בידספיריט | שני כרכים בכתב-יד – חידושי

שני כרכים בכתב-יד – חידושי רבי יהודה טולידאנו על הש”ס – אוטוגרף המחבר – מרוקו, שנות הת”ק - שני כרכים בכתב-יד, חידושים על מסכתות עירובין, תענית, מכות והוריות, בכתיבת המחבר רבי יהודה טולידאנו ממכנאס. [מרוקו, שנות הת”ק, המאה ה-19]. שני כרכים בכתיבה מערבית – כתיבה אוטוגרפית של המחבר, החתום בקולופונים שבסופי המסכתות. הכרך הראשון: בראש הכרך מספר דפים עם חידושי המחבר למסכת עירובין, ומרביתו של הכרך כוללת חידושים על מסכת תענית. בסוף החידושים על סדר המסכת (בדף 61א) קולופון המחבר: ”ובהכי סליקא לה מסכתא בחדש טבת של שנתינו זאת ש' תקע”ד לפ”ק, נאם הקטן מו”ן ע”ה [=מר ונאנח, עבד ה'] יאודה טולידאנו יס”ט”. בדפים הבאים (דפים 62-71) – חידושים נוספים שכתב המחבר, בראשם כתב: ”השמטות שנתחדשו לי אחר לימוד המסכתא”. ידועה מהדורה מוקדמת יותר של חידושי המחבר על מסכת תענית, משנת תקס”ג, בספריית קהילות ישראל; ראו: קובץ מן הגנזים, כרך יב, עמ' קיא. לא ידוע על כתב-יד נוסף של החידושים על מסכת עירובין. הכרך השני: מרביתו של הכרך כוללת חידושים על מסכת הוריות. בחלק זה שילב המחבר את חידושיו יחד עם חידושי רבי יחיא חימי מסאלי. על כל דף של המסכת כתב תחילה את חידושיו של רבי יחיא חימי, כשהוא מסיים ”עד כאן הגיעו דברי הרב ומכאן דברי התלמיד”, ואז הוסיף את חידושיו לדף זה. בראש העמוד הראשון מופיעה הקדמה קצרה מרבי יהודה טולידאנו, בה כתב: ”מסכת הוריות בס”ד, ובתחלה אכתוב חדושי החכם כמה”ר יחייא חימי ז”ל על מסכתא זו שנמצאו אצלנו בכתיבת ידו משנת תקי”ח לפ”ק ושוב אכתוב מא[!] שחנני ה' והיה האוהל אחד”. בסוף החידושים על מסכת הוריות (דף 46ב) קולופון המחבר: ”ובהכי סליקא לה מסכתא בס”ד בחדש אדר של שנת תקס”ד לפ”ק היא שנת ב”ך יברך ישראל לימי חיי, וכעת בשנתינו זאת שנת תקפ”ח לפ”ק נתתי אל לבי וסידרתים על נכון נאם הקטן עבד יוצרו וקונו ע”ה יאודה טולידאנו יס”ט”. המחבר היה בן 22 בכתבו את המהדורה הראשונה של החידושים הנ”ל, כפי שמצוין גם בקולופון שלפנינו, ולפנינו מהדורה בתרא שהכין כ-24 שנים לאחר מכן. נוסח המהדורה הראשונה נמצא בכת”י סינסנטי 115. בהשוואה לכת”י סינסנטי ניכר כי במהדורה שלפנינו הוסיף המחבר חידושים רבים משלו, מלבד הוספת חידושי רבי יחיא חימי, שאינם מופיעים בכת”י סינסנטי (לצד זאת, קיימת העתקה נפרדת של חידושי רבי יחיא חימי למסכת הוריות, שהכין רבי יהודה טולידאנו, בכת”י הספרייה הלאומית בירושלים 125=8). בסוף הכרך מופיעים חידושיו למסכת מכות, בסופם קולופון המחבר: ”ובהכי סליקא לה מסכתא בחודש תמוז שנת תקע”ד לפ”ק נאם הקטן עבד יוצרו וקונו ע”ה יאודה טולידאנו יס”ט”. העתקה אחרת של החידושים על מכות, נמצאת בכתב-יד בספריית קהילות ישראל (ראו: קובץ מן הגנזים, שם, עמ' קיג). המחבר, רבי יהודה ב”ר מאיר טולידאנו (ריא”ט; תקמ”ב-ת”ר בערך), מחכמי מכנאס – עיר אבותיו בה נולד, לזמן מה נדד עם משפחתו לסאלי ורבאט. היה מחבר פורה, והניח אחריו חיבורים רבים בכתב-יד. רובם נשתמרו עד ימינו. אודותיו ואודות חיבוריו ראו בהרחבה: הרב אברהם הלל, מהר”ר יהודה ב”ר מאיר טולידאנו זלה”ה – מחו”ר מכנאס שבמרוקו, קובץ מן הגנזים, כרך יב, מודיעין עילית, תשע”ח, עמ' צא-קכא. שני כרכים בכתב-יד. כרך א' (עירובין, תענית): [72] דף. כרך ב' (הוריות, מכות): [61] דף. 18.5 ס”מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, סימני עש וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בנייר דבק. כריכות חדשות. אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה”אור החיים” הקדוש וחבריו. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור ”עט סופר”, העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג),