בידספיריט | כתב-יד, חיבורי הלכה ושו”ת בכתיבת

כתב-יד, חיבורי הלכה ושו”ת בכתיבת רבי שלמה אבן צור ובנו רבי רפאל אבן צור – עם מספר פסקים מקוריים בחתימות היעב”ץ וחכמי פאס, ובחתימות חכמי צפרו – כריכה מקורית ממרוקו, מעשה ידי רבי יוסף ב”ר משה אביחצירא - כתב-יד, חיבורי הלכה ושו”ת בכתיבת רבי שלמה אבן צור ובנו רבי רפאל אבן צור; בו נכרכו מספר פסקים מקוריים בחתימות היעב”ץ וחכמי מרוקו. [מרבית הכרך משנות הת”ר בקירוב, המאה ה-19; מספר דפים מראשית שנות הת”ק, אמצע המאה ה-18]. הכרך שלפנינו כולל מספר חיבורים: בחציו הראשון (דפים א-קצד) העתקה מסודרת בכתיבת רבי רפאל אבן צור (האחרון), של פסקים ותשובות בהלכה מאת חכמי מרוקו שהעתיק זקנו היעב”ץ, עם תשובות ופסקים רבים מהיעב”ץ עצמו. בחלק מהדפים הוסיף רבי רפאל אבן צור הגהות והוספות משלו (לעתים חתומות: רב”ץ). בחציו השני של הכרך חיבורים בהעתקת רבי שמואל אבן צור (אביו של רבי רפאל האחרון), הכוללים: תשובות ופסקים בעניינים שונים מאת רבי שמואל אבן צור (דפים רג-רי, ובמספר דפים נוספים), ספר זובח תודה עם חידושים והערות מרבי שמואל (דפים ריא-רכז), העתקת תשובות מחכמי מרוקו (דפים רכז-רן), ”סדר הגט” (דפים רנט-רס), חיבור ליקוטי פסקים (ריד סעיפים; דפים רסז-רצג); ”קיצור מנהגי בדיקות הריאה” מרבי רפאל בירדוגו עם הוספות מבנו רבי מימון בירדוגו, עם הוספות מהכותב רבי שמואל (דפים רצה-שב) וליקוטים נוספים בהלכות טריפות (דפים שג-שי). במספר מקומות הגהות בשוליים מאת רבי רפאל הנ”ל, בן הכותב. בין הדפים נכרכו גם מספר מכתבים ופסקים מקוריים, עם חתימות אוטוגרפיות של חכמי מרוקו: בדף רסא – פסק משנת תק”ח, בחתימות רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ, רבי שמואל אלבאז, ורבי יוסף בן אברהם עטייא (בעמוד הראשון הגהה בשוליים בכתיבת היעב”ץ). בדף רסב – פסק דין משנת תקל”ה, בחתימות חכמי פאס – רבי אליהו הצרפתי, רבי מתתיה סירירו, ורבי שמואל אבן צור. בדף רצד – פסק דין משנת תק”ן, בחתימת רבי אליהו הצרפתי. בדף רנה-רנז – פסק משנת תקצ”ו, בחתימות רבני צפרו: רבי יהושע ישראל יעקב עולייל, רבי עמור אביטבול, רבי שמואל אלבאז ורבי עמרם אלבאז. כריכת עור מקורית, שהוכנה במרוקו על ידי רבי יוסף ב”ר משה אביחצירא מפאס. בחזית הכריכה ובגב הכריכה עיטור מוטבע עם הכיתוב: ”זה מלאכתי אע”ה [=אני עבד ה'] יוסף בכ”ר משה אביחצירא סי”ט כי”ר” (אודותיו ועל מלאכתו בכריכת ספרים ראו: הרב ש”ז מיארה, גאוני משפחת אביחצירא, כרך א, תשע”ד, עמ' 121-123). שיב דף (מתוכם כ-15 דפים ריקים). 21 ס”מ. מצב משתנה: חלקו הראשון של הכרך במצב בינוני-טוב, וחלקו השני של הכרך במצב טוב. כתמים. בחלק מהדפים בחציו הראשון של הכרך התכהות על פני כל שטח הדף. במספר דפים בחלק זה קרעים עם פגיעה בטקסט כתוצאה מחריכת הדיו. כריכת עור מקורית, עם פגמים וסימני עש. מקור: 1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו. 2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 15. ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 43. אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור ”עט סופר” , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב”ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו ”עת לכל חפץ” (נא-אמון, תרנ”ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד”א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו ”שם הגדולים” ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: ”...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות.