כתב-יד – מושב זקנים – בעלי התוספות על התורה – קרוטונה (איטליה), רל"ד, 1473 – כת"י ששון 409

כתב-יד – מושב זקנים – בעלי התוספות על התורה – קרוטונה (איטליה), רל"ד, 1473 – כת"י ששון 409

כתב-יד, ספר מושב זקנים – בעלי התוספות על התורה. קוטרוני (קרוטונה Crotone, קלבריה, דרום איטליה), רל"ד [1473].

כתיבה ספרדית בינונית נאה, בדיו שחורה ואדומה (הכותרות, "דיבורי המתחיל", קולופון סיום בכל פרשה וקולופון הסופר נכתבו בדיו אדומה).

קולופון בסיום החיבור: "באחד בשבת בחמשה ועשרים יום לחדש תשרי שנת חמשת אלפים ומאתים וארבע ושלשים לבריאת עולם [=רל"ד], למניין שאנו רגילין למנות בו פה בעיר קוטרוני כתבתי והשלמתי זה הספר מחדושי התורה אני הפרש בחכמות מיש"ר [=מאסטרו/מגיסטר] שמואל בן דוד אבן שהם יצ"ו, וכתבתיו לעצמי... חזק הכותב ואמיץ הקורא". אחריו נוסחת סיום: "חזק ויתחזק / והסופר לא יוזק / לא היום ולא לעולם / עד שיעלה חמור בסולם / כשיעקב אבינו חלם".

"מושב זקנים" הוא אחד מן החיבורים ששימרו את תורתם של בעלי התוספות על התורה. זהו חיבור ייחודי שנכתב לקראת סוף תקופת הראשונים (ראו הרחבה להלן). לפנינו כתב-יד ששון 409, ממנו נדפס החיבור לראשונה על ידי ר' סלימאן דוד ששון, בשנת תשי"ט. אביו, הנגיד והאספן הנודע ר' דוד ששון, רכש את כתב-היד בארם צובא, בשנת תרס"ג (ראו: ששון, אהל דוד, בהקדמתו, עמ' XI).

סופר כתב-היד – רבי שמואל בן דוד אבן שהם – הוסיף (בשוליים ובגוף הטקסט) הגהות והוספות עם חידושים משלו, כשהוא מציין את שמו בצורות שונות, לדוגמה: "וכך נראה לי... שמואל בן דוד אבן שהם" (עמ' 116); "אני שמואל בן דוד אבן שהם אומ'[ר]..." (260); "אמ'[ר] שמואל בדא"ש" (80), ועוד.

הרופא רבי שמואל אבן שהם ידוע לנו מכתב-יד אחר, כת"י פריס 1128, הכולל מספר תרגומים עבריים לחיבורים בענייני רפואה, שתרגם והעתיק רבי שמואל. בסוף שלושה מן החיבורים האלה מופיעים קולופונים שלו, מהשנים רכ"ה-רכ"ו. באחד מהם חותם: "שמואל בן דוד אבן שהם המכונה בורלא" (בורלא הוא השם הלטיני של אבן השהם); ובשני הוא מוסיף פרטים נוספים על עצמו ועל מקום ההעתקה: "השלמתי זה הספר בעיר טרנטו אני שמואל בכ"ר דוד אבן שהם הרופא המכונה בורלא מעיר קורפו..."; ומכאן שעסק במלאכת הרפואה, ישב זמן מה בעיר טרנטו, ומקורו היה בעיר קורפו.

