בידספיריט | ספר דרוש על התורה ועל

ספר דרוש על התורה ועל המצות - ווארשא, תקצ”ו - העותק של האדמו”ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה, בעל ”חובת התלמידים” - ספר ”דרוש על התורה ועל המצות”, מאת רבי יהודה ליווא מפראג (מהר”ל מפראג). ווארשא, [תקצ”ו], 1836. העותק של האדמו”ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאצסנה. בדף השער חותמותיו: ”קלונמיס קלמיש שאפירא בהה”צ מוהר”א זצלל”ה, פיאסעצנע, פלך ווארש[א]”. האדמו”ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה (תרמ”ט-תש”ד), קדוש וטהור, עמקן ומקורי. בן לאביו האדמו”ר רבי אלימלך מגרודז'יסק, וחתן האדמו”ר רבי ירחמיאל משה הופשטיין מקוז'ניץ. מגדולי ההגות החסידית בתקופת מלחמת העולם השניה ולפניה. מחנך כביר שהשקיע את כל כוחותיו בתלמידיו ובחינוך הדור הצעיר. קנה שם עולם בספריו המקוריים: ”חובת התלמידים” לבחורים צעירים (וורשא תרצ”ב, ספרו היחיד שנדפס בחייו), ”הכשרת האברכים”, ”מבוא שערים”, ”דרך המלך”, ”בני מחשבה טובה” ויומנו האישי ”צו וזירוז”. בספריו התמזגו באופן מיוחד תורות חב”ד עם תורות קרלין וקוז'ניץ, עמקות מקורית עם רגשות כיסופים בוערים. ספרו המרטיט ביותר הוא ספרו ההיסטורי ”אש קודש”, ספר נועז שמכיל את דרשותיו שאמר וכתב בשנות הזעם ת”ש-תש”ב בתוככי גטו וורשא. בספרו זה מתוארים בצורה נוגעת ללב, עומק היסורים הנפשיים שעברו יהודים מאמינים כמוהו בתקופה של הסתר פנים כמו בשואה. בשנת תש”ג הטמין את כתביו בכד חלב באדמת הגטו, ונמצאו באורח פלאי בחפירות שנערכו בשטח הגטו מספר שנים לאחר המלחמה. לאחר מרד גטו וורשא גורש האדמו”ר, יחד עם יהודים נוספים שנותרו בחיים, למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין, שם נרצח על קידוש ה', בה' חשון תש”ד. בשנת תרס”ט החל לכהן כאדמו”ר בפיאסצ'נה, עיירה סמוכה לוורשא, ומשנת תרע”ג החל לכהן כרב העיירה. בשנת תרפ”ג פתח את ישיבתו ”דעת משה” בוורשא, בה כיהן כראש ישיבה. בישיבתו השקיע את כל כוחותיו, והתמסר לכל אחד מתלמידיו באופן אישי. בישיבתו התגלה כמחנך משכמו ומעלה, עם הבנה פסיכולוגית דקה ויכולת חדירה לנפשות תלמידיו.  חתימות נוספות בדף השער ובדף שלאחריו: ”יעקב איזערלאנד”; ”אברהם איזערלאנד”. לב דף. שני שערים. 21.5 ס”מ. מצב טוב. נקבי עש. כתמים. כריכה חדשה. בעמוד האחרון מובא ”פירוש על מאמר מספר דרך החיים אשר מצאנו על גליון ספר”. הגהה זו נדפסה כאן לראשונה ובעילום שם ועד כה לא נודע מי מחברה, אך בבדיקה שערכנו התברר כי מחברה הוא האדמו”ר רבי שרגא פייבל מגריצא, שכן הגהה זו ככתבה וכלשונה נדפסה בספר ”משענת משה” (פיוטרקוב תרס”ט, עמ' 8), בתוספת הכותרת: ”מהרה”ק ה”ר שרגא פייויל זצ”ל שהי' רב בגריצא ואח”כ נתקבל למאקאווע ושם מנוחתו כבוד”. בתוך הגהה זו מוזכר ”מורי שיחיה” [”וכאשר הגדתי הדברים לפני מורי שיחי' אמר ברוחב דעתו...”], כשהכוונה להאדמו”ר רבי יצחק מוורקא. ההגהה נדפסה מאוחר יותר בספר ”אהל יצחק” - ליקוטי תורותיו של האדמו”ר רבי יצחק מוורקא (פיוטרקוב תרע”ד, סעיף רסח).