בידספיריט | טור אורח חיים – ונציה,

טור אורח חיים – ונציה, שכ”ד – מאות הגהות שלא נדפסו בכתב-ידו של רבי חיים משה הלוי נזיר מחברון – הגהות מחכמי מצרים - טור אורח חיים, עם בית יוסף. [ונציה, דפוס אלוויזא בראגדין, כסליו שכ”ד 1563; מהדורה שנייה של הבית יוסף]. עותק חסר שער ומספר דפים. מאות הגהות בשולי העמודים ובין השורות. רוב ההגהות הן בכתיבה של כותב אחד, אשר זוהתה על ידינו ככתיבת ידו של רבי חיים משה הלוי נזיר (מגדולי חכמי חברון במאה ה-17, אביו של רבי יוסף הלוי נזיר בעל ”מטה יוסף”, ראו אודותיו להלן). מלבד זאת מופיעות בספר הגהות מכותבים שונים נוספים, כנראה מחכמי מצרים באותו דור, בהן הגהות מבנו של רבי חיים, רבי יוסף הלוי בעל ה”מטה יוסף”, והגהה מחתן נכדתו (חתנו של בנו בעל ”מטה יוסף”) – רבי ישועה שבאבו דידיע זיין בעל ”פרח שושן”. מאות הגהות של רבי חיים משה הלוי נזיר, בהיקף של חיבור, ארוכות במיוחד וכוללות משא ומתן בהלכה. הוא מרבה להקשות ולהשיג על הבית יוסף ולעתים חולק עליו, אך נוקט בלשונות הכנעה וענווה (כדוגמת: ”לע”ד אחר המחילה...” – דף רכז/2; ”ואחר המחילה הראוי[ה] מכסא כבוד תורת[ו]...” – דף רצב/1). רוב ההגהות קצוצות. הגהות אלה לא נדפסו ולא היו ידועות עד כה. בסיום אחת ההגהות הוא חותם בשמו (דף שפז/2): ”...[דב]רי פי חיים משה הלוי [סיפיה ט?]ב”. בהגהה אחרת (בדף רצד/1; המתחילה ”לא ידעתי טעם דבר...”), הוא חותם: ”והוא יתברך יא[ר] עינינו בתורתו לעבודתו ע[די] עד”. במספר מקומות הגהות בכתיבות נוספות. כמה מהן דומות לכתיבת בנו של רבי חיים משה הלוי – רבי יוסף הלוי נזיר בעל ”מטה יוסף”. בדף רצב/2 נוספה הגהה מתחת לאחת מהגהותיו של רבי חיים משה הלוי: ”[אמר] ישועה זיין עיין בת”ה...” – זו הגהה בכתב-ידו של רבי ישועה שבאבו דידיע זיין (חתנו של ה”מטה יוסף”). בדף שצא/2 הגהה החתומה: ”אה”ל” [כנראה ראשי תיבות של ”אברהם הלוי”, וכפי הנראה מדובר בבנו של רבי חיים משה הלוי, אחיו הצעיר של רבי יוסף הלוי נזיר]. שתי הגהות מאותו כותב מופיעות בדפים שצב/2 ו-תלא/1. בדף שנד/2 הגהה המתייחסת להגהת רבי חיים משה הלוי, הפותחת: ”[ו]אני הצעיר אחר לחיכת עפר רגליו נראה דלא דמי...”. ייתכן שאף הגהה זו נכתבה על ידי החתום ”אה”ל” הנ”ל. נוסף לזאת, מופיעות הגהות בודדות נוספות מכותבים שטרם זיהינו, כפי הנראה מחכמים בני אותו הדור, אולי אף הם מחכמי מצרים. בדף הראשון רישום (מופיע פעמיים): ”אברהם הלוי הי”ו” (יש לשער שהכוונה לבנו של רבי חיים משה הלוי, ולא לרבי אברהם הלוי בעל גינת ורדים אב”ד מצרים באותה עת). רישום בעמ' רנב/1: ”אני יעקב בן הה”ר מרדכי... ז”ל קניתי ה...”. הגאון הקדוש רבינו חיים משה הלוי נזיר , מחכמי חברון במאה ה-17, חתן רבי אברהם ן' חנניה (תלמיד המהרי”ט). מגדולי דורו בהלכה ובחסידות. ככינויו היה נזיר אלוקים ונודע בקדושתו ופרישותו. החיד”א מתארו (שם הגדולים, מערכת גדולים, בערכו): ”מהר”ר משה הלוי נזיר, הוא הקדוש מגדולי תרומה בעה”ק חברון ת”ו... ואשר שמענו כן ראינו עוצם קדושתו ומטהרת יד הקדש הסייגים וסדר קדושה שהיה מקבל בכל שנה ולתקופת שנה שנה מוסיף והולך...”. במקום אחר מכנהו החיד”א ”הרב נזר החסידים כמהר”ם הלוי נזיר זלה”ה” (ברכי יוסף חו”מ לט). רבי חיים משה הלוי יצא כשד”ר בשליחות העיר חברון לערי תורכיה ויוון פעמיים, פעם אחת בשנים תכ”ח-תל”א ולאחר מכן בשנת תל”ט (על שליחותו, ראו: יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 468-469). בשליחותו השנייה פגש את הגאון רבי צבי אשכנזי בעל ”חכם צבי”, שסיפר על פגישתו עמו (שו”ת חכם צבי, קסח): ”בהיותי בבילוגראדו שנת תט”ל היינו מסובים בסעודת בחברת ה”ה מ”ח שם ועוד חכם א' שליח מחברון תוב”ב... והחכם השליח היה נזיר שמשון ולהיותו אורח נתנו לו לברך והוא לא קבל הכוס בידיו כי אם אחר קיבל הכוס והוא בירך...”. הוא נודע כחסיד וקדוש, כפי שכותב עליו החיד”א בערכו. בספר ”מטה יוסף” של בנו, בסוף סימן כ (בחלק אורח חיים, בו נדפסו חידושים ממנו על הרמב”ם בהלכות יום טוב), נדפסה גם רשימת קבלות ממנו, והחיד”א משער (שם הגדולים, מערכת ספרים, ערך מטה יוסף) כי רשימה זו השתרבבה אל הדפוס בלא כוונה: ”...ובסוף הסימן כתוב קצת סייגים שקבל הרב על עצמו, כנראה שהיה כתוב בנייר זה שפירש בו דברי הרמב”ם והדפיסוהו, שמרוב קדושתו היה כותב בכל מקום אזהרות וענייני סדר קדוש, כמו שראיתי איזה ספרים וקונטרסים מטהרת יד הקדש הרב מהר”ם נזיר הנזכר, ומהסייגים הנזכרים יראה הרואה תוקף קדושתו” (ראו: בניהו, החיד”א, עמ' קנה-קנו, שרשימותיו של רבי משה הלוי נזיר היוו השראה ודגם לרשימות הקבלות שכתב החיד”א לעצמו). מלבד הנהגותיו בחסידות ובפרישות, היה מחשובי חכמי ההלכה בדורו. חיבוריו לא נדפסו בפני עצמם, אך תשובותיו בהלכה נדפסו ונידונו בכמה מספרי בני דורו ובספר ”מטה יוסף” של בנו. פסקיו ותשובותיו מופיעים מספר פעמים בשו”ת תורת חסד לרבי חסדאי פרחייא (שאלוניקי תפ”ג). בראש סימן יז מובאים דברים שכתב בדרך שליחותו, כשהתוודע לפירצה בענייני כשרות הגבינות, שם מכנהו רבי חסדאי פרחייא: ”נדרשתי