שני מכתבים מהגאון רבי ראובן גרוזובסקי – על גלות ישיבת קמניץ בימי השואה – ראסיין, אדר ת"ש – "וב"ה כי בישיבה לומדים ...

שני מכתבים מהגאון רבי ראובן גרוזובסקי – על גלות ישיבת קמניץ בימי השואה – ראסיין, אדר ת"ש – "וב"ה כי בישיבה לומדים בשקידה גדולה ובעיון רב..."

שני מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי ראובן גרוזובסקי, מראשי ישיבת קמניץ שגלתה לווילנא בימי המלחמה, ולאחר פטירת רבי ברוך בער הועברה לעיירה ראסיין בליטא. ראסיין (Raseiniai, ליטא), אדר ב' ת"ש [מרץ 1940].

שני המכתבים נכתבו בחלקם במכונת כתיבה ובחלקם בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי ראובן גרוזובסקי. המכתבים נשלחו אל קרובו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, אשר פעל רבות למען הישיבות והרבנים פליטי המלחמה שגלו לליטא העצמאית עם פרוץ מלחמת העולם השניה (בתחילת תקופת השואה גלו לווילנא ולערי ליטא העצמאית רבות מן הישיבות, שברחו מפולין שנכבשה וחולקה בידי הגרמנים והרוסים). ישיבת קמניץ גלתה אז לווילנא יחד עם ראש הישיבה הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ. לאחר פטירת ראש הישיבה בווילנא בה' בכסלו ת"ש (17 בדצמבר 1939), נוהלה הישיבה ע"י חתנו הגאון רבי ראובן, יחד עם גיסיו הגאון רבי משה ברנשטיין והגאון רבי יעקב משה ליבוביץ, ועם המשגיח הגה"צ רבי נפתלי זאב הכהן ליבוביץ (גיסו של רבי ברוך בער, חתן רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד קרמנצוג). בהמשך עברה הישיבה לעיירה ראסיין, על פי פקודת השלטונות לפזר את הפליטים בעיירות ליטא. לאחר הכיבוש הרוסי וביטול עצמאות מדינת ליטא, נמלטו ראשי הישיבה והגיעו לארה"ב ולארץ ישראל, ואילו בחורי הישיבה הצליחו בחלקם להצטרף אליהם או לישיבת מיר שגלתה ליפן ושנחאיי, וחלקם נטבחו לאחר הכיבוש הגרמני במדינת ליטא בקיץ תש"א, הי"ד.

במכתב הראשון מתאריך א' אדר שני (על נייר מכתבים רשמי של הישיבה מתקופת קמניץ) נכתב על מצב הישיבה ודבקותם בעסק בתורה אף בתקופה הסוערת של המלחמה: "...והנה לאחרי אשר נלקח ארון א'[לוקים] ורבנו הגדול מו"ח זצ"ל נסתלק, רוחו ונשמתו הגדולה מרחפת תמיד בישיבה הק' וחדושי תורתו העמוקים ונפלאים נשמעים יום-יום בישיבה מפיות טובי תלמידיו יודעי לקחו ושומעי תורתו. זכותו יעמוד לנו ולכל ישראל תמיד". בהמשך המכתב הוסיף רבי ראובן בכתב-ידו בקשה לדרוש בשלומם "בשם חמותי הרבנית תחי' [שהיתה בת-דודה של הרבנית אברמסקי] ובשלו'[ם] כל בני משפחתנו אשר כולם העתיקו דירתם לכאן, וב"ה אשר כולנו בחו"ש [בחיים ושלום] וגם ישיבתנו התקיימה ב"ה בגדלה ותפארתה ולא נשבר רוחה לאחר כל מה שעבר עלי'[ה] בזמן האחרון". רבי ראובן כותב על הדפסת הספר "ברכת שמואל": "וגם הננו חושבים להדפיס עוד הפעם את ספרו של מו"ח זצ"ל על שלש מסכתות שכבר נסדר בדפוס שם ונשארו המאטריצען [=אַמָהוֹת הדפוס] שם, וד' יצליח בידינו לקיים את תורתו בכל עידן ועידן, ונזכה להרביץ תורה מתוך מנוחה ונראה בגאולת ישראל בב"א...". רבי ראובן מתנצל על כך שחלק מהמכתב נכתב במכונת כתיבה: "ויסלח לי כ"ג שליט"א על שאינני כותב כל המכתב בכתב ידי, כי ידי רועדת וקשה עלי הכתיבה...".

במכתב השני מתאריך י' אדר שני (על נייר מכתבים נדיר של הישיבה, בו מוזכר שהישיבה שוכנת "כעת בראסינאי ליטא") הוא כותב: "...בודאי קיבל כ"ג את מכתבנו הקודם לזה, על העתקת הישיבה לראסינאי (ראסיין) ועל הטעמים הרוחניים של העתקה זו, ה' ישמור עלינו מכל צרה וצוקה, ונזכה להרביץ תורה מתוך שלו'[ם] ושלוה, ולראות בקרוב בהופעת נהורא וישועה כללית, ושבו בנים לגבולם...". רבי ראובן מודה להרב אברמסקי "על השתדלותו הטובה לטובת ישיבתנו הק', אשר בע"ה היא בגדלה ותפארתה כמקודם וקול התורה של ישיבתנו הק' נשמע עכשיו בראסיין כמו מלפנים בקאמעניץ...". בהמשך המכתב הוסיף רבי ראובן בכתב-ידו: "ואודיעו כי ב"ה שלו' לחמותי תחי' ולכל בני משפחתנו, וב"ה כי בישיבה לומדים בשקידה גדולה ובעיון רב, וגם כי בנו של מו"ח הוא הרב הגאון ר' יעקב משה שליט"א חוזר בכל שבוע על שיעורי מו"ח זצ"ל, ובני הישיבה מעיינים הרבה בזה ומחדדים זה לזה בהלכה...".

הגאון רבי ראובן גרוזובסקי (תרמ"ז-תשי"ח), בנו של רבי שמשון גרוזובסקי מרבני מינסק, וחתנו הגדול של רבי ברוך בער ליבוביץ ראש ישיבת קמניץ [חמותו הרבנית ליבוביץ הייתה בת רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד קרמנצוג, גיסו של רבי ישראל יצחק ירושלימסקי אב"ד איהומן]. בבחרותו היה מגדולי תלמידיו של ה"סבא מסלבודקה". גאון מופלג מגדולי ראשי הישיבות בליטא ובארה"ב. יד ימינו של חותנו הגדול בהנהגת ישיבת קמניץ. בשנות השואה נמלט לווילנא ולליטא העצמאית יחד עם ישיבת קמניץ וחותנו הגרב"ב, ולאחר תלאות רבות הגיע לארה"ב שם עמד בראשות "בית מדרש עליון" של ישיבת "תורה ודעת" ומראשי "מועצת גדולי התורה בארה"ב". נודע במאמריו החריפים נגד הלאומנות והציונות, שנדפסו בספר "בעיות הזמן". שיעוריו העמוקים נדפסו בארבעת חלקי "חידושי רבי ראובן" ובספרים נוספים שנדפסו מתורתו.

2 דף, ניירות מכתבים רשמיים. 30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים קלים. בלאי וסימני קיפול. קרעים קלים.