בידספיריט | כתב-יד על קלף - הלכות

כתב-יד על קלף - הלכות הרי”ף למסכתות רבות - ספרד, המאה ה-14 - עותק ”אלפס מדוייק” של רבי שלמה לוריא המהרש”ל, עם חתימותיו ומאות הגהותיו - העותק של רבי פייבש מקראקא, רבו של הב”ח - כרך עבה של כתב-יד על קלף, הלכות רב אלפס (הרי”ף), על מסכתות סוכה, יומא, מועד קטן, שבת, עירובין, חולין, הלכות קטנות, הלכות נדה, סדר נשים וסדר נזיקין; עם פרקי אבות. [ספרד, המאה ה-14 בקירוב]. כתיבה ספרדית מרובעת נאה משני סופרים. בדף האחרון חתימות רבי שלמה לוריא - המהרש”ל: ”נאם הצעיר שלמה בן הר”ר יחיאל לוריא שלי”ט מק”ק פוזנא הנקרא שמו שלמה ר' יצחק”. תחתיה חתימה נוספת [מחוקה בחלקה]: ”קניין כספי נא'[ם] הצעי'[ר] שלמה [לוריא?]”. בגליונות כתב-היד מאות הגהות בכתב יד אשכנזי מאותה תקופה. בבדיקה שערכנו, ובהשוואה לחיבוריו, התברר לנו כי לפנינו הגהות כתב-ידו של המהרש”ל, ולפנינו כנראה כתב-היד ממנו הגיה המהרש”ל במספר מקומות בחיבוריו כשהוא מציין את המקור: ”אלפס מדוייק” או ”אלפסי קלף”. בסוף הכרך חתימות ורישומי בעלות נוספים, ביניהם רישומי בעלות של רבי משולם פייבש אב”ד קראקא - רבו של הב”ח - וחתימות בניו. לפנינו פריט היסטורי חשוב מאין כמוהו - כרך כתב-יד על קלף, שנכתב כנראה בספרד במאה ה-14, התגלגל לבתי המדרש בפולין במאה ה-16, והיה תחת ידו של רבינו המהרש”ל, שחתם בו את שמו, כתב בו את הגהותיו ושימש עבורו כנוסח מדוייק להגיה על פיו. כתב היד: כתיבה ספרדית מרובעת, אופיינית למאה ה-14. הועתק על ידי שני סופרים. הסופר הראשון העתיק את חלקו הראשון של הכרך (דפים [1/א]-[266/א]) וסימן את שמו, 'יעקב', במספר מקומות (דפים [6/ב], [16/א], [27/ב], [45/א], [98/ב], [141/ב], [145/ב], [260/א]). הסופר השני, חזקיה כהן בן יצחק הכהן, העתיק את חלקו השני של הכרך (דפים [266/ב]-[455/א]), סימן את שמו במספר מקומות (דפים [290/א], [298/א], [388/א], [388/ב], [400/א], [444/ב], [445/א], [446/ב]; בדף [395/א] סימן את המילה ”לכהן”, ובדף [449/א] את ”כהנא”), וחתם את שמו בקולופון בדף [455/א]: ”אני חזקיה כהן בר' יצחק הכהן נ”ע השלמתי זה ספר חבור הרב אלפסי ז”ל ממסכת כתובות מפרק הערל ועד כאן לר' משה הלוי המקום ברחמיו יזכהו להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות אמן ואמן - חזק ונתחזק הסופר לא יזק לא עתה ולא לעולם אמן אמן וכן יהי רצון בנ”ו ל”כ [ברוך נותן ליעף כח]”. המילים ”ר' משה הלוי” מופיעים בדיו מהוהה או מחוקה. בדף הראשון של כתב היד מופיע סיום מסכת ראש השנה, ואחריו התחלת מסכת סוכה. מכיל בשלמות את הלכות הרי”ף למסכתות: סוכה, יומא, מועד קטן, שבת, עירובין, חולין, הלכות קטנות, הלכות נדה, סדר נשים וסדר נזיקין. בסוף הכרך הועתקה מסכת אבות. חתימת המהרש”ל: בדף האחרון (דף [455/ב]) מופיעה חתימה: ”נאם הצעיר שלמה בן הר”ר יחיאל לורי”א שלי”ט מק”ק פוזנא הנקרא שמו שלמה ר' יצחק”. בנוסח זהה חותם המהרש”ל בכמה תשובות בשו”ת מהרש”ל, לדוגמה בסימן לו: ”דברי שלמה בן מהר”ר יחיאל לורי”א שלי”ט הנקרא ש”ר [=שלמה ר'] יצחק”; וכך חתם אף בראשי תיבות החידה שחיבר לסדר ליל פסח (שו”ת מהרש”ל סימן פח): ”שלמה בן מהר”ר יחיאל לורי”א שלי”ט הנקרא שלמה רבי יצחק...”. הכינוי ”שלמה רבי יצחק” ניתן למהרש”ל על שם סבו - רבי יצחק קלויבר מוורמייזא, שמפיו למד תורה בצעירותו. תחת חתימה זו, מופיעה חתימה נוספת [מחוקה בחלקה] של המהרש”ל: ”קניין כספי נא' הצעי' שלמה [לוריא?]”. שתי החתימות מסתיימות בסלסול דומה הנמשך למטה מהאות א' של המילה ”לוריא”. הגהות המהרש”ל: בדפי כתב היד מאות הגהות (בשולי הדפים ובין השורות) בכתיבה אשכנזית עתיקה, אשר זוהתה על ידינו ככתיבת יד קדשו של המהרש”ל. זיהוי הכתיבה ככתיבת ידו של המהרש”ל נקבע במקביל על ידי ד”ר מאיר רפלד ועל ידי ד”ר חיים בנטוב, על סמך השוואת כתב היד עם כתיבת ידו הידועה של המהרש”ל (ראה: מ' רפלד, נתיבי מאיר, תשע”ג, עמ' 287-288, הערה 12). ההגהות מופיעות בעיקר בדפים ממסכתות כתובות, בבא קמא ומכות. רובן מכילות העתקות של דברי הראשונים, בעיקר מפירוש רש”י על הרי”ף ופסקי הרא”ש, אך קיימות מספר הגהות מקוריות, החתומות בראשי התיבות ”נ”ל” = נראה לי. בהגהות אלה מצאנו מספר מקבילות לדברים שכתב המהרש”ל בחיבורו, וכן מצאנו מקבילות בין נוסח הרי”ף שלפנינו לנוסח שמגיה המהרש”ל על פי ”אלפס ישן” שהיה ברשותו, וכפי שיפורט להלן. רוב ההגהות הן העתקות מדברי הראשונים, מלבד 16 הגהות מקוריות החתומות ”נ”ל” = נראה לי [שתים מהגהות אלה קצוצות]. חלק מההגהות חתומות ”ר'” = רש”י, ובהן העתקות מהפירוש המיוחס לרש”י סביב הרי”ף; וחלקן חתומות ”א'” = אשר”י, ובהן העתקות מפסקי הרא”ש (כשהוא עוסק בהלכות הרי”ף). במספר מקומות מעתיק ממקורות נוספים: ”תו'[ספות]”; ”סמ”ג”; ”הג”ה בא'[שר”י]”; ”ר' ניס'[ים]”; במקום אחד מצטט את הטור; במספר מקומות מביא מ”מ”א” = מרדכי אושטרייך. בדף [172/א] קטע מ”תוספות הרשב”ם” (נדפס אצל שמא יהודה פרידמן, מתוספות הרשב”ם לרי”ף, קבץ על יד, יח - תשל”ו, עמ' 202-203). בחלק מהמקומות מגיה המהרש”ל ומתקן את נוסח הרי”ף. כאמור, מבדיקה והשוואה מדוקדקת בין כתב היד וההגהות שלפנינו עם חיבורי המהרש”ל, נמצאו מספר מקבילות. בשני מקומות מצאנו הגהה קצרה בגליון כתב-היד שלפנינו שהפכה לסימן שלם בחיבורו 'ים של שלמה'. נפרט כאן את המקבילות שמצאנו: · בדף [285/ב] בכתה”י שלפנינו, נכתב בהגהה [קצוצה מעט]: ”[א]ע”ג דאמרי' [ב]גמ' מניינא [ד]ר' חייא [ל]מעוטי [מ]סור ומפגל ופרשי' שם [ה]תוס' דלא למעוטי דלי' [ל]יה מסור כו' אלא למעוטי דלא איירי בהו עכ”ל, ואליבא סברה זה פסק הרי”ף, נ”ל [נראה לי]”. בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק א, סימן ו, מרחיב המהרש”ל את הדברים בפסקה ארוכה: ”וכתב הרי”ף ומוסר, הרי כ”ה... א”כ מדבריו נראים שג”כ מוסר משלם ממיטב. ומנא ליה זה, הלא בגמרא... אכ”ד נזיקין קאי ולא אמוסר... ומ”מ כי דייקת שפיר מוכח סוגיא כוותיה, כי שואל בגמרא מניינא דר' חייא למעוטי מאי,