בידספיריט | כרך פסקים, תשובות וחידושים –

כרך פסקים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו – תק”ל-תק”פ - כרך כתבי-יד, פסקים, מכתבים, תשובות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות מחכמי מרוקו. [מרוקו, תק”ל-תק”פ בקירוב, המאה ה-18 וראשית המאה ה-19]. קונטרסים של פסקים ותקנות, כתובים וחתומים בידי גדולי חכמי ודייני מרוקו, בעיקר מהערים פאס, מכנאס, מראכש ורבאט. בחלקו האחרון של הכרך (דפים 75-107) חידושים על מסכת סוכה, כתיבה אוטוגרפית של מחבר, עם מחיקות ותיקונים רבים, ממחבר לא מזוהה. בין החותמים על הפסקים בכרך שלפנינו: חכמי ודייני פאס - רבי אליהו הצרפתי (חתום 3 פעמים), רבי מתתיה סירירו (חתום פעמיים), רבי שמואל אבן צור, רבי אברהם בן מרדכי הלוי, רבי ידידיה משה מונסונייגו, רבי רפאל יעקב בן סמחון (חתום 3 פעמים), רבי שמואל בן אברהם זמרה; חכמי ודייני מכנאס - רבי יקותיאל בירדוגו (חתום 4 פעמים), רבי רפאל בירדוגו (”המלאך רפאל”; חתום 4 פעמים), רבי משה מאימראן (חתום פעמיים), רבי שלמה טולידאנו (חתום פעמיים), רבי ברוך טולידאנו, רבי מרדכי בירדוגו, רבי יעקב בירדוגו, רבי מסעוד ארוואח; חכמי ודייני תיטואן - רבי יהודה הכהן ורבי משה ב”ר שמואל אלבאז, רבי שלמה אבודרהם ורבי אברהם מונסונייגו, ורבי יהודה אלמאליח; חכמי ודייני צפרו – רבי עמור אביטבול ורבי יהודה אלבאז; וחכמים נוספים. כולל קונטרסים ארוכים, עם פסקים והעתקי פסקים, חלקם אינם חתומים, וחלקם מאושרים בחתימות חכמים, בהם: העתק פסק דין ממכנאס, משנת תק”א, שהועתק ברבאט בשנת תק”ל, בחתימות רבי יצחק ב”ר יהודה צבע ורבי אליהו ישראל קארסיינטי; העתק פסק מרבאט, משנת תקכ”ה, מאושר בחתימות רבי משה צבאח ורבי חיים ב”ר יעקב ביבאס; העתק פסק מרבאט, משנת תקס”ג, ובסופו פסק אישור בחתימות גדולי חכמי מראכש: רבי אברהם ב”ר יעקב פינטו (השני, תקמ”ב-תקצ”ד), רבי יעקב פינטו (השני, נכדו של רבי יעקב פינטו בעל ”מקדש מלך”, נפטר תקע”ט), רבי שלמה ב”ר שלם אסבאג (הראשון, נפטר תק”פ) ורבי יוסף ב”ר יצחק חרוש. חלק מהפסקים והקונטרסים כתובים בכתיבה אוטוגרפית של כמה מן החכמים הנ”ל. [107] דף. 21 ס”מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים ובלאי. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. פגמים ומחיקות במספר דפים, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור, עשויה ברובה מכריכה ישנה (ממרוקו), עם שדרה חדשה. בלאי ופגמים בכריכה. מקור: 1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו. 2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו 41. ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 90-91. אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה”אור החיים” הקדוש וחבריו. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור ”עט סופר”, העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב”ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו ”עת לכל חפץ” (נא-אמון, תרנ”ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד”א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו ”שם הגדולים” ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: ”...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית” (מערכת גדולים י, רנו); ”עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז”ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ”ש בח”א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב...” (מערכת ספרים ע, לא). צאצאי היעב”ץ,