בידספיריט | כתב-יד, פירוש על הזוהר (מקדש

כתב-יד, פירוש על הזוהר (מקדש מלך) / שמע יעקב – מרוקו, המאה ה-18 - כתב-יד, פירוש על הזוהר הדומה לספר מקדש מלך בעריכתו של רבי שלום בוזגאלו, חלק שני – על ספר שמות. [מרוקו, המאה ה-18 בקירוב]. כתיבה מערבית בינונית. בעמוד האחרון קולופון הסופר: ”ע”ה הצעיר הדל שבדלים אני אברהם ן' ישראל שלום[?]”. לפנינו העתקה נאה של פירוש על הזוהר, הדומה לספר מקדש מלך, בעריכתו של רבי שלום בוזגאלו, אך עם שינויי נוסח והשמטות המופיעות בחיבור המקורי – לקט שושנים, מאת מקובלי מרכאש. המקובל רבי שלום בוזאגלו הדפיס את הספר ”מקדש מלך” באמשטרדם תק”י-תקי”ב. ספרו ”מקדש מלך” הוא עיבוד של החיבור ”לקט שושנים” מאת מקובלי מרכאש, רבותיו וחבריו של רבי שלום בוזאגלו. רבי שלום ערך שינויים בחיבור הנ”ל, הוסיף לו פירושים שונים שהגיעו אליו במסעו ממרוקו ללונדון, ושינה את שמו ל”מקדש מלך”. בין היתר הוסיף בו מפירוש הרמ”ז לזוהר, ופירושים נוספים מכתבי האר”י. כתב-היד שלפנינו אינו דומה בנוסחו לנוסח הדפוס של ”מקדש מלך”, אלא לחיבור ”לקט שושנים” (שנותר בכתבי-היד). מאידך, מופיעים בו קטעים שהוסיף רבי שלום בספרו, כמו פירושים מהרמ”ז ומספר חמדת ימים. קטעים אלה מופיעים בתוך ”חלונות”. לא התברר לנו היחס המדויק בין כתב-היד שלפנינו לחיבור ”מקדש מלך”. חלק ראשון של כתב-יד זה, על ספר בראשית, מאותו סופר, הוא כתב-יד הספרייה הלאומית בירושלים, מס' 9134 = 28. · כרוך עם כתב-יד נוסף: ספר שמע יעקב, דרשות לפי סדר הפרשיות, מאת רבי יעקב ישראל אלגאזי. לא שלם, כולל קטעים מספר בראשית ושמות, בכתיבות מערביות שונות, מהמאה ה-18 בקירוב. ספר זה נדפס לראשונה בקושטא תק”ה. פירוש על הזוהר: א-מא, מא-קפו דף (כתב-היד שלם); 21.5 ס”מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. סימני עש במספר מקומות, בעיקר בשולי דפים. קרעים במספר דפים. ספר שמע יעקב: ג-ח, י-ל, צו-קג, קה-קי, קנח-קצד דף (חסר בתחילתו, בסופו ובאמצע). 20 ס”מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים ובלאי, בעיקר בשוליים. סימני פטרייה בחלק מהדפים. כריכה חדשה. אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה”אור החיים” הקדוש וחבריו. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור ”עט סופר”, העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב”ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו ”עת לכל חפץ” (נא-אמון, תרנ”ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד”א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו ”שם הגדולים” ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: ”...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית” (מערכת גדולים י, רנו); ”עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז”ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ”ש בח”א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב...” (מערכת ספרים ע, לא). צאצאי היעב”ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס זכה היעב”ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו: רבי רפאל עובד אבן צור (תס”ו-תקכ”ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב”ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק”י) כדיין ב”בית דין של חמש” בפאס. בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ”ב; מלכי רבנן, דף קכב),