מכתב בדברי תורה מהגרי"ז סולובייצ'יק אב"ד בריסק – בריסק, תרצ"ג

מכתב בדברי תורה מהגרי"ז סולובייצ'יק אב"ד בריסק – בריסק, תרצ"ג

מכתב ארוך (3 עמ', הכוללים כ-68 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק "על נהר בוג", י"ט סיון תרצ"ג [1933].

נשלח ללונדון, אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי מרבני לונדון. רוב המכתב עוסק בדברי תורה בסוגיות מסדר קדשים, בתגובה למכתבו של הרב אברמסקי שדן בסוגיות אלו.

בתחילת המכתב מתנצל הרב מבריסק על עיכוב תשובתו עקב היותו "טרוד בשבועות האחרונות בטרדות עצומות מענייני העיר, אשר כמותו לא הרפוני עד בלות רֻקי, ומפני זה לא מהרתי להשיב להדר"ג, ואת הדר"ג הסליחה". הרב מבריסק מתייחס לטרדותיו הרבות של הרב אברמסקי בענייני הכלל, וכשהוא מבקש ממנו טובה עבור עזרה לאדם פרטי "בדבר עניין מאד נחוץ", הוא מקדים וכותב: "...אשר לא אפונה כי הדר"ג בטובו, עם כל טרדותיו בענייני הכלל, וביחוד אודות אחינו המעונים שבאשכנז, ישים לבו גם לזה".

הרב מבריסק עונה על השאלות העיוניות של הרב אברמסקי: "רב תודה ותשו"ח להדר"ג [ותשואות חן להדרת גאונו] על דבריו בד"ת היקרים וחביבים לי עד מאד... בכ"ז מפני רצונו של הדר"ג שזהו כבודו לא אמנע בזה להודיע להדר"ג את אשר עוררו רעיוני בדבריו, לפום ריהטא. הנה ראיתי להדר"ג שתפס זה ליסוד למה מנחות שלא קדשו בכלי אינן קדושין רק קדושת דמים ובבהמה קדושה מיד בקדוה"ג [בקדושת הגוף], משום דבהמה ראויה מיד לקרבן...".

חלקו הראשון של המכתב בדברי תורה נדפס בהוספות ובשינויים בודדים, בסוף ספרו של הגרי"ז על הרמב"ם – שנערך לדפוס ע"י הרב מבריסק בעצמו בשנותיו האחרונות ("חידושי מרן רי"ז הלוי", ירושלים תשכ"ג, עמ' 162-163). אולם לקראת סוף הקטע ד"ה "אולם סתירה מפורשת...", נשמט בנדפס משפט שלם מכתה"י שלפנינו, כנראה עקב "טעות הדומות". בספר שם גם לא נדפס המשך המכתב, החל מהקטע בעמ' 3, המתחיל במילים: "מה שהביא הדר"ג מדברי הגמ' בתמורה דף כ' לעניין ולד תמורת אשם...". בקטע הנ"ל הגרי"ז כותב לו במכתב שלפנינו: "...גם אנכי כוונתי להוכחות אלו משכבר הימים...". הרב מבריסק ממשיך וכותב לו בענווה רבה: "גליתי להדר"ג את הרהורי לבבי אשר עוררו רעיוני לפום ריהטא, ומה מאד אשמח אם הדר"ג ימצא בם איזה דברי חפץ הנאותים לענייניו שהוא עסוק בהם...".

בהמשך המכתב כותב הגרי"ז אודות הדפסת ספרו של אביו "חדושי רבנו חיים הלוי" [כידוע הרב אברמסקי היה מן הדוחפים ומעודדים את בני המשפחה, למהר את הדפסת ספרו של מורו ורבו הגר"ח]: "אדות ההדפסה נתמשך הדבר עד כה מפני מעצורים שונים... אך עתה הנייר כבר נקנה, ולפי המכתב שקבלתי בימים אלו אקבל את הנייר מהפאבריק [=בית החרושת] בשבוע הבא, ואז תתחיל ההדפסה ברצות ד'..." [לבסוף נגמרה הדפסת הספר רק בשנת תרצ"ו בעיר בריסק].

המכתב כולל עניינים של אנשים פרטיים שביקשו טובות ע"י ידידותם של הרבנים מבריסק ומלונדון. בתחילת המכתב ובסופו חוזר הגרי"ז ומבקש עזרה כספית לנישואי בנותיו של אחד מרבני בריסק "הרב הגאון המצויין לשבח בעדינות נפשו וביקרת מדותיו... ר' ליב אייזען שי'[חיה] מו"צ דפה". הרב מבריסק פונה בבקשה להרב אברמסקי שיעזור בעניין: "...כי אי אפשר לי לראות בצערו הגדול הנוגע לנפשו ולנפשות ב"ב, אולי יאציל נא הדר"ג מעתו ודעתו גם לצורך עניין זה.... אבטח בטוב לבו של הדר"ג כי לא יתרעם עלי ויתאמץ למלא מבוקשי עד כמה שאפשר...". המכתב כולל גם בירור [כנראה בעניין שידוך עבור משפחה מלונדון, ממכיריו של הרב אברמסקי] אודות בחור מבני העיר בריסק בשם משה הלפרין: "...דרשתי וחקרתי מיודעים אותו, וכולם בפה אחד אמרו כי הוא בחור ישר הולך, וגם המשפחה נכבדה, וכל זמן שהי'[ה] אביו חי הי'[ה] עוסק עמו במסחרו, אך זה איזה שנים שנתיתם ונסע לחו"ל למצוא איזה מצב בחיים ולפרנס עצמו ואת אמו האלמנה...".

בסיום המכתב הוא חותם: "...הנני ידידו מוקירו ומכבדו הדושו"ט מלב ונפש רצוף אהבה, יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאווייציק".

הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בגיל צעיר, נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תרע"ט (בהיותו כבן 32) מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, ובסמכותו התורנית ניהל את ענייני היהדות בעירו ובכל האזור. בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו שנמלטו עמו מבריסק לווילנא, ומשם עלו לירושלים בשנת תש"א. סמכותו העצומה הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז. עד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של חלקים גדולים מהיהדות החרדית בדורנו. התפרסם לדורות ביראת שמים העצומה שבערה בלבו ובקנאותו לאמת הצרופה.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), תלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק וידיד נפש של בנו הגרי"ז. תקופה קצרה לאחר נישואיו נסע לעיר בריסק לקבל תורה מפי הגר"ח בשנת תר"ע בערך (עפ"י עצת חותנו הגרי"י ירושלימסקי, שהיה תלמיד הגר"ח מתקופת וולוז'ין) והסתופף במחיצתו כארבעה חדשים, ומני אז היה דבוק בתורתו ובדרכיו כל הימים. בתקופת כהונתו כרב בסמילוביץ היה נוסע לפרקי זמן ארוכים אל רבו הגר"ח ששהה אז במינסק, וזכה לברר עמו סוגיות שונות. רבי יחזקאל היה רגיל לומר על דרכו בלימוד של רבו הגר"ח: "רבי חיים ניגש מיד אל הלב של הסוגיא". רבי חיים העריך מאד את חכמתו ותבונתו של תלמידו, ואף פעם כתב לו באיגרת: "והלא אנו ידידים ואוהבים זה את זה" (מלך ביפיו, עמ' 95). באותן תקופות נתקשר הרב אברמסקי בידידות עמוקה עם בן-רבו הגאון רבי יצחק זאב (ר' וועלוול'ה), ועמד עמו כבמשך כחמישים שנה בקשרי ידידות ובמכתבים רבים. בספר "חידושי מרן רי"ז הלוי" נדפסו קטעים מהדיונים וההתכתבויות שלהם בדברי תורה. בתקופת מגוריהם בירושלים (לאחר עליית הרב אברמסקי בשנת תשי"א לארץ ישראל) הם היו נפגשים לעתים קרובות כשהם עוסקים יחד בדברי תורה ובסוגיות ציבוריות.

[2] דף (הכוללים 3 עמ' כתובים). נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקרעים.