בידספיריט | כרך כתבי-יד – פסקים, תשובות

כרך כתבי-יד – פסקים, תשובות ותקנות – מאות עמודים בכתיבת היעב”ץ – אוטוגרפים וחתימות מחכמי דורו, דייני פאס ומכנאס, בהם רבי יהודה בן עטר, רבי משה טולידאנו, הרב המשבי”ר, רבי יעקב טולידאנו, הרב המרבי”ץ, ועוד – שנות הת' וראשית שנות הת”ק - כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות ותקנות – מאות עמודים בכתיבת רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ, החתום בעשרות מקומות, עם עשרות אוטוגרפים (כתיבות וחתימות) של גדולי חכמי דורו דייני פאס ומכנאס, וחכמים נוספים. [פאס, מכנאס וערים נוספות במרוקו, המחצית השנייה של שנות הת' וראשית שנות הת”ק, המחצית הראשונה של המאה ה-18]. לפנינו אחד מכרכי האסופות שקיבץ רבי רפאל אבן צור (האחרון) אב”ד פאס, מגנזי אבותיו. חלקו הגדול של הכרך בכתיבת זקנו רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ, וחלקו מכתבים שנשלחו אליו מגדולי דורו, וכן פסקים ותקנות עליהם חתומים היעב”ץ, חברי בית דינו בפאס, וגדולי חכמי מכנאס עמם ישב בבית הדין בתקופת שהותו במכנאס. בין הדפים העתקות בכתיבת היעב”ץ של פסקים ותשובות, חלקם מקובצים לפי נושאים (לדוגמה: שותפין, יבום וכו'). הפסקים המוקדמים שהועתקו כאן על ידי היעב”ץ הם משנת תנ”ז ומשנת תס”ט, ולאחר מכן משנות הת”פ, הת”צ, ומהשנים הראשונות של שנות הת”ק. בנוסף, הכרך כולל מכתבים ופסקים מקוריים שנכתבו ונחתמו בשנות הת”ע-ת”צ, ובראשית שנות הת”ק. המוקדם שבהם הוא מכתב שנשלח אל רבי משה טולידאנו ואחיו רבי חביב טולידאנו, בשנת תע”ב, כתוב בכתיבת היעב”ץ, ועליו חתומים רבי יהודה בן עטר, היעב”ץ, רבי שמואל הצרפתי ורבי אברהם אבן דנאן. פסקים מוקדמים: פסק בכתיבת היעב”ץ וחתימתו בעת היותו במכנאס, משנת תפ”ד; פסק נוסף משנת תפ”ז בו חותם יחד עם הרב המשבי”ר, ועוד. כמו כן כולל הכרך אוטוגרפים מגדולי חכמי מרוקו באותו הדור – מכתבים ופסקים בכתיבות ובחתימות: רבי יהודה בן עטר (הראשון), רבי משה טולידאנו, רבי חביב טולידאנו, רבי משה בירדוגו – הרב המשבי”ר, רבי חיים טולידאנו – מהרח”ט, רבי יעקב טולידאנו – מהרי”ט, רבי מרדכי בירדוגו – המרבי”ץ, רבי משה אדהאן, רבי שלום אדרעי, רבי אברהם אבן דנאן, רבי שמואל אלבאז, רבי שמואל הצרפתי, רבי שלמה אבודרהם, רבי יעקב בן יוסף בן מלכא, רבי יהודה ב”ר ראובן אבן צור (אחי היעב”ץ), רבי רפאל עובד אבן צור (בן היעב”ץ), רבי אליהו הצרפתי, רבי מתתיה סריריו, רבי שלמה טאפיירו, רבי אפרים מונסונייגו, ועוד. [382] דף (בהם מספר דפים ריקים – דפי המעטפת החיצונית של חלק מהמכתבים). גודל הדפים משתנה; גודל מירבי: 20 ס”מ בקירוב. מצב משתנה בין הדפים, מצב כללי בינוני-טוב. כתמים (בהם כתמי רטיבות. במספר דפים עקבות פטרייה). בלאי, סימני עש, קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט במספר מקומות. דפים וקונטרסים מנותקים. נתון בכריכה חדשה וקופסה תואמת. מקור: 1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו. 2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 37. ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 77-82. אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור ”עט סופר” , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב”ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו ”עת לכל חפץ” (נא-אמון, תרנ”ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד”א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו ”שם הגדולים” ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: ”...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות.