בידספיריט | אוסף קמיעות על קלף ונייר

אוסף קמיעות על קלף ונייר – מרוקו, המאות ה-18 וה-19 – חכמי משפחת אבן צור - אוסף קמיעות על קלף ונייר מאוסף משפחת אבן צור במרוקו, עם קמיעות שנכתבו עבור חכמי המשפחה [המאות ה-18 וה-19 בקירוב]: • קמיע על נייר, שנכתב עבור ”כמוהר”ר ר' יעקב”, לשמירה, להסרת עין הרע, ולפתיחת הלב לתורה ב”תנ”ך ותלמוד ירושלמי ותלמוד בבלי ומדרש ותוספתא וספרא וספרי וטעמי התורה וסודי התורה ועומקי תורה...”. [כתיבה מערבית, המאה ה-18 בקירוב]. בתחילתו נכתב השם ”כמוהר”ר ר' יעקב בר...”, עם השארת מקום ריק לשם האמא. בהמשך הקמיע נכתב השם ”זה האיש יעקב בר מרים”. בהמשך הקמיע, בשלוש שורות שמעבר לדף, מופיע השם ”יעקב בר מרים בן[!] שרה”. מקור הקמיע באוסף משפחת אבן צור בפאס; ייתכן שמי שנכתב עבורו הקמיע הוא רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ, אב”ד פאס, גדול חכמי מרוקו. • קמיע קלף, עם אותיות האלף-בית, בצירופים שונים, ופסוקים לשמירה: ”בן פרת יוסף...”, ועם השם ”ראובן אבן צור יצ”ו” [זה היה שמו של אבי היעב”ץ]. • קמיע ”אלפא ביתא” על קלף (כהה), עם אותיות האלף-בית, בצירופים שונים, ועם סימני הניקוד השונים, עם פסוקי ברכה ושמירה, והכיתוב: ”האלפא ביתא של הילד שעשועים שלמה אבן צור יצ”ו נר”ו יזיי”א [=ישמרהו צורו ויחיהו, נטריה רחמנא ופרקיה, יראה זרע יאריך ימים אמן] יזכהו לתפילין לתורה ולמצות ולמעשים טובים ולחופה בחיי אביו ואמו... יברך ה' וישמרך... בן פורת יוסף...”. [כפי הנראה רבי שלמה אבן צור הנזכר כאן הוא רבי שלמה השני, בנו של רבי רפאל השני, נינו של היעב”ץ; חכמים אחרים במשפחה נקראו: ”שלמה שמואל” ו”שלמה אליהו”]. • קמיע על קלף, בפורמט ארוך וצר, בראשו מגן דוד (”חותם שלמה”), עם שמות קודש רבים וטבלת צירופי אותיות. בצדו האחורי רישום על תועלת הקמיע: ”אסוותא ושמירה מן שמיא ומן כל מיני זיקין ומזיקין... שדין ושדתין לילין ולילתין... וכל מיני פחד ואימה רתת זיע בהלה... כאב לב רפיון ידים ושברון מתנים... ומחלה ומן כל מין עין הרע לנקז”ע [=לנושא קמיע זה]...” (כאן מופיעה רק המילה ”בת” ושם האשה ושם אמה נמחקו). • קמיע על נייר, צירופי שמות אדנות והוויה. [כתיבה מרובעת, כתוב משני צדיו]. 5 קמיעות. גודל ומצב משתנים. מקור: 1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו. 2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד. אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור ”עט סופר” , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב”ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו ”עת לכל חפץ” (נא-אמון, תרנ”ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד”א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו ”שם הגדולים” ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: ”...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית” (מערכת גדולים י, רנו); ”עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז”ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ”ש בח”א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב...” (מערכת ספרים ע, לא). צאצאי היעב”ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס זכה היעב”ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו: רבי רפאל עובד אבן צור (תס”ו-תקכ”ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב”ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו.