בידספיריט | כתב-יד, ספר הכוונות – מרוקו,

כתב-יד, ספר הכוונות – מרוקו, המאה ה-18 – מאות הגהות בכתב-יד רבי יעקב אבן צור (היעב”ץ) – הגהות חכמים נוספים - כתב-יד ספר הכוונות. [מרוקו, שנות הת”ס-ת”פ בקירוב – ראשית המאה ה-18 בקירוב]. כתיבה מערבית נאה, בכתיבת רבי יוסף גאביזון. הגהות משולבות ב”חלונות” בכתיבה זעירה יותר, בהן מספר הגהות מאת המעתיק. הגהות נוספות שילב המעתיק בסוגריים בתוך הטקסט. בנוסף, הגהות רבות מהמעתיק בשולי הדפים, ברובן ציונים וכותרות העניינים, אך כמה מהן מקוריות. בדף רנג2, הגהה ששולבה ב”חלון”: ”נ”ל המעתיק פירושו...”, בסופה חותם: ”יגי”ה” [=יוסף גאביזון ישמרהו ה']. העותק של רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ. בשולי העמודים ובין השורות, מאות הגהות בכתיבת ידו האופיינית (באותיות זעירות ונאות), בהן תיקונים, שינויי נוסח והוספות. בדף לא2 חתום בסוף אחת ההגהות: ”זה הגהתי אני יעקב בן צור וכן מצאתי אח”כ בספר אחר”. בדף קיב1: ”נ”ל יעב”ץ”. בדף רמ2 הגהה חתומה: ”נאם יעב”ץ”. בראש כתב-היד נכרך קונטרס בן תשעה דפים בכתב-ידו של היעב”ץ, עם הגהות (רובן ארוכות) על ספר הכוונות. בראשו כתב: ”הגהות שייכי לס' הכוונות של האר”י זלה”ה כפי סדר הדפין של הספר המצוי אלי מכתב יד החכם הר' יוסף גאביזון זלה”ה ולא רציתי לשלוח יד לכתוב בגליון הספר להרגישי קוצר דעתי בענינים הנוראים הללו, נאם הקטן יעקב בן צור”. היעב”ץ מתכוון בדבריו לכתב-היד שלפנינו, ההפניות שבקונטרס ההגהות תואמות במדויק למספרי העמודים והשורות בכתב-היד. נראה כי להבדיל מההגהות הרבות שהוסיף בתוך הספר, שהן ברובן מבוססות על כתבי-יד ונוסחאות אחרות, בקונטרס זה הוסיף חידושים ארוכים משלו ועל כן כתבם בנפרד. חלק מהגהותיו של היעב”ץ בקונטרסו ארוכות במיוחד, וחלקן פותחות או חתומות בשמו (”נ”ל יעב”ץ”, ”נאם יעב”ץ”). בין היתר משיג היעב”ץ פעמים רבות על הגהותיו של המעתיק, רבי יוסף גאביזון, וחולק על דבריו. העתקה של הגהות אלה (כנראה מהעותק שלפנינו) מופיעה בכת”י אוסף להמן ניו יורק מס' 215, שם מופיע גם קולופון המעתיק: ”להפקת רצון איש חסד... כה”ר שמואל סונבאל נר”ו, סידרתי הגהות אלו של הרב הגדול... יעב”ץ זלה”ה על ספר הכוונות של הרש”ס הנז' כל הגהה במקומה הראוי לה באה... הצעיר שמואל ן' ואעיש סי”ט” (ראו: אהל חיים, קטלוג כתבי-היד העבריים בספריית משפחת מנשה רפאל ושרה ליהמן, ניו יורק, תשמ”ח, 32 K, עמ' 66). בראש הקונטרס בכתיבת היעב”ץ – חותמת רבי רפאל אבן צור אב”ד פאס (האחרון). מספר הגהות מכותבים נוספים, חלקם לא מזוהים. בדף יב2 הגהה חתומה: ”בסתר כבגלוי כן אנו אומרים וראיה לזה... וק”ל פ”ט [=פנחס טולידאנו?] ס”ט אכי”ר”; בדף שב1: ”נ”ל שצ”ל... שאב”ץ” – הגהת רבי שלמה אליהו בן צור, נכדו של היעב”ץ; בדף שלב2, הגהה חתומה: ”נ”ל יעב”ץ”, כנראה זו העתקה בכתב-ידו של רבי שלמה אליהו אבן צור. המעתיק, רבי יוסף גאביזון, הוא כנראה מחכמי תיטואן, אשר נמצא חתום על שטר שם בשנת תס”ב יחד עם רבי משה ן' זמרה (ראו: מלכי רבנן, עמ' נח). [1], ב-שנה דף (יתכן וחסר דף אחד או שניים בדפי המפתחות בסוף) + ט דף (קונטרס בכתב-ידו של היעב”ץ שנכרך בראש כתב-היד). 21 ס”מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים ובלאי. קרעים חסרים כתוצאה מחריכת הדיו בחלק מהדפים, עם פגיעה בטקסט. סימני עש, עם פגיעה קלה בטקסט, בחלק מהדפים. דפים מנותקים. כריכה חדשה, לא מחוברת, עם קופסה תואמת. מקור: 1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו. 2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו 38. ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 82-83. אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה”אור החיים” הקדוש וחבריו. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור ”עט סופר”, העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו.