בידספיריט | אוסף כתובות לנישואין – מרוקו,

אוסף כתובות לנישואין – מרוקו, המאה ה-19 – חתימות רבנים - אוסף גדול של 25 כתובות והעתקי-כתובות לנישואין ממרוקו, רובם מהעיר פאס, עם חתימות רבני מרוקו: · כתובה לנישואי החתן אלעזר בן דוד הכהן, עם הכלה אסתר בת אברהם אזולאי. פאס, שבט תקצ”ט (1839). חתומים כעדים: רבי רפאל הכהן ורבי שלמה אבן צור. · כתובה לנישואי החתן משה בן מכלוף בן סמחון, עם הכלה זהרא בת שלמה מרציאנו. פאס, אדר תקצ”ט (1839). חתומים כעדים: רבי שלמה אבן צור (שהוסיף כשתי שורות בכתב-ידו לפני חתימתו) ורבי יוסף[?] אצאייג. · העתק שטר כתובה שנעשה על ידי בית הדין בפאס, בשל התבלותה של הכתובה המקורית. פאס, טבת תר”ג (1842). חתומים כעדים: רבי מתתיה סירירו ורבי יצחק ן' שמול. · כתובה בפורמט גדול, לנישואי החתן שמעון בן רבי שמואל אבן דנאן, עם הכלה גאמילה בת רבי שלמה אבן צור. פאס, אלול תר”ה (1845). הכתובה כוללת ”יחס כתובה” ארוך (ראו להלן). חתומים כעדים שנים מחכמי פאס – רבי וידאל הצרפתי ורבי ידידיה מונסונייגו. מעבר לדף – נוסח ”סילוק הכתובה”, בחתימות שני החכמים הנ”ל. · כתובה לנישואי החתן מימון בן יעקב לוי, עם הכלה שמחה בת שלמה אצבעוני. ”בכפר מיטר”[?], שבט תרכ”א (1861). · כתובה לנישואי החתן עיוש בן שלם בר ששת, עם הכלה עיישא בת יוסף גנון. מרכאש, אדר א' תרכ”ב (1862). חתומים כעדים: רבי מסעוד ן' יעקב אבן מוחא ורבי יוסף ן' יבגי. · כתובה לנישואי החתן דוד בן יהודה אלעלוף, עם הכלה מרים בת רפאל אבן צור. פאס, אדר ב' תרכ”ב (1862). חתומים כעדים: רבי רפאל יהושע ציון סירירו ורבי מרדכי בן שמול. · ”כתובה דאירכסא” ליעקב בן שלמה סעדון ואשתו זהרא בת עיוש אזאווי. פאס, חשוון תרל”ח (1877). בכתב-יד רבי רפאל אבן צור, עם חתימתו וחתימת רבי שלמה הכהן. · 17 כתובות והעתקי כתובות, מפאס, מהשנים תרי”ג-תרל”ב (1852-1872; בהן ”כתובה דאירכסא”, כתובת ”מחזיר גרושתו” וכתובה ליבמה). רובן בכתיבת רבי שלמה אליהו אבן צור. בחלקן הוא חתום לבד, בכמה מהן חתום עם רבי רפאל יהושע ציון סירירו, ובאחת מהן חתום עם רבי אליעזר מונסונייגו. כמה מהן לא חתומות. בחלק מהכתובות מפאס מובא ”יחס כתובה”, כפי מנהג העיר, שבו תועדו ייחוסי החתן והכלה מהדורות הקודמים (ראו על כך בהרחבה בתיאור על פנקס ”זכירת הכתובות” של רבי רפאל אבן צור, במכירת קדם 86, חלק א, פריט 57). בולטת במיוחד הכתובה באוסף זה, מאלול תר”ה, שבה מפורטים ייחוסי שתי משפחות הרבנים החשובות בפאס – משפחת אבן צור ומשפחת אבן דנאן לדורותיהן. במשפחת החתן מפורטים 12 דורות, ובמשפחת הכלה מפורטים 10 דורות. 25 כתובות והעתקי כתובות. גודל משתנה. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בלאי ומעט קרעים וסימני קיפול. אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה”אור החיים” הקדוש וחבריו. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור ”עט סופר”, העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב”ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו ”עת לכל חפץ” (נא-אמון, תרנ”ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד”א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו ”שם הגדולים” ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: ”...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית” (מערכת גדולים י, רנו); ”עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז”ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ”ש בח”א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו,