מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה"אור החיים" הקדוש – בתוך כרך גדול עם מאות אוטוגרפים וחתימות גדולי ...

מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה"אור החיים" הקדוש – בתוך כרך גדול עם מאות אוטוגרפים וחתימות גדולי חכמי מרוקו בני דורו – בהם אוטוגרפים רבים מהרב יעב"ץ, רבי יהודה בן עטר, הרב המשבי"ר, הרב המרבי"ץ, ועוד

כרך גדול של פסקים, מכתבים ותשובות בהלכה, ובו מאות אוטוגרפים וחתימות של גדולי חכמי מרוקו – ביניהם מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של רבינו חיים בן עטר ה"אור החיים" הקדוש.

· מכתב שכתב ה"אור החיים", בכתב-יד קדשו וחתימתו, לחכמי בית הדין במכנאס – רבי יעקב טולידאנו, רבי יהודה בירדוגו ורבי מימון אדהאן. את מכתבו חותם ה"אור החיים": "...ושלם לאחי וריעי מהחיים והשלם, נאם ע"ה חיים ן' משה עטר ס"ט" (בחתימתו המסולסלת). את מכתבו פותח ה"אור החיים": "ידידי ה' וידידי, החכמים השלמים הדיינים המצויינים כהה"ר יעקב טולידאנו ישצ"ו [=ישמרהו צורו ויחיהו] וכה"ר יהודה וירדוגו ישצ"ו וכהה"ר מימון דהאן ישצ"ו ה' עליהם יחיו כי"ר". במכתבו מבקש ה"אור החיים" להקל את הערכת המס מעל "האיש היקר והנכבד ה' יהודה בן נחמיאש". המכתב נמצא בדף 120 בכרך שלפנינו.

כפי הנראה, את המכתב כתב ה"אור החיים" בין השנים תצ"ז-תצ"ט, קודם עזיבתו את מרוקו בדרכו לארץ ישראל, בסביבות חודש אייר תצ"ט, ולאחר מינוי רבי מימון אדהאן כדיין בבית הדין במכנאס בשנת תצ"ז (ראו: הרב אברהם הלל, פס"ד חו"ר פאס בדבר שררת בתי הכנסת, מן הגנזים, כרך ד – תשע"ה, עמ' סט-ע). המכתב פורסם לראשונה בספר "תקנות חכמי פאס", מאת ר' מורי מרדכי עמאר, פריז תשע"ג, עמ' 54-56.

· כרך עם אסופת פסקי דין ומכתבי שו"ת של חכמי מרוקו. הכרך כולל מאות אוטוגרפים ואלפי חתימות של חכמים ודיינים בערי מרוקו, רובם מאמצע שנות הת' בקירוב (שלהי המאה ה-17 והמחצית הראשונה של המאה ה-18).

מקור הכרך שלפנינו באוצר כרכי פסקי רבני מרוקו שנאספו ונשמרו בעיר פאס על ידי צאצאי רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ. אוצר זה שימש בין היתר כבסיס להקמת חברת "דובב שפתי ישנים" שקמה בפאס בסוף המאה ה-19, במטרה להדפיס מתורתם של חכמי מרוקו, ואשר אחד ממפעליה החשובים היה הדפסת שני כרכי השו"ת "משפט וצדקה ביעקב" להיעב"ץ (נא אמון, תרנ"ד-תרס"ג). חלק מן הפסקים והתשובות בכרך שלפנינו נדפסו בשני כרכי השו"ת הנ"ל.

הכרך שלפנינו כולל חלקים נרחבים מתורתו של היעב"ץ, בהם עשרות דפים בכתיבת-ידו: פסקי דין ומכתבים שכתב, טיוטות ורשימות חידושי תורה בכתב-ידו, ועוד. כמו כן, כולל הכרך מכתבים רבים שנשלחו אליו, ופסקים עליהם חתום יחד עם עמיתיו חכמי ודייני מרוקו. הכרך כולל גם אוטוגרפים וחתימות רבות (למעלה מעשרים) של רבו רבי יהודה בן עטר (הראשון; מוהריב"ע), לצדו שימש היעב"ץ בדיינות העיר פאס, ויחד חתמו על מרבית פסקי הדין שיצאו באותם ימים. על חלק מהפסקים שלפנינו חתום היעב"ץ יחד עם דייני מכנאס, מתקופת שהייתו בעיר זו בין השנים תע"ח-תפ"ח; וכן לפנינו חתימותיו עם חכמי תיטואן, מהתקופה בה גלה לשם בעקבות הרעב שפרץ בפאס בין השנים תצ"ח-תק"א.

מחכמי פאס של אותם ימים מופיעים בכרך שלפנינו גם כתבי-יד וחתימות של החכמים: רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו (אף שניהם מרבותיו של היעב"ץ), רבי אברהם אבן דנאן, רבי שלום אדרעי, רבי סעדיה אבן דנאן, רבי מימון אפלאלו, רבי יעקב ן' מלכה, רבי יהודה בן ראובן אבן צור (אחי היעב"ץ), רבי רפאל עובד אבן צור (בנו של היעב"ץ), רבי שאול אבן דנאן, רבי אליהו הצרפתי, ועוד.

בנוסף, מופיעים בכרך שלפנינו כתבי-יד וחתימות של גדולי חכמי מכנאס: רבי יוסף בן בהתית, רבי משה טולידאנו, רבי חביב טולידאנו, רבי משה בירדוגו (המשבי"ר; כעשר חתימות בכתב-ידו), רבי מרדכי בירדוגו (המרבי"ץ), רבי יהודה בירדוגו, רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט), רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט), רבי משה אדהאן, רבי מימון אדאהן, ועוד.

כמו כן, מופיעים בכרך שלפנינו כתבי-יד וחתימות של חכמים מהערים הבאות: סלא (סאלי) – רבי שמואל קארו, רבי שלמה הכהן אלכלץ, רבי שלום אבן צור, רבי מרדכי הכהן, רבי יחייא אביקציץ ורבי יעקב ביבאס; תיטואן – רבי חסדאי אלמושנינו, רבי מנחם עטיא, רבי שלמה אבודרהם; צפרו – רבי שמואל חותא, רבי יהושע בן חמו; ועוד.

בדומה למכתב ה"אור החיים" המופיע בכרך שלפנינו, העוסק בעניין מסי הקהילה, מופיעים בכרך מספר פסקים ומכתבים העוסקים בנושא פטור או הקלה ממס לאישים שונים (ראו להלן).

נפרט כמה דוגמאות למכתבים ופסקים חשובים המופיעים בכרך שלפנינו:

בדף 117 – מכתב מאת היעב"ץ, אל חכמי מכנאס – "החכמים השלמים... כהר"ר חיים טולידאנו נר"ו וכהה"ר יעקב אחיו". המכתב עוסק באותו עניין שבו עוסק מכתבו של ה"אור החיים" הנ"ל: "...על ענין היקר הר' יהודה בן נחמיאש י"ץ...". מכתבו של היעב"ץ נכתב על דף שמחובר לדף שעליו כתב ה"אור החיים" את מכתבו, ומכאן ששני המכתבים נשלחו יחד אל חכמי מכנאס.

בדף 137 – אחת התעודות המוקדמות בכרך שלפנינו – פסק בעניין שטח במלאח (הרובע היהודי) של פאס, ששימש כאתר פסולת, בחתימות רבי סעדיה אבן דנאן, רבי עמנואל סירירו ורבי וידאל הצרפתי. פאס, ת"ל (1670). הפסק פותח: "מפני שפעם אחת עבר א' משרי המלך יר"ה וממשרתיו וראה אשפה אחת גדולה בתוך האלמלאח... וחרה לו וגזר על הקהל ישצ"ו שיפנו אותה והיא צריכה ממון הרבה...". בהמשך הדף הוספה בחתימות רבי סעדיה אבן דנאן ורבי וידאל הצרפתי, ואחריה הוספה נוספת, משנת תל"ד, בחתימות רבי מימון בן חיים אפלאלו ורבי שמואל אדהאן ("הסופר"). מעבר לדף פסק נוסף, משנת תל"ה, בחתימת רבי מימון אפלאלו וחותם נוסף.

בדף 70 – תעודה מוקדמת – תקנת חכמי פאס משנת ת"ן (1690), על פטור ממס למלמדי תינוקות ותלמידי חכמים, בחתימות רבי מנחם בן דוד סירירו, רבי וידאל הצרפתי, רבי שלום בן יהודה הסבעוני, רבי מימון בן חיים אפלאלו, רבי שמואל אבן דנאן, רבי משה הכהן, רבי מימון אבן דנאן, רבי סעדיה אבן דנאן, וחותמים נוספים. בשוליה הוספה משנת תנ"ו, בחתימת רבי אברהם מאימארן. בצדו השני של הדף – פסק נוסף בעניין זה בחתימות רבי יהודה בן עטר, רבי אברהם אבן דנאן והיעב"ץ; ואחריו אישור עם חתימות נוספות. נדפס בספר תקנות חכמי פאס, עמ' שלא-שלב, תקנה נג.

בדף 212 – מכתב אל רבי יהודה בן עטר, בכתב-ידו וחתימתו של רבי חביב טולידאנו, בעניין כתבים ופסקים ששלח אליו רבי משה חאגיז (דרך גיברלטר), ובעניין נחמיה חיון השבתאי. בשולי המכתב מוזכר גם רבי צבי הירש אשכנזי בעל "חכם צבי". נדפס בספר תקנות חכמי פאס, עמ' תתקיא, תעודה כד.

בדפים 228-229 – העתקת תשובה בכתיבת היעב"ץ (לא חתומה), בעניין הקלה ממס ל"החכם השלם כהה"ר שמואל די אבילה נר"ו..." (גיסו של ה"אור החיים" הקדוש, מחבר הספרים "אבן שמואל" ו"כתר תורה"). לאחר הדיון ההלכתי על פטור ממס לתלמידי חכמים, נכתבו שבחיו של רבי שמואל: "החכם הר"ש הנז' מכירים היינו אותו לשעבר במכנאסא יע"א שוקד על לימודו... ומסתמא אחרי לכתו לסלא יע"א נעמידהו על חזקת כשרותו, וכ"ש שגם מפי השמועה למדנו שבכחו אז כן גם כחו עתה...". מעניין לציין כי ספרו של רבי שמואל די אבילה, "כתר תורה", עוסק בכבוד תלמידי חכמים ובחובה לפטרם ממסי הקהילות. ספר זה נדפס באמשטרדם, בשנת תפ"ה; בראשו נדפסו הסכמות חכמי מרוקו, בהם גיסו ה"אור החיים", רבי יהודה בן עטר והיעב"ץ.

בדף 251 – פסק בכתיבת היעב"ץ (לא שלם), בעניין ירושת רבו רבי וידאל הצרפתי, פותח: "בטבת שנת שבעים ותשע לפ"ק נמצאתי בפאס יע"א ועמדו לדין יורשי מורי הרב המובהק מהר"ר וידאל הצרפתי השלישי זצוק"ל...", בהמשך כותב: "ואחר שסידרו טענותיהם בפנינו בב"ד של שלש דהיינו הרב הגדול מהר"ר יהודה בן עטר נר"ו והחכם השלם ודיין כהה"ר אברהם אבן דנאן זלה"ה ואני צעירם יעב"ץ...".

[263] דף (בהם מספר דפים ריקים – דפי המעטפת החיצונית של המכתבים). גודל הדפים משתנה; גודל מירבי: 22 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הדפים, מצב כללי בינוני (מספר דפים במצב גרוע). כתמים ובלאי (בחלק מהדפים כתמי רטיבות ועקבות פטרייה). קרעים וקרעים חסרים (בהם קרעים חסרים גדולים), עם פגיעות בטקסט בחלק מהמקומות. דפים וקונטרסים מנותקים. נתון בכריכה חדשה וקופסה תואמת.

רשימה מפורטת של המכתבים והפסקים, עם האוטוגרפים והחתימות שבכרך, תישלח לפי דרישה.

מקור:

1. אוסף משפחת אבן צור, פאס, מרוקו.

2. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד – מרוקו 32.

ספרות: ויקטור קלגסבלד, Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald, פריס, 1980, עמ' 68-75.

"עיר וקדיש, איש אלוקים נורא מאד... אבי כל תופשי תורה בארצות המערב..." – רבינו ה"אור החיים" הקדוש

רבינו חיים בן עטר (תנ"ו-תק"ג) בעל ה"אור החיים" הקדוש, גאון ופוסק מפורסם, מקובל ואיש קדוש. מגדולי חכמי המערב (מרוקו) וירושלים. כיהן ברבנות בעיר סאלי. חיבורו הראשון "חפץ השם" על הש"ס נדפס באמשטרדם בשנת תצ"ב. בשנת תצ"ט החל במסע עלייתו לארץ ישראל, כשבכוונתו להקים ישיבה בירושלים, בשם "כנסת ישראל", אשר חבריה יתנהגו בקדושה ובחסידות ויעסקו בתורה בימים ובלילות, כדי לקרב את הגאולה.

בדרכו עבר באיטליה, בה התעכב קרוב לשלוש שנים (תצ"ט-תק"ב) לעשות נפשות לטובת ישיבתו וממנה לעלות לארץ ישראל. הוא התקבל בכבוד רב בעיר ליוורנו, שם הפך מקום משכנו לבית מדרש, אליו נהרו רבים לשמוע מדרשותיו ומתורתו. בין באי ביתו היו גם נכבדי ועשירי הקהילה, ורבי חיים בן עטר השפיע עליהם שיתמכו בישיבה שעמד לייסד בירושלים. הוא הקים בליוורנו ועד שנקרא "כנסת ישראל", שחבריו היו סוחרי ועשירי הקהילה, נסע גם לקהילות נוספות באיטליה, בהן ונציה ומודנה, פיררה ומנטובה, וגם במודנה הקים ועד כזה. במקביל קיבץ סביבו חבורת תלמידים, שנוספו על משפחתו ומספר תלמידים שהגיעו עמו ממרוקו, וכך התגבשה החבורה שעלתה עמו לארץ ישראל. באותה תקופה הוא גם שקד על סיום הכנת חיבוריו להדפסה (ספרו "אור החיים" נדפס בוונציה בראשית שנת תק"ב, זמן קצר לאחר עלייתו לארץ ישראל; חיבורו "פרי תואר", נדפס אף הוא לאחר עלייתו, באמשטרדם תק"ב. שני החיבורים נדפסו בתמיכתם של גבירי ליוורנו). בר"ח אב תק"א יצא ה"אור החיים" מליוורנו בדרכו לארץ ישראל, יחד עם חבורתו שמנתה שלושים נפש. בירושלים הקים ה"אור החיים" את ישיבתו, ואליה הצטרפו כמה מגדולי חכמי ומקובלי ירושלים (על הישיבה וסדריה, ראו: בניהו, לתולדות בית המדרש 'כנסת ישראל' בירושלים, ירושלים, ב, תש"ט, עמ' קג ואילך). למרבה הצער, נפטר רבי חיים בן עטר בפתאומיות, כשנה לאחר מכן, בי"ד תמוז תק"ג. לפי המסופר הבעש"ט ראה בעיני רוח הקודש את פטירתו הפתאומית של קדוש השם בירושלים, ובאותה השבת התבטא ואמר: "כבה הנר המערבי".

