בידספיריט | כתב-יד, אוטוגרף רבי יעקב אבן

כתב-יד, אוטוגרף רבי יעקב אבן צור (היעב”ץ), עם חתימותיו – דרשות וחידושים על התנ”ך והמדרשים - כתב-יד, דרשות וחידושים על התנ”ך, אגדות הש”ס ומדרשי חז”ל, בכתיבת יד המחבר רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ. [מרוקו, המאות ה-17 וה-18 בקירוב], החל משנת תמ”ט [1689]. כרך שלם. כתיבה אוטוגרפית של היעב”ץ, בכתיבת ידו האופיינית. הכרך כולל דרשות ארוכות לצד ביאורים וחידושים קצרים על פסוקים, אגדות חז”ל ומדרשים. בכרך זה כתב היעב”ץ לאורך השנים, כפי המזדמן, ובסיומי קטעים רבים מופיעות חתימותיו. דפים 38-58 הם כנראה המוקדמים ביותר, והם משנות בחרותו של היעב”ץ, החל מהיותו כבן 17. כפי הנראה, דפים אלה הם הגרעין הראשון של כתב-היד (הדפים מוספרו על ידי היעב”ץ א-כא). בראש כל עמוד מדפים אלה ציין היעב”ץ את שנת הכתיבה, החל משנת תמ”ט ועד שנת תנ”ה (דפים א-ח1 – שנת תמ”ט; דפים ח2-ט – שנת ת”ן; דף י – שנת תנ”א; דפים יא-יו – שנת תנ”ב; דפים יז-כא1 – שנת תנ”ג; דף כא2 – שנת תנ”ה). בדפים אלה חתם כמעט בסוף כל קטע בחתימתו. בשני מקומות מזכיר היעב”ץ דרושים שדרש בחלום. בדף 120ב בתחילת דרוש על תהלים נכתב: ”דרשתי בחלום”, ובסופו: ”ע”כ דרשתי בחלום נאם יעב”ץ”, וכך גם בדרוש נוסף על תהלים בדף 127ב. בדף הריק שבראש כתב-היד רישום בעלות וחתימה של רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב”ץ), בנו של רבי יעקב אבן צור (השני) – נינו של היעב”ץ. וכן חתימות ”רפאל”. מספר עמודים בכרך שלפנינו נכתבו על ידי רבי שלמה אליהו אבן צור, החותם בכמה מקומות. רוב הקטעים הם העתקות מכתבי זקנו היעב”ץ (דפים 59, 96-99, 109-110, 128-129), מלבד בדף 59 שבסופו כתב: ”ע”כ מצאתי בכ”י הרב א”ז מוהר”ר שלמה שמואל אבן צור זצ”ל בשם הרב בירך יצחק נאם שאב”ץ”, ובדף 128 קטע הפותח: ”מצאתי כתוב בכתב יד הרב כמהור”ר שמואל אבן דנאן זלה”ה...”. דף 37 הוא בכתיבת בנו של היעב”ץ, רבי רפאל עובד אבן צור. בסוף הקטע הוא חותם: ”נ”ל אני הצעיר עובד אבן צור”. חתימות מעוטרות בדפים 18-19: ”ראובן”, ”ראובן אבן צור”. תוכן כתב-היד שלפנינו נדפס בספר ויקרא יעב”ץ, מכון מלכי רבנן – אשדוד, ירושלים תשס”ב. בהוצאה זו נערכו כל הקטעים שבכתב-היד וסודרו על פי סדר התנ”ך וסדר הש”ס, ללא תיעוד המקום המקורי של החידושים והדרושים בתוך כתב-היד, ונסיון ההבחנה בין מוקדם למאוחר. במיוחד נכון הדבר לגבי תוכן הדפים 38-58, אותם כאמור כתב היעב”ץ לאורך השנים תמ”ט-תנ”ה. הקטעים שבדפים אלה פוזרו במקומות שונים בספר הנדפס ללא ציון השנים בהן נכתבו החידושים, ואף בלא ההבחנה שמדובר כאן בחידושים משנות בחרותו של היעב”ץ. [183] דף (מתוכם מספר דפים ריקים; מיספור מאוחר בעפרון). 19 ס”מ בקירוב. מצב בינוני-טוב (משתנה בין הדפים). כתמים. בלאי וקרעים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. דפים או קונטרסים מנותקים. כריכת קרטון חדשה, מנותקת, עם קופסה תואמת. מקור: 1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו. 2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו, מס' 1. ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 21. אוצר כתבי היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס. אז חיבר את החיבור ”עט סופר” , העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמישה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב”ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו ”עת לכל חפץ” (נא-אמון, תרנ”ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד”א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו ”שם הגדולים” ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: ”...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר,