בידספיריט | פסק דין בכתב-ידו וחתימתו של

פסק דין בכתב-ידו וחתימתו של המקובל רבי שלום בוזגלו בעל ”מקדש מלך” – רבאט, ת”ץ - פסק דין בחתימות רבי מכלוף אלמליח ורבי אברהם רודריגז, עם אישור בכתב-ידו וחתימתו של המקובל רבי שלום בוזגלו בעל ”מקדש מלך”. רבאט, ”שלשה ימים לחודש ניסן המכובד שנת פדו”ת” [ת”ץ, 1730]. פסק דין ארוך בעניין סכסוך ממוני בין רבי יצחק אלמאלקי (מאלקי; מכונה בפסק הדין הרי”מ) ורבי שלמה ן' עמור (מכונה: ר”ש, או רשב”ע). פסק הדין נכתב בכתיבת סופר מסודרת (על פני עמוד וחצי בערך), ואחריה אישור בכתיבה רהוטה יותר – היא כתיבת ידו של רבי שלום בוזגלו, עם חתימתו המסולסלת: ”שם נמצאתי ושם הייתי כשנדונו הרי”מ ורשב”ע... וכן עברו הדברים כרשום בכתב אמת... ולראיה ביד רשב”ע ח”פ [=חתמתי פה] ביום הנז”ל ע”ה שלם ן' משה בוזאגלו זלה”ה סל”ט”. (יתכן ואף כתיבת הסופר היא בכתיבת רבי שלום בוזגלו). הפרשה שנידונה בפסק זה העסיקה בשעתה את גדולי חכמי מרוקו, במכנאס, סאלי ורבאט: רבי יצחק אל מאלקי, סוחר מסאלי, שלח באוניה מטען של טבק אל רבי שלמה ן' עמור בגיברלטר, במטרה למכור אותה שם. רבי שלמה מכר את הטבק שם ברווחים גדולים, אך טען כי קנה את הסחורה מר”י מאלקי, ולא שימש רק כשליחו למכירה, ולכן עליו לשלם רק את דמי הקניה, ואילו הרווחים הם שלו. בפרשה זו ידועים: פסק דין של בית הדין במכנאס לטובת ר”ש ן' עמור, מחודש אייר תפ”ט, עליו חתומים רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ, רבי משה בירדוגו (המשבי”ר) ורבי משה אדהאן (נדפס בשו”ת משפט וצדקה ביעקב ח”ב סימן י); פסק שכתב רבינו חיים בן עטר בעל ה”אור החיים” בחודש אדר שנת פדו”ת [=ת”ץ], בתגובה לפסקו של היעב”ץ, ובו יוצא להגנתו של ר”י מאלקי (נדפס לראשונה בספר ”ארץ החיים” מאת רבי יעקב הלפרין, וינה תרצ”ג); ומכתב שכתבו המשבי”ר ורבי משה אדהאן, בי”ז אדר ת”ץ, אל דייני סאלי ובהם ה”אור החיים”, בתשובה לפסקים ששלחו אליהם בעניין הזה (מופיע בכת”י וואלך 10; ופורסם משם בספר כתבי האור החיים הקדוש ותלמידיו, בני ברק תשפ”ג, עמ' קנז-קפא; וראו שם תיאור נרחב של הפרשה). פסק הדין שלפנינו, מחכמי רבאט ובהם רבי שלום בוזגלו, לא היה ידוע עד כה, והוא בעצם המאוחר מבין התעודות הידועות לנו בפרשה זו, ויש בו כדי לשפוך אור חדש על המשך הפרשה. המקובל הנודע רבי שלום בוזגלו (הרש”ב; ת”ס בערך-תק”מ; מלכי רבנן, דף קיב, א), בעל ”מקדש מלך”. נולד בסאלי הסמוכה לרבאט, שם למד תורה מפי אביו המקובל רבי משה בוזגלו, ואף זכה לקבל תורה מפי רבי חיים בן עטר הזקן (סבו של ה”אור החיים”) בשנותיו האחרונות. כיהן בדיינות ברבאט ובסאלי (כפי שניתן לראות בפסק הדין שלפנינו; ובשו”ת משפט וצדקה ביעקב, ח”ב, סימן נו, שם חתום על פסק דין בסאלי, יחד עם רבי מכלוף אלמליח ורבי עיוש אבוזאגלו, באותה שנה – ת”ץ). בהמשך נמנה על חוג המקובלים במרכאש, שם היה תלמידו של המקובל רבי אברהם אזולאי, ותלמיד-חבר של המקובלים רבי יעקב פינטו, רבי ישעיה הכהן ורבי יעקב גדליה (על חוג זה ראו: הרב משה הלל, תעודה לתולדות חוג מקובלי מראכש בדור הראשון, מן הגנזים י, עמ' כג-פ). בסביבות שנת תק”ה נאלץ להימלט ממרוקו בשל רדיפת השלטונות, ונעשו איתו אז ניסים גדולים, כפי שמספר בהקדמתו ל”מקדש מלך”: ”...ולב מלך ביד ה' הפך לבו עלי מאויב לאוהב... כי כפשע ביני ובין השריפה אשר לה הייתי כפות ומזומן...”. באגרת שכתב הוא מספר: ”אני שהושלכתי לאש על קדוש ה' ומסרתי נפשי וה' שהצילני אז מכבשן האש הוא יעזרני על דבר כבוד שמו...” (קונטרס מאירת עינים, באגרת השנייה, מיום ט' תמוז תקי”א). גם בהקדמה לספרו כסא מלך הוא חותם: ”כ”ד מוצל מאש ב' פעמים ממלך ישמעאל ושר צבא וחילו, הנשען על חסדי צור ישראל וגואלו, הקטן שלום בוזאגלו”. לאחר שעזב את מרוקו הגיע ללונדון, שם התמנה לרבה של קהילת הספרדים בעיר. נודע במיוחד בפירוש ”מקדש מלך” על הזוהר, שערך והוציא לאור (באמשטרדם תק”י-תקי”ב), וכן בחיבוריו הקבליים האחרים: הדרת כסא מלך – פירוש על התיקונים (אמשטרדם תקכ”ט), הדרת מלך – על מאמרי הזוהר, הדרת הוד מלך – על ספרא דצניעותא, הדרת כבוד מלך – פירוש על מאמרים בספר עץ חיים, והדרת פני מלך – פירוש על האדרות (נדפסו באמשטרדם תקכ”ו ובלונדון תק”ל-תקל”ג). ידועה ממנו הקדמה לספר הזוהר, שנדפסה לראשונה במהדורת הזוהר אמשטרדם תקל”ב, ומשם נדפסה במהדורות רבות של הזוהר עד ימינו.  [1] דף כפול (שני עמודים כתובים). 21 ס”מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים ובלאי. סימני קיפול. אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ, מגדולי מרוקו, אב”ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, האוסף שלפנינו (בפריטים 20-34) משמר מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה”אור החיים” הקדוש וחבריו. רבי יעקב אבן צור – היעב”ץ במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב”ץ (תל”ג-תקי”ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה”אור החיים” הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב”ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור ”עט סופר”,