על פי המסורת החסידית, שאיפתו של הבעש"ט לעלות לארץ ישראל, הייתה בעקבות רצונו לפגוש ברבי חיים בן עטר, שהיה "ניצוץ של משיח", ולפעול עמו יחד לקירוב הגאולה. כבר קודם לכן בשנת תק"ב ביקש הבעש"ט מגיסו הקדוש רבי אברהם גרשון מקיטוב לעבור לירושלים ולהסתופף בצילו של רבינו, ולשאוב מאור תורתו של ה"נר המערבי". לפי המסופר שלח אליו הבעש"ט לירושלים מספר שאלות בעניינים נשגבים, שביקש מגיסו הגדול רבי גרשון מקיטוב לשאול בשמו את בעל ה"אור החיים".

גדולי החסידות הפליגו מאד בקדושתו של האור החיים הקדוש. בספר "נתיב מצוותיך" מוסר האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקומרנא, דברים נשגבים בשם הבעל-שם-טוב שהתבטא על קדושת נשמתו של בעל ה"אור החיים", בהם בין היתר: "...בכל לילה שמע תורה מפי הקדוש ברוך הוא, ורוב קדושתו אי אפשר לכתוב, והיה מיורדי המרכבה...". הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות, בעל ה"בית אפרים" כותב אודותיו: "עיר וקדיש, איש אלוקים נורא מאד... הוא היה אבי כל תופשי תורה בארצות המערב...".

על תולדות בעל האור החיים וקדושתו, כותב תלמידו החיד"א, שלמד אצלו בתקופה הקצרה ששהה בירושלים: "מוהר"ר חיים ן' עטר, עיר וקדיש מק"ק סאלי, ובא לעה"ק ירושלים ת"ו סוף שנת תק"ב. ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה, ועיני ראו גדולת תורתו, עוקר הרי הרים, וקדושתו הפלא ופלא. ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד, והיה כמעיין המתגבר... ובחדש תמוז תק"ג עלה לשמים בן מ"ז שנה זלה"ה. וחיבר "חפץ ה'", "ראשון לציון", "אור החיים", "פרי תאר", וחכמתו ניכרת מספריו, אך זה אחד מעשרה מחכמתו ורוחב לבו, וחורפתו הפלא ופלא, וחופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מעניני העה"ז, ורבו עזוז נוראותיו..." (שה"ג, מערכת גדולים, ח, מב).

ספרו "אור החיים" על התורה התקבל בכל תפוצות ישראל והפך לאחד מהפירושים הנפוצים במהדורות החומש. במיוחד התקדש החיבור אצל גדולי תנועת החסידות. התקבלותו של הספר התרחשה במהירות, מיד לאחר הוצאתו, וזאת בעקבות דברי הבעש"ט על גדולת נשמת המחבר, וכפי שמספר החיד"א, תלמידו של האור החיים הקדוש, בספרו שם הגדולים: "פי' התורה להרב המופלא חסידא קדישא מ' חיים ן' עטר, ונדפס בוויניציא סביב לחומש עם תרגום ורש"י. ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה, ונדפס עוד שני פעמים. ונתעורר זה ע"י שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר" (מערכת ספרים, א, נד).

האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר שהלימוד באור החיים הקדוש מטהר את הנשמה. בנו האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב סיפר כי מאותה העת ששמע את הדברים מאביו הקדוש, נעשה אצלו חיוב ללמוד בכל שבוע את האור החיים על הפרשה. רבי פנחס מקוריץ העיד על עצמו שהוא אשר פרסם את ספר האור החיים בעולם, "שפעם אחת היה בק"ק טשערין, ואמר: אני רואה בעיר אור גדול, ושאל אם נמצא שם ספר אור החיים, ונמצא שם ביד אחד חומש עם אור החיים, והוא האיר על כל העיר... ופעם אחת חלה בנו של הרב ז"ל (רבי פנחס), וקיבל על עצמו ללמוד בכל יום דף מהאור החיים בחומשים הגדולים..." (אמרי פנחס השלם, א, עמ' רפא).

באחד המקומות בספרו, מתבטא בעל "ערבי נחל" על האור החיים, לפני שמפרש קטע סתום מדבריו: "עיין מה שכתב בזה רוח אפינו בספר אור החיים, ודבריו בלתי מושגים רק ברוח הקודש...".

בבואו לירושלים רכש ה"אור החיים" חצר בירושלים (על פי המסורת, באותה החצר נולד האר"י הקדוש כמאתיים שנה קודם לכן), והקים בה את בית מדרשו. גם לאחר פטירתו הפתאומית, המשיכה הישיבה להתקיים בבית מדרשו, והוא אחד מבתי הכנסיות הבודדים שלא נחרבו ע"י הירדנים בשנת 1948. לאחר מלחמת ששת הימים, והקמת הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, שופץ מחדש בית מדרשו, ברחוב "אור החיים" בעיר העתיקה.

אוצר כתבי-היד של חכמי מרוקו – אוסף משפחת אבן צור

בשנות השישים של המאה ה-20 נוסף לאוסף קלגסבלד נדבך חשוב במיוחד – אוצר כתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס. אוסף זה כולל כרכים רבים, בהם אסופות פסקי דין ותכתובות בהלכה בין גדולי חכמי מרוקו, במרכזם רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ, מגדולי מרוקו, אב"ד פאס, ומאבות המשפחה. האוסף נלקט בקפידה על ידי רבי רפאל אבן צור האחרון (ראו להלן), ונשמר בשלמותו בידי משפחת אבן צור בפאס, עד שנרכש בידי אביגדור קלגסבלד. חשיבותו של אוסף זה לא תסולא בפז, בהיותו ריכוז ענק ונדיר של תורתם ופסקיהם של חכמי מרוקו לדורותיהם, אשר נשמר בשלמותו במשך דורות רבים. חלקים גדולים מאוסף זה טרם נחקרו וטרם נדפסו. בנוסף, האוסף שלפנינו (בפריטים 20-34) משמר מקבץ יחיד בהיקפו של אוטוגרפים – כתיבות יד קדשם של גדולי מרוקו, עם חתימותיהם הייחודיות, הקליגרפיות-מסולסלות. בראשם כתיבת יד קדשו של ה"אור החיים" הקדוש וחבריו.

רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ

במרכזו של האוסף, פסקים ואוטוגרפים רבים מאת הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור, היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג; מלכי רבנן, דף סד-סה), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר (מוהריב"ע) בעירו פאס, אז חיבר את החיבור "עט סופר", העוסק בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו.

היעב"ץ, יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו, היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל.

היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגירוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

צאצאי היעב"ץ, בני משפחת אבן צור – רבני פאס

זכה היעב"ץ שצאצאיו – דור אחר דור – היו מגדולי החכמים ומרביצי התורה על מקומו בעיר פאס. כתיבותיהם וחתימותיהם מופיעות בכרכים שלפנינו:

רבי רפאל עובד אבן צור (תס"ו-תקכ"ט; מלכי רבנן, דף קה, א), בנו היחיד של היעב"ץ (מתוך שבעה עשר בנים) שנותר בחיים אחר פטירת אביו. כיהן כבר בחיי אביו (החל משנת תק"י) כדיין ב"בית דין של חמש" בפאס.

בנו, רבי שלמה שמואל אבן צור (נפטר תקנ"ב; מלכי רבנן, דף קכב), כיהן בדיינות פאס יחד עם רבי אליהו הצרפתי ורבי מתתיה סירירו.

לרבי שלמה שמואל אבן צור נולדו שני בנים: האחד הוא רבי יעקב אבן צור (השני; נפטר תר"י; מלכי רבנן, דף סה, א), ובנו היה רבי שלמה אליהו אבן צור (שאב"ץ; תקפ"ב-תרל"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר ומגיה.

בנו השני של רבי שלמה שמואל הוא רבי רפאל אבן צור (נפטר תקפ"ו; מלכי רבנן, דף קה, א), דיין בפאס, מחבר "זכרון לבני ישראל" – כללים ודינים, וחיבורים נוספים.

בנו, רבי שלמה אבן צור (תקס"ה-תר"ג; מלכי רבנן, דף קטז, א), מחכמי פאס, מחבר "פני שלמה" – ליקוטים וחידושים על שולחן ערוך, "זבחי רצון" על הלכות שחיטה וטריפות, ועוד.

בנו, רבי רפאל אבן צור האחרון (תק"ץ-תרע"ז; מלכי רבנן, דף קה, ב), אב"ד פאס על מקום אבותיו, מחבר שו"ת וחידושים, ועורך כתבי אבותיו.

מפעלו של רבי רפאל אבן צור האחרון והאוסף שלפנינו

אחד ממפעליו הגדולים של רבי רפאל אבן צור האחרון היה קיבוץ ושימור כתביהם של חכמי מרוקו. הוא היה אוהב ספר וברשותו הייתה ספרייה חשובה, שהורכבה מכתבי-היד והספרים שירש מאבותיו, לצד ספרים וכתבי-יד שהשיג ורכש בעצמו.

ב"מלכי רבנן" (דף קה, ב) נכתב על כך: "הרב הנז' מאהבתו לספרות ישראל אסף וקבץ ספרים רבים כל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים ובתוכם כמה ספרים כ"י להראשונים ומעולם לא העלים עינו אפילו מעלה א' כ"י היה מקבץ עלים מפוזרים ומחברם לכרכים עד שברוב הימים הניח אחריו כרכים רבים".

בסביבות שנת תר"ן קמה חברת "דובב שפתי ישנים", שמטרתה היתה להוציא לאור את חיבוריהם של אבותיו הקדושים ושל חכמי ורבני מרוקו. החברה הוקמה על ידי רבי רפאל אהרן בן שמעון, יליד מרוקו, שכיהן כרב במצרים. רבי רפאל אבן צור היה הרוח החיה בחברה זו, וספריית כתבי-היד שלו היוותה בסיס לפרסומיה של החברה. בין הספרים החשובים שיצאו לאור במסגרת זו היה שו"ת משפט וצדקה ביעקב, שנדפס בשני כרכים, בנא אמון תרנ"ד-תרס"ג. ספר זה שבמרכזו פסקיו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, משמש למעשה אסופה יקרת ערך ורבת חשיבות של תקנות, תשובות ופסקי דין מאת חכמי ורבני מרוקו לדורותיהם, בערים השונות, החל משנות הש', דרך תקופתו של היעב"ץ, וכלה בדור שאחרי היעב"ץ – בעת פעילותו של בית הדין של חמש בפאס. הספר הוא אוצר בלום של הפסיקה ההלכתית של גדולי מרוקו בדורות אלו. רבים מהפסקים שבתוכו נדפסו מתוך כרכי האסופות שלפנינו, שהיו באוצרו של רבי רפאל אבן צור (בכל הכרכים רישומים בכתב-ידו, בהם מספור דפים ומספור קטלוגי של הכרכים). עם זאת, רבים מן הפסקים והתשובות שלפנינו טרם נדפסו.

בכרכי האסופות שלפנינו, אותם ליקט רבי רפאל אבן צור, נתקבצו כתביהם וחתימותיהם של גדולי חכמי מרוקו המפורסמים, בהם רבותיו של היעב"ץ וגדולי החכמים בפאס בדור שלפניו, וכן גדולי חכמי מרוקו שעמדו בקשרי תורה וידידות עם היעב"ץ, ואשר חלקם אף ישבו עמו בדיינות, במיוחד בעיר מכנאס, בה שהה היעב"ץ מספר שנים וכיהן בבית הדין בעיר.

עוד מחכמי פאס החשובים הכותבים והחותמים בכרכים שלפנינו

רבו של היעב"ץ – רבי יהודה אבן עטר, מוהריב"ע (תט"ו-תצ"ג; מלכי רבנן, דף מו-מז), מגדולי רבני מרוקו וראש הרבנים בפאס, בעל "מנחת יהודה". במרוקו היה מכונה "רבי אל-כביר" (=הרב הגדול), ונודעו עליו סיפורי מופתים רבים. החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים": "והרב ז"ל היה מלומד בנסים וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו הן למתפלל על מצבתו הן לנשבע בשם הרב ז"ל... ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלהים קדוש... והושלך לגוב אריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר – ימות...".

חכמים נוספים מגדולי פאס בדור שלפני היעב"ץ, הם: רבי מנחם סירירו (נפטר תס"א; מלכי רבנן, דף פג), רבם של מוהריב"ע ושל היעב"ץ; רבי וידאל הצרפתי (השלישי, שצ"א-תס"ד; מלכי רבנן, דף לא, א), אף הוא מרבותיו של היעב"ץ.

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של דייני "בית הדין של חמש בפאס", שפעל לאחר היעב"ץ על ידי תלמידיו, ובהם: רבי אליהו הצרפתי (תע"ה-תקס"ה; מלכי רבנן, דף כ, ב), רבי שאול אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קיא, ב), רבי משה בן זמרא (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף פט-צ), ורבי מתתיה סירירו (נפטר לפני שנת תק"נ; מלכי רבנן, דף צח, א).

לפנינו גם כתיבותיו וחתימותיו של רבי שמואל אלבאז, הרשב"א (תנ"ח-תק"ט; מלכי רבנן, דף קכ-קכא), מגדולי פאס בתקופת מוהריב"ע והיעב"ץ. חברו של ה"אור החיים הקדוש". החיד"א כותב עליו (בשם הגדולים; ערך עז והדר): "...ושמעתי מתלמידי תלמידיו תוקף גדולתו בעומק העיון ישר בהוראה ותלמודו שגור מסודר בפיו, והרב המופלא חסידא קדישא מהר"ח ן' עטר בספר פרי תאר קורא אותו אחי הרשב"א...".

כן מופיעים לפנינו פסקיהם וחתימותיהם של רבים נוספים מגדולי פאס, כגון: רבי עמנואל סירירו (נולד תס"ה; מלכי רבנן, דף קג, א), רבי אברהם אבן דנאן (מלכי רבנן, דף טז, ב), רבי שלום אדרעי (מלכי רבנן, דף קיב, ב), רבי סעדיה אבן דנאן (מלכי רבנן, דף קא), רבי יהודה ב"ר יוסף הלוי (מלכי רבנן, דף מה, א), רבי מימון אפלאלו (מלכי רבנן, דף פא, א) ורבי יעקב ן' מלכה (נפטר תקל"א; מלכי רבנן, דף סד, א).

חכמי משפחת בירדוגו ממכנאס

משפחת בירדוגו (ברדוגו) המפוארת, מן המשפחות הנכבדות ביותר במרוקו, הגיעה למרוקו עם המגורשים מספרד בשנות רנ"ב-רנ"ז (1492-1497) וצאצאיה התרכזו בעיר מכנאס. מסורת משפחתית מספרת כי הם מצאצאי דוד המלך. משפחת בירדוגו העמידה מתוכה רבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילה, דור אחר דור עד ימינו אלה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת בירדוגו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה בירדוגו, הרב המשבי"ר (תל"ט-תצ"א; מלכי רבנן, דף צד, ב) – אב"ד מכנאס, בעל "ראש משביר" וחיבורים נוספים. מגדולי חכמי מרוקו ופוסקיה. ה"אור החיים" הקדוש היה תלמיד-חבר שלו, ומזכירו בין היתר בספרו "חפץ ה'" (שבת י, ב): "ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקודש הופיעה, ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת, אני ואחי גדול החכמים הרב רבי משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו". החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך משביר) כותב: "ושמעתי מהרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון...". הרב המשבי"ר היה ידיד קרוב של היעב"ץ, ובהגיע היעב"ץ למכנאס (בשנים תע"ח-תע"ט), כיהנו יחד בבית הדין בעיר, ומצודתם הייתה פרוסה על פני כל קהילות מרוקו.

רבי מרדכי בירדוגו, הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב; מלכי רבנן, דף פז, ב) המכונה גם "מרדכי הצדיק". בן דודו של הרב המשבי"ר, שהיה גם תלמידו וחתנו. מגדולי חכמי מכנאס וממנהיגי יהדות מרוקו אחר פטירת הרב המשבי"ר. לאחר פטירת אחיו רבי יהודה בירדוגו, נתמנה לדיין ב"ב"ד של שלש במכנאס", יחד עם רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט) ואחיו רבי יעקב טולידאנו (מהרי"ט).

רבי יהודה בירדוגו (ת"נ-תק"ד; מלכי רבנן, דף מד, א) – תלמיד הרב המשבי"ר, אחיו הגדול של הרב המרבי"ץ, מחכמי בית הדין במכנאס. חברו של ה"אור החיים" הקדוש. בעל "מים עמוקים" ("כשמו כן הוא עמוק עמוק מי ימצאנו עד שהוצרכו רבנים הבאים אחריו לחבר פירוש לדבריו...", מלכי רבנן, שם).

רבי יקותיאל בירדוגו (תצ"ו-תקס"ב; מלכי רבנן, דף עח, ב), בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. לאחר פטירת אביו נתמנה תחתיו לדיין במכנאס, כיהן ב"בית הדין של שלש" בעיר, ובהמשך נתמנה לאב בית הדין. בניו של רבי יקותיאל בירדוגו: רבי פתחיה מרדכי בירדוגו (תקכ"ד-תק"פ), דיין וראש ישיבה בעיר מכנאס, ומגדולי חכמי העיר. מחבר הספרים "פתוחי חותם" ו"נופת צופים"; ורבי יעקב בירדוגו (תקמ"ו-תר"ג), מגדולי חכמי מכנאס, כיהן כראב"ד במכנאס. "היה מפורסם בכל ערי המערב בחכמתו וקדושתו" (מלכי רבנן, דף ע). מחמת ההערצה אליו כונה בדורו "לחכם" [=החכם], וידועים סיפורי מופת אודותיו. מחבר "שופריה דיעקב", "קול יעקב" ועוד ספרים.

רבי רפאל בירדוגו (תק"ו-תקפ"ב; מלכי רבנן, דף קו-קז), נודע בכינויו: "המלאך רפאל" על שם קדושתו המופלגת (ראו "מלכי רבנן" דפים קו-קז). בנו ותלמידו של הרב המרבי"ץ. למד תורה גם מפי אחיו הגדול רבי יקותיאל בירדוגו, שהיה מגדולי חכמי העיר. אחיינו, רבי יעקב ב"ר יקותיאל בירדוגו, כותב עליו בתשובה: "...ובפרט הרב מר דודי, שהוא אילן גדול לסמוך עליו... ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה" (שו"ת שופריה דיעקב, סימן כו). במלכי רבנן (שם) נכתב עליו: "הרב הנז' נודעה גדולתו ותורתו בכל המערב... וכל חכמי המערב שתו מימי תורתו...".

בנו של רבי רפאל בירדוגו: רבי מימון בירדוגו, הרב המבי"ן (תקכ"ז-תקפ"ד; מלכי רבנן, דף פא), מחכמי פאס, בעל "לב מבין" ו"פני מבין".

