ראול ולנברג – מסמך הגנה בחתימת-ידו, לרעייתו של אחד מעוזריו – בודפשט, 1944
מסמך הגנה רשמי (Bescheinigung) מטעם שגרירות שוודיה בבודפשט; חתום בחתימת-ידו של ראול ולנברג. בודפשט, 15 באוגוסט 1944. גרמנית והונגרית.
מסמך רשמי, המעיד שהגברת אווה טרנר (Eva Terner) היא רעייתו של וילהלם (וילמוש) טרנר – העובד תחת ראול ולנברג בשגרירות השוודית בבודפשט. מודפס בהונגרית ובגרמנית, עם חותמות רשמיות של השגרירות. בשולי הנוסח הגרמני מופיעה
חתימת-ידו המלאה של חסיד אומות העולם ראול ולנברג (חתימה נוספת, בקו יחיד ונטול צורה ברורה מופיעה בסמוך לחתימה).
השם וילהלם טרנר (Wilhelm-Vilmos Terner) נזכר במספר מסמכים רשמיים מתקופת פעילותו של ולנברג להצלת יהודי הונגריה: • פרוטוקול מוקלט של השגרירות מיום 1 בינואר 1945, ובו מוזכר טרנר כאחד ממנהלי הבית המוגן ברחוב Revaigatan (הפרוטוקול מציין שטרנר סירב להסגיר את מיקומם של שני יהודים לאנשי מפלגת "צלב החץ" לאחר שאיימו להוציאו להורג). • בקשה רשמית של השגרירות השוודית לשחרר ממעצר בעלי תפקיד ובעלי דרכון-חסות, בה נזכר טרנר כאחד העצורים (21 באוקטובר 1944).
פעילות שגרירות שוודיה בבודפשט למען הצלת יהודי הונגריה החלה זמן קצר לאחר כיבוש המדינה בידי הגרמנים ב-1944. השגריר השוודי, דניאלסון, הנפיק דרכונים שוודיים זמניים ליהודים הונגרים שהיו בעלי קשרי משפחה או קשרי מסחר עם נתינים שוודים. ביולי 1944, עת רבים מיהודי הונגריה כבר גורשו לאושוויץ, נשלח ראול ולנברג מטעם משרד החוץ השוודי לבודפשט לסייע בהצלת היהודים אשר נותרו בעיר. השלטונות ההונגריים והגרמניים כיבדו לרוב את סמכות שגרירות שוודיה, וולנברג הצליח להנפיק אלפי "דרכוני חסות" אשר הגנו על יהודים משילוח מזרחה, על-אף שמסמכים אלה לא היו בעלי תוקף חוקי.
ולנברג לא הסתפק בהנפקת הדרכונים, ופעל בדרכים נוספות להצלת יהודי הונגריה. בין היתר, הקים בתי מחסה ליהודים והפעיל לחצים על בכירים במשטר הנאצי לעצירת משלוחי היהודים לאושוויץ. על-פי העדויות, אף נהג להגיע לתחנה אשר בה רוכזו היהודים לקראת המשלוח לאושוויץ, בדרישה להוריד מהרכבת את האוחזים לכאורה בדרכוני חסות. ב-1966 הוכר ראול ולנברג בידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם.
[1] דף, 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. מעט קמטים. קרעים לאורך סימני הקיפול. רישום בכתב-יד (שוודית?).
ראו:
• Jenö Lévai, Raoul Wallenberg, Hjälten i Budapest, Stockholm: Saxon & Lindströms, 1948 (p. 198).
• László Karsai, Zsidósors Budapesten a nyilas uralom idején, (in: Vádirat a nácizmus ellen, Vol. IV, Budapest: Balassi, 2014 [p. 142]).