בידספיריט | כתב-יד, בית חכמה על שיר

כתב-יד, בית חכמה על שיר השירים – בכתב-יד המחבר הרה”ק רבי ישעיה יעקב הלוי מאלעסק, תלמיד הבעש”ט ומחכמי הקלויז בברודי - כתב-יד, בית חכמה – פירוש שיר השירים על דרך הקבלה, בכתב-יד קדשו של המחבר הרה”ק רבי ישעיה יעקב הלוי אב”ד אלעסק, מחכמי הקלויז בברודי ותלמיד הבעש”ט. [גליציה או פודוליה], תקס”ג [1803]. כתיבה אשכנזית רהוטה, מסודרת, עם מעט תיקונים, בכתיבת יד המחבר. בראש כתב-היד עמוד שער, עם פרט השנה תקס”ג. בסוף כתב-היד קולופון: ”סליק יו'[ם] כ”ה ניסן תקסמך גימל”. כתב-היד שלפנינו היה אחד מכתבי-היד של המחבר שקנה האדמו”ר הרה”ק רבי שלום מקאמינקא הראשון, והוא נדפס ביוזמת בנו האדמו”ר רבי יהושע מקאמינקא, בשנת תרנ”ח, בפאדגורזע, בדפוס שאול חנניה דייטשער. הרה”ק רבי ישעיה יעקב הלוי מאלעסק (ת”ק בקירוב-תקע”א), גאון ומקובל קדוש, מחכמי הקלויז בברודי, שם היה תלמידו המובהק ומקורבו של הגאון המקובל רבי חיים צאנזר; ומאוחר יותר (כפי שהעיד האדמו”ר בעל ”אמרי יוסף” מספינקא) התקרב גם למרן הבעש”ט (ראו להלן). נשתמר בידינו תיאור מתקופת צעירותו בקלויז בברודי, מאת רבי חיים לאנדא אב”ד פודקאמין – ראש חכמי הקלויז, המספר על רבי ישעיה יעקב: ”נהירנא כד הוי טליא... לא מש מתוך האוהל של תורה, וקרא ושנה הרבה ושמש ת”ח הרבה, עד שנעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק בנגלה ובנסתר...” (מתוך הסכמתו לספר ”וחרב פיפיות”). בהיותו בקלויז היה רבי ישעיה יעקב מאלעסק לתלמידו המובהק של הגאון המקובל רבי חיים צאנזר, ראש חבורת המקובלים בקלויז (עליו כתב בעל ה”נודע ביהודה”, שהיה חברו בלימוד תורת הנסתר: ”כי כל כתבי קודש של האר”י ז”ל ויתר ספרי קבלה המקובלים במדינה זו... חוברו לו יחדיו והיו טמונים בסתר כנפיו סלה...”; והבעש”ט העיד עליו כי יש בו ניצוץ מנשמת התנא רבן יוחנן בן זכאי). רבי חיים צאנזר העריך במיוחד את תלמידו זה, ואמר עליו כי ”מוחו לקבל אלף מוחין חכמים אחרים בדורו” (כך כותב הרה”ק רבי שלום מקאמינקא [השני] בהסכמתו לספר ”בית מלכות” בשם זקנו הרה”ק רבי שלום מקאמינקא). בשער המהדורה הנדפסת של החיבור שלפנינו נרמז בקצרה מעשה נס שאירע עמו, כשקיבל הסכמה משמים על חיבוריו הקדושים: ”...אשר היה לו הורמנא מן השמים בנר מצוה בכתבו כתבי קודש”. את הסיפור המפורט סיפר האדמו”ר בעל ”אמרי יוסף” מספינקא: לאחר נסיעתו של הנודע ביהודה מברודי לפראג החליטו חברי הקלויז שמעתה יעשה כל אחד ”שימוש” לרבי חיים צאנזר. רבי ישעיה יעקב קיבל על עצמו לחגור בכל יום את החגורה לרבי חיים צאנזר קודם התפילה. בזמן שעשה זאת, היה מכוון רבי ישעיה יעקב כוונות נשגבות. באותם ימים נמנע רבי ישעיה יעקב מלכתוב את חידושיו הרבים, מחשש לביטול תורה. פעם אחת החליט כי יערוך בדיקה ויראה אם בשמים רוצים שיכתוב חידושי תורה. הוא לקח נר קטן בידו והדליקו, באומרו כי יכתוב כל עוד הנר דולק וכשירגיש שהאש מגיעה לאצבעותיו – יפסיק. זה היה בליל חורף ארוך והנר דלק בנס כל הלילה. מסיבה זו התאחר בבוקר להגיע אל רבי חיים צאנזר לחגירת החגורה. כאשר הרגיש רבי חיים צאנזר כי הוא מהרהר בכך שקיבל רשות מן השמים לכתוב – גער בו ואמר לו ”תועבת ה' כל גבה לב” (רבי יצחק ווייס, אלף כתב, חלק ב, בני ברק תשנ”ז, אות תקיב; בספר ”אוצר הסיפורים”, חלק א, ירושלים תשי”א, עמ' י-יב, שם מובאת גירסה אחרת של מעשה הנס). הרה”ק מספינקא הוסיף (אלף כתב, שם) כי ”אחרי כל זה נעשה תלמידו של הבעש”ט הקדוש”, ומוסיף כי כשהגיע פעם אחת אל הבעש”ט, הזכיר לו הבעש”ט את הפסוק הנ”ל שאמר לו רבי חיים צאנזר, וכך ראה את גודל רוח הקודש של הבעש”ט. בסוף ספר ”בית חכמה” הנדפס, נוספו שני ליקוטים נוספים מכתביו של רבי ישעיה יעקב מאלעסק (שאינם בכתב-היד שלפנינו): פירוש ”מעלי שבתא” על מזמור קז בתהלים (הודו), ופירוש ”שער האחד” על מאמר ”כגוונא”. המנהג לומר ”הודו” לפני מנחה של ערב שבת נתייסד על ידי הבעש”ט (ראו מאמרה של רבקה ש”ץ הנזכר להלן) והמנהג לומר ”כגוונא” לפני ערבית של שבת נקבע כנראה על ידי חכמי הקלויז בברודי, אך התפשט בדור השני של החסידות. מתוך פירושו של רבי ישעיה יעקב למזמור קז עולה כי עמד לפניו פירושו של הבעש”ט על מזמור זה (ראו: רבקה ש”ץ, פירושו של הבעש”ט למזמור קז, תרביץ מב, תשל”ג, עמ' 158). הספר ”וחרב פיפיות” הוא ספרו היחיד של רבי ישעיה יעקב מאלעסק שהדפיס בחייו, בלבוב תקמ”ז (עם הסכמות חכמי הקלויז בברודי, רבי שמואל בנו של רבי חיים צאנזר, הרה”ק רבי ישכר בער מזלאטשוב בעל ”מבשר צדק” ו”בת עיני”, ועוד). שאר חיבוריו נותרו בכתבי-יד, בכרכים רבים. הרה”ק רבי שלום מקמינקא (הראשון) קנה את כתביו של רבי ישעיה יעקב מאלעסק מידי יורשיו, וממנו עברו הכתבים בירושה דור אחר דור, עד הרה”ק רבי אלעזר מאושפיצין (חתן ה”דברי חיים” מצאנז). כמה מן החיבורים הובאו לדפוס ביוזמת הרה”ק רבי יהושע מקאמינקא ובנו הרה”ק רבי שלום מקאמינקא (השני), על ידי בן משפחתם – רבי עזריאל יצחק מקאמינקא: בית המלכות – על מגילת רות, קראקא תרנ”ב; נתיב החכמה – על השיעורים בש”ס ובפוסקים, קראקא תרנ”ב; והחיבור שלפנינו – בפאדגורזע תרנ”ח. בספרים אלו נדפסו הסכמותיהם של גדולי האדמו”רים וצדיקי החסידות של אותו דור, בהם הרה”ק רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא, הרה”ק רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב, הרה”ק רבי ישכר דוב רוקח מבעלזא, הרה”ק רבי אליעזר צבי סאפרין מקומרנא, הרה”ק רבי יהודה צבי מדולינא והרה”ק רבי יוסף מאיר מספינקא. מהסכמות אלו ניתן לראות את גודל חביבות הכתבים בעיניהם ואת הערצתם אל המחבר, וכן את הברכות המאליפות שהם מרעיפים על מי שיזכה להדפיס את הכתבים ולהביאם אל ביתו. הרה”ק משינאווא, כותב בהסכמתו על החיבור שלפנינו: ”ושמירה היא להביא ברכת חיים אל ביתו”. הרה”ק מבאבוב מברך בהסכמתו את המסייעים בהדפסת ספר זה: ”ובוודאי יוושעו כל המסייעים בישועות גדולות בנפש ובגוף...”. הרה”ק מבעלזא, מברך כי ”זכות המחבר יגן עליכם להתברך בכל טוב”. הרה”ק רבי יוסף מאיר מספינקא כותב על חיבוריו: ”...