בידספיריט | כרך פסקי דין, תשובות, דרשות

כרך פסקי דין, תשובות, דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות היעב”ץ וצאצאיו וגדולי מרוקו, המאות ה-18 וה-19 - כרך פסקי דין, שו”ת דרשות וחידושים – אוטוגרפים וחתימות רבי יעקב אבן צור (היעב”ץ) וצאצאיו; אוטוגרפים וחתימות גדולי חכמי מרוקו. מרוקו (בעיקר פאס), המאה ה-18 וראשית המאה ה-19. רוב הכרך הוא בכתיבות אוטוגרפיות וחתימות של רבני משפחת אבן צור מפאס. כולל: מספר דפים בכתיבת ידו של רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ (דפים 184-165, 168), בהם ראשי פרקים לדרשות (בין היתר: ”ג' דרושים של מהר”ר שלמה אבודרהם זלה”ה”); דף בכתיבת ידו וחתימתו של היעב”ץ (דף 174; בעניין ”מה שנהגו להתיר נדרים בעמידה”), ופסק דין בכתב-ידו וחתימתו (המלאה) של היעב”ץ (דף 182); דף בכתב-יד וחתימת רבי יהודה ב”ר ראובן אבן צור – אחיו של היעב”ץ (175); דפים וקונטרסים רבים בכתיבת רבי שלמה אבן צור (השני), בהם: חידושי דינים, דרושים, העתקות שו”ת ופסקים, וליקוטים שונים; קונטרס ”טעמים של הלכות פסח” (כנראה בכתיבת רבי רפאל אבן צור האחרון), עם רישום בעמוד הראשון: ”של אבא כמוהר”ר שלמה אבן צור זצוק”ל”. עמם נכרכו פסקי דין ותשובות מגדולי חכמי מרוקו בדורו של היעב”ץ ובדור שאחריו, בהם: פסק דין בכתב-יד וחתימות רבי יהודה בן עטר (הראשון; חתום פעמיים), מפאס תצ”א, עמו חתומים רבי מימון בוסידאן, רבי מרדכי צבע, וחכמים נוספים. כמו כן כולל הכרך: פסקים רבים מאת רבי אליהו הצרפתי מפאס, בין השנים תקנ”ג-תקס”ב בערך, מרביתם כתובים ביד סופרו רבי יוסף אשריקי, וחתומים בחתימת ידו (דפים 7-13, 16-17, 27-31, 44-47; סה”כ חתום 14 פעמים); אחד הפסקים מאושר בכתב-יד וחתימת רבי יהודה בן עטר השני (דף 16ב); כולל גם מכתבים שנשלחו אל רבי אליהו הצרפתי, על ידי רבי ידידיה משה מונסונייגו (דף 48) ורבי יוסף בכה”ר שמעיה הכהן (דף 6); שלושה פסקים בחתימות רבי אברהם אציני, רבי אברהם אדהאן ורבי יהודה סירירו (פעם אחת), צפרו, סיון תקנ”ג; מכתב שאלה בחתימת רבי ידידיה מונסונייגו, עם תשובה בחתימות רבי יהושע יש”י [ישראל יעקב – עולייל], רבי עמור אביטבול, רבי שמואל אלבאז ורבי עמרם אלבאז (דף 93); פסקים עם חתימות נוספות; דפים נוספים במספר כתיבות שלא זוהו על ידינו. [ 204] דף. 16 ס”מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קונטרסים ודפים מנותקים. כריכה חדשה, לא מחוברת, עם קופסה תואמת. מקור: 1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו. 2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו 27. ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 60-61. אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, משמר האוסף שלפנינו מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה”אור החיים” הקדוש וחבריו. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור ”עט סופר”, העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב”ד והיעב”ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב”ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר ”חפץ ה'” לרבי חיים בן עטר בעל ”אור החיים” (נדפס באמשטרדם, תצ”ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב”ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב”ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע”ט-תפ”ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ”ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו ”בית דין של חמש”, והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו ”משפט וצדקה ביעקב” (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ”ד ובשנת תרס”ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב”ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו ”עת לכל חפץ” (נא-אמון, תרנ”ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד”א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו ”שם הגדולים” ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: ”...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית” (מערכת גדולים י, רנו); ”עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז”ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ”ש בח”א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב...” (מערכת ספרים ע, לא). צאצאי היעב”ץ,