חכמי משפחת טולידאנו ממכנאס

משפחת טולידאנו, משפחה רמת יחס ועתיקת יומין שמקורה בטולידו שבספרד, הצמיחה רבנים ותלמידי חכמים רבים במרוקו. החל מהמאה ה-16 התרכזו בני המשפחה בעיר מכנאס, ושם היו לרבנים, דיינים ומרביצי תורה.

בין החכמים הבולטים מבני משפחת טולידאנו, שכתבי-ידם וחתימותיהם באים בפריטים שלפנינו:

רבי משה (ב"ר חיים) טולידאנו (ת"ד בערך-תפ"ג; מלכי רבנן, דף צד-צה), כיהן בדיינות לצד אחיו רבי חביב (ב"ר חיים) טולידאנו (תי"ח-תע"ו; מלכי רבנן, דף לב) – שניהם עמדו בראש הנהגת קהילת מכנאס.

רבי חיים טולידאנו, מהרח"ט (תמ"ז בערך-תק"י; מלכי רבנן, דף לז) תלמיד הרב המשבי"ר. שימש כדיין במכנאס לצד היעב"ץ, הרב המשבי"ר ורבי משה אדאהן, ובהמשך התמנה לאב"ד ורב העיר. מחבר שו"ת "חק ומשפט", ספר "עץ הדעת" על הש"ס וארבעה טורים, ועוד חיבורים.

רבי יעקב טולידאנו, מהרי"ט (ת"ן-תקל"א; מלכי רבנן, דף סט). תלמיד הרב המשבי"ר. בשנת ת"ץ לאחר עזיבת היעב"ץ את מכנאס, מינה אותו רבו לדיין בבית דינו. לאחר פטירת אחיו, רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט), בשנת תק"י, נתמנה תחתיו לאב"ד ורב העיר. במלכי רבנן נכתב עליו "ונחשב נושא דגל ההוראה בכל ערי המערב". מחבר "אהל יעקב" ועוד חיבורים.

בניו: רבי משה טולידאנו (נפטר תקל"ח; מלכי רבנן, דף צה), ורבי ברוך טולידאנו (תצ"ח-תקע"ז; מלכי רבנן, דף כד, ב).

רבי משה (ב"ר דניאל) טולידאנו, מהרמ"ט (תפ"ד-תקל"ג; מלכי רבנן, דף צה, א). תלמיד הרב המרבי"ץ ותלמיד מהרח"ט. מגדולי חכמי מכנאס. חיבר את הספרים "מלאכת הקודש", "השמים החדשים", "משחת קודש" ועוד. בשנת תקכ"ט התמנה לדיין בבית הדין הגדול במכנאס יחד עם רבי שלמה טולידאנו (מהרש"ט; בן דודו) ורבי יקותיאל בירדוגו. בשנתיים הראשונות לדיינותו כיהן יחד עם רבי יעקב טולידאנו (המהרי"ט). מאז פטירת המהרי"ט כונה בית דינם בפי שאר חכמי מרוקו: "בית דין של שלש במכנאס".

רבי שלמה טולידאנו, מהרש"ט (נפטר תקמ"ט; מלכי רבנן, דף קטז, ב). תלמיד מהרי"ט. מחכמי ודייני מכנאס. ישב ב"בית דין של שלוש" עם רבי יקותיאל בירדוגו. מחבר "פסקי מהרש"ט".

עוד מחכמי מכנאס

רבי יוסף בן בהתית (נפטר תע"א; מלכי רבנן, דף נח-נט), מחכמי מכנאס, רבו של הרב המשבי"ר.

רבי שמואל בן וַאעִיש (תצ"ח-תקע"ח), מגדולי חכמי מכנאס ומראשי הישיבה בעיר – "חסיד ובעל מעשים טובים... חכם גדול קולע אל השערה... ובעת מותו נראו פלאות גדולות... דיין ומצויין, זקן ויושב בישיבה, ומתנהג בחסידות..." (מלכי רבנן, דף קכא). בספר "מלכי רבנן" (שם) מסופרים עליו מעשי פלא ומופת, בהם הסיפור על הברחת אריה מהעיר, לאחר שראה את כוח קדושתו הרבה.

רבי משה אדהאן, מהרמ"א (נפטר תצ"ז; מלכי רבנן, דף פח, ב). ישב בבית דינם של הרב המשבי"ר והיעב"ץ, ואחר פטירת הרב המשבי"ר נתמנה לאב"ד מכנאס. "ושמענו שהיה חסיד גדול וזכה לרוח הקודש" (מלכי רבנן, שם); ואחיו, רבי מימון אדאהן (נפטר תקט"ו; מלכי רבנן, דף פא, א), מו"ץ במכנאס. על שני אחים אלו כתב החיד"א (שם הגדולים): "מהר"ר משה אדיהאן ואחיו מימון, שני אחים נשואי"ם בחכמה וחסידות במערב הפנימי, ושמענו מקדושתם וגדולתם ז"ל".

בנוסף, מופיעים בכרכים שלפנינו כתביהם וחתימותיהם של גדולי החכמים ממראכש, רבאט, סאלי, צפרו ותיטואן, כפי המפורט להלן.