האלה נוספה כעת רעידת האדמה שהחריבה את בתיהם על מעט הרכוש שנותר להם, הרגה אלפים, והותירה פצועים רבים ללא מזון וללא כל קורת גג. הכותבים מבקשים מקונסולי המדינות להתערב לטובתם ולפעול שיקבלו תמיכה ועזרה. בראשית המאה ה-19 היתה צפת אחת מן הקהילות החשובות בארץ ישראל. מלבד הקהילה הספרדית, התקיימו בה שתי קהילות ידועות: קהילה חסידית, מיסודם של תלמידי הבעש”ט, ולצדה קהילת תלמידי הגר”א. בשנות השלושים של המאה ה-19 (שנות התק”צ) עמד בראש העדה החסידית האדמו”ר רבי אברהם דוב מאווריטש. בראש קהילת ה”פרושים” עמד רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר”א. באותה עת פקדו את העיר שני אסונות גדולים שהביאו לחורבנה: הראשון הוא פרעות צפת שבאו בעקבות מרד הפלאחים בשנת תקצ”ד (1834), והשני - ה”רעש” - רעידת האדמה הקטלנית בשנת תקצ”ז (1837). מרד הפלאחים פרץ בעקבות גזירת הגיוס של מוחמד עלי, שליט מצרים (ששלט גם על ארץ ישראל), ובנו איברהאים פאשה, שהחילה חובת גיוס כללית על האוכלוסיה המקומית. השבטים המוסלמים התקוממו נגד חובת הגיוס הזו ויצאו למרד עממי. במהלכו ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית, שכללו מעשי שוד, רצח ועינויים אכזריים. קהילת צפת היתה אחת הנפגעות העיקריות בפרעות אלו. מלבד הפגיעות בנפש, ערכו המורדים ביזה ברכוש היהודי. שדדו את תכולת הבתים הפרטיים והחריבו אותם, התפרצו לבתי הכנסיות ובתי המדרשות, קרעו וחיללו ספרי תורה וספרי קודש. הם התפרצו גם לבית הדפוס של רבי ישראל ב”ק, הרסו את המכונות ואת הציוד, והשחיתו את הספרים שבו. רק הספר ”פאת השולחן” של רבי ישראל משקלוב, שעמד על מכבש הדפוס, ניצל בנס. הספר נדפס לאחר שיקום בית הדפוס, בשנת תקצ”ו, ובהקדמתו תיאר רבי ישראל את המאורעות: ”מרדו גויי פראי אדם שכנים הרעים אשר בעירנו וכפרים בשר המושל בכל ארץ מצרים וא”י והסירו מורא המלכות ויבואו על העיר חגורי חרבות ורמחות בכל בתינו להשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד... שללו וגזלו כל אשר בבתינו וישברו כלי הבית וחלונות ויקחו כל מידי דמיכל ומשתי.... ויריקו כל העיר... ויחרבו כל הדפוס ושללוהו... באו גוים בנחלת ה'... בתי מדרשנו ובכ”נ ויטמאו היכלי קדשינו וישליכו כל חמדתינו ספרי תורתינו ארצה ויענו נשים כשרות עליהם...”. בעוד הקהילה מלקקת את פצעיה מהפרעות הגיעה רעידת האדמה והחריבה כליל את העיר. רעידת האדמה אירעה בכ”ד טבת תקצ”ז, בשעת תפלת מנחה בבתי הכנסיות. היא פגעה גם בטבריה, שכם וערים נוספות, אך הנפגעת העיקרית היתה העיר צפת. רבי ישראל משקלוב, ששהה באותה עת בירושלים, תיאר את האסון באיגרת ששלח אל ה”חתם סופר”: ”גדול היה השבר בגליל הקודש: נחרבו הבתים והבתי כנסיות כולם דספרדים ואשכנזים ונהרגו צדיקים, חסידים ומלמדים עם תלמידיהם ונשים ותשב”ר ויונקי שדים. אוי לדור שכך עלתה בימיו... מכוללנו שבצפת ניצלו ר”פ נפשות... וק”מ נפשות נמקו ונהרגו בעו”ה... וארבעים לא נמצאו ובתיהם קבריהם. ומכולל החסידים הי”ו נהרגו ת”ק נפשות וכמו ת”ק נשארו... ומכולל הספרדים הי”ו נהרגו רובם וכל הרבנים החכמים הצדיקים הטובים...” (אגרות סופרים, חלק ב, סימן סב). תיאור נוסף של האסון מופיע באגרת אחרת ששלח רבי ישראל משקלוב אל רבי צבי הירש לעהרין. שם מודיע לו כי האדמו”ר בעל ”בת עין” ורבי גרשון מרגליות (החותמים לפנינו) שרדו את רעידת האדמה: ”יבושרו כי גם ידי”ן [=ידיד נפשי] הרב הה”ג כמהר”ר אברהם דוב נר”ו והרב כמהר”ר גרשון מרגליות נר”ו נשארו לחיים...” (יערי, אגרות ארץ ישראל, סימן נד). רבי ישראל משקלוב ראה ברעידת האדמה חלק מסימני הגאולה [בעקבות מאמר חז”ל: ”בעקבתא דמשיחא הגליל יחרב”], אך ה”חתם סופר” מצא לכך סיבה אחרת. בהספד שנשא ”על מיתת צדיקים ועל חורבן ארץ הגליל” בבית הכנסת בפרשבורג, בחודש אייר באותה שנה, אמר ה”חתם סופר” כי רעידת האדמה אירעה כעונש על כך שהעולים העדיפו את העיר צפת על פני העיר ירושלים: ”רעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים, וקנאת ירושלים עשתה זאת... והנה נשכחה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת... וכל העולים לא”י לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלם נשכחה לגמרי... שגם בזמן הזה מצוה לעלות לרגל לירושלם... וצדיק ה' המביט לארץ ותרעד...” (דרשות חת”ס, חלק ב', עמ' 778-780). האדמו”ר בעל ”בת עין” החתום לפנינו, סבל רבות גם בפרעות מרד הפלאחים בשנת תקצ”ד ורוב רכושו נשדד. לאחר מכן ניצל בנס מרעידת האדמה בשנת תקצ”ז. מפורסם הסיפור על נס הצלתו בעת הרעש. כאמור, רעידת האדמה אירעה בשעת תפילת המנחה. הרב מאווריטש הזהיר את חסידיו שלא לצאת מבית הכנסת, נשכב על הארץ בבית מדרשו, וכל הקהל סביבו אוחזים באבנטו.