שני כתבי-יד נוספים שנכתבו עבור רבי שמואל אבן שהם, הם כתב-יד ספריית פטרבורג EVR II A 24, קובץ בענייני רפואה, שנכתב עבורו בשנת רכ"ו, כפי המצוין בקולופון: "נשלמה פה נרדו בעשרה לחדש מרחשון שנת מאתים וכו לאלף הכתב על ידי ישועה כהן בר דוד כהן נ"ע וכתבתיו למשטרו שמואל הרופא בן דוד אבן שהם המכונה בורלא יצ"ו"; וכן כתב-יד פריס 308, ספר שאלתות, שנכתב עבור רבי שמואל בשנת רכ"ז, כפי המצוין הקולופון: "בשלישי בשבת בג' ימים לחדש אייר שנת כי שם צוה ה' את ה'ב'ר'כ'ה' [=ה'רכ"ז] לפרט כתבתי אני מנחם... בר' יוסף ויונטי זה הספר שאלתות לכמ"ר שמואל הרופא בכר אבן שהם המכונה בורלא". בכתב-היד האחרון מופיעות הגהות והוספות בכתיבת ידו של רבי שמואל אבן שהם (ראו עוד: מירסקי [מהדיר], שאלתות דרב אחאי גאון, חלק א, ירושלים תש"ך, במבוא, עמ' 28-29, ובהערה 8).

בכתב-היד שלפנינו הוסיף הכותב מספר איורים להמחשה, בעמודים 35 (אוהלי האמהות), 267 (מפת ארץ ישראל) ו-268 (דוגמאות לנשיאת אשכול הענבים על ידי המרגלים).

בדפים הריקים שנותרו בסוף כתב-היד (עמודים 312-318), רישומים בכתיבות שונות, שאינם שייכים לחיבור. בהם: רשימת הימים והכוכבים השייכים להם, "השלכה בחומש" (גורל הנעשה עם חומש), ליקוטים של ראשי תיבות וגימטריאות, "סימן לתקיעות", התחלת ספר אלפא ביתא דבן סירא.

בראש העמוד הראשון של כתב-היד – חתימה: "מה שקנה עבד הצעיר חיים מרדכי לבטון ס"ט" – רבי חיים מרדכי לבטון (תק"מ-תרכ"ט), מגדולי חכמי ארם-צובה ורבה הראשי של העיר. בעל "נכח השלחן" (ראו אודותיו: לקדושים אשר באר"ץ, עמ' סד). לצד החתימה הנ"ל – חתימה נוספת, מחוקה, ולצד זה נכתב: "ספר מושב זקנים".

בסוף החיבור, אחרי הקולופון, מופיע רישום בעלות: "קניתי זה הספר של ר' אליה בנו של ר' שבתי ע"ה יחד עם... ופרוש נביאים ראשונים... אני יוסף די מודינה". לצד רישום זה נכתב באותיות מרובעות: "ונקרא שמו ספר מושב זקנים", ורישום נוסף (בכתיבה רהוטה): "הכי קרא שמו כמהר"ח [=חיים בן ישעיה] עטייה הי"ו" – רבי חיים עטיה (תקי"א בערך-תקנ"ה), מגדולי חכמי ארם-צובא. מכתב הלכתי ממנו הדפיס החיד"א בספרו "חיים שאל" (ח"ב, סימן לו), ומחידושיו נדפסו בספרים נוספים (ראו: לקדושים אשר באר"ץ, עמ' קלא-קלב).

שם החיבור, "מושב זקנים", התקבע במהדורה שהוציא ר' סלימאן ששון. כאמור, שם זה מופיע לפנינו בראש כתב-היד ובסופו, אך איננו בכתיבת הסופר, אלא בכתיבה מאוחרת יותר. נדמה מן הרישום הנ"ל כי רבי חיים עטייה מארם צובא הוא שכינה אותו בכינוי זה, כנראה בעקבות קבצי בעלי התוספות על התורה שנדפסו בליוורנו תקמ"ג, תחת השם "דעת זקנים" (שם שניתן לו על ידי המו"ל רבי יעקב נוניס ואיס). מאוחר יותר נדפס קובץ נוסף מתורת בעלי התוספות על התורה, בליוורנו ת"ר, תחת השם "הדר זקנים".

החיבור שלפנינו שייך לסוגה המכונה באופן רחב "בעלי התוספות על התורה", והכוללת חיבורים רבים. תורתם של בעלי התוספות ידועה ומוכרת בדרך כלל מקבצי התוספות על התלמוד הבבלי ומחיבורים הלכתיים נוספים. במקביל, חידושיהם ופירושיהם של בעלי התוספות על המקרא, נשמרו בחיבורים שונים, אשר נכתבו במאות ה-13 וה-14 בצרפת ובאשכנז. מגוון חיבורים מסוגה זו נשתמר בכתבי-יד ובדפוס, חלקם ידועים בשמותיהם או בשמות המחברים והמלקטים, וחלקם אנונימיים. ביניהם ניתן למנות את הספרים: דעת זקנים, מנחת יהודה, הדר זקנים, ספר הג"ן, חזקוני, פירוש התורה לרבי יהודה החסיד, פירוש התורה לרבינו אפרים, פירוש הרוקח על התורה, פענח רזא, פירוש רבינו יוסף בכור שור, תוספות הרא"ש על התורה, ועוד. "מושב זקנים" נמנה אף הוא על סוגה זו, בהיותו אחד המקורות החשובים לחידושי ופירושי בעלי התוספות על התורה. בשנים האחרונות נודע מפעלו של הרב יעקב גליס, "תוספות השלם", שאסף באופן שיטתי את פירושי בעלי התוספות על המקרא מן המקורות הרבים, בדפוס ובכתב-יד.

לפנינו חיבור על התורה, בעיבוד ייחודי, שנתחבר כנראה בראשית המאה ה-14 או באמצעה. נזכרים בו בין היתר פירושים רבים בשם רבי יהודה החסיד, בעל הרוקח, החזקוני והרא"ש. כפי הנראה, סופר כתב-היד שלפנינו – רבי שמואל אבן שהם – העתיק אותו (ואולי עיבד אותו) מחיבור קיים, ולא חיבר אותו בעצמו. הדבר מסתבר מכמה טעמים (וראו בין היתר: יצחק לנגה, ס' מושב זקנים, המעין, כרך יב, גיליון ג, ניסן תשל"ב, עמ' 75-76). עם זאת, כאמור, הוא הוסיף בו גם תוספות משלו. מקבילות ל"מושב זקנים" מופיעות בשלושה כתבי-יד, שנתחברו בצרפת או באשכנז במאה ה-13 בערך, ונראה כי כולם באו מבית מדרש אחד: פירושים ופסקים על התורה לרבי אביגדור כ"ץ מבעלי התוספות, תלמידו של רבי שמחה משפיירא (נדפס לאחרונה); החיבור "כל בו" לרבי שמריה, בנו של רבי שמחה משפיירא, אשר קטעים ממנו פורסמו על ידי פרופ' שמחה עמנואל; והפירוש לספרי שבכת"י מנטובה 36 (ראו על כך: שמחה עמנואל, שברי לוחות, עמ' 172, הערה 89; ועמ' 259, הערה 172).

יש לציין כי "מושב זקנים" איננו מכיל את תורת בעלי התוספות בלבד, אלא מביא גם פירושים רבים בשם חכמים ספרדים, כדוגמת רבי אברהם אבן עזרא, הרמב"ם, הרמב"ן ועוד, וכן מצויים בו פירושים שהובאו בעילום שם. עם זאת, בעלי התוספות תופסים בו מקום מרכזי, והוא משמש לעתים מקור ייחודי ששימר את תורתם.

החיבור מופיע לפנינו ברובו הגדול, אך חסרים בו דפים בודדים בראשו ובמקום אחד באמצע. הוא מתחיל בספר בראשית מהפסוק "אשר ברא אלהים לעשות" (לפי ר' דוד ששון – חסר דף אחד בראש כתב-היד, אך לפי לנגה – שם – חסרים ארבעה דפים בראשו); וכן חסר בו כנראה דף אחד בסוף פרשת וירא ותחילת פרשת חיי שרה. במספר דפים (בסוף כתב-היד) הותיר הסופר מקטעים ריקים, כנראה בשל פגמים שחלו במקומות אלו בחיבור המקור שהיה לפניו, אשר לא אפשרו לו לקרוא מהם.

[318] עמ'. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים במספר דפים. קונטרסים מנותקים חלקית. קרעים ופגמים קלים במספר דפים. חלק מההגהות בשוליים נקצצו מעט על ידי כורך. כריכת עור עם עיטורים בדיו (אופיינית לארם צובא), מנותקת חלקית, עם פגמים קלים.

מקור: לשעבר כת"י ששון 409 (אהל דוד, עמ' 75-81).