בידספיריט | כתב-יד, ספר משמרת הקודש, לרבי

כתב-יד, ספר משמרת הקודש, לרבי חסדאי אלמושנינו – עם ”קונטרס אחרון” מהרב המשבי”ר והרב המרבי”ץ – בכתיבת רבי שמואל ן' וואעיש – מכנאס, תק”כ - כתב-יד, ספר משמרת הקודש, על פירוש רש”י לתורה, מאת רבי חסדאי אלמושנינו אב”ד תיטואן, עם ”קונטרס אחרון” מהרב המשבי”ר והרב המרבי”ץ, בכתיבת רבי שמואל ן' וואעיש. מכנאס, [כסליו תק”כ 1759]. כתיבה מערבית נאה. בראש כתב-היד שער מאויר בצבעים, בעיטורים אופיינים למרוקו (קשתות פרסה, דגמים גיאומטריים ופרחוניים). בהמשך כתב-היד תיבות-פתיחה מאוירות בצבעים, עם מאפיינים עיטוריים דומים (ליד תיבת הפתיחה של ספר דברים – איור חיה). בשער מופיע קולופון הכותב: ”ותהי' השלמת העתקתו בשבעה ימים לכסלו שנת כי יש שכ”ר [=תק”כ] לפעולתך לפ”ק הצעיר המעתיק שמואל ן' וואעיש ס”ט... פה מכנאסא”. קולופון נוסף שלו בסוף החיבור (דף 165ב): ”האל אשר עזרני בהעתקת ספר הלזה החל וגמור, יסייעני להעתיק ספרים אחרים... הצעיר המעתיק שמואל ן' וואעיש ס”ט”. בדפים 168-188 מופיע חיבור ליקוטים על פרשיות התורה. בראש העמוד הראשון נכתב: ”קונטריס אחרון והוא ליקוטי לשונות רש”י ז”ל מהרב הגדול משבי”ר ז”ל, וגם ממו”ר הרב הגדול כמוהה”ר מרבי”ץ וגם ממפרשים אחרים...”. בראשי העמודים: ”קונטריס אחרון”. בעמוד האחרון של ה”קונטרס אחרון” קולופון נוסף: ”נשלם זה הספר... בשלישי בשבת שבעה ימים לחדש כסלו בשנת וכל מעשהו באמונה ליצירה פה מכנאסא יע”א... נאם הצעיר המעתיק שמואל ן' וואעיש ס”ט” (פרט השנה הוא ”ליצירה”, כלומר לפ”ג). לאחר מכן מופיעים שני דפים (דפים 189-190), עם חידוש מאת רבי שמואל ן' וואעיש, החתום בסופו: ”זהו מה שנלע”ד שמואל”. החיבור ”משמרת הקודש, לרבי חסדאי אלמושנינו, מגדולי חכמי מרוקו, אב”ד תיטואן (נפטר תפ”ח), נדפס לראשונה בליוורנו, ביוזמת נכבדי קהילת גיברלטר. כתב-היד שלפנינו שונה בנוסחו, והוא היה מכתבי-היד שעמדו בבסיס המהדורה החדשה של החיבור, בהוצאת אהבת שלום, תשע”ג (ראו שם במבוא). מעתיק כתב-היד שלפנינו, רבי שמואל ן' וואעיש, מחכמי ודייני מכנאס, תלמידו המובהק של הרב המרבי”ץ. דברי התורה של הרב המשבי”ר המובאים ב”קונטרס אחרון” שלפנינו, שליקט רבי שמואל, נדפסו בספרו של הרב המשבי”ר – כנף רננים; אך דברי התורה בשם הרב המרבי”ץ, למיטב ידיעתנו – לא נדפסו. כך גם חידושו של רבי שמואל שבסוף כתב-היד. [190] דף (בהם מספר דפים ריקים). 15.5 ס”מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. בלאי. קרעים, קרעים חסרים ופגמים במספר דפים, עם פגיעות בטקסט, וכן פגיעות בעיטורים בדף השער ובעיטורים אחרים. כריכה חדשה. מקור: 1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו. 2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 28. ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 61-62. אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור ”עט סופר” , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב”ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו ”עת לכל חפץ” (נא-אמון, תרנ”ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד”א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו ”שם הגדולים” ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: ”...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית” (מערכת גדולים י, רנו); ”עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז”ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ”ש בח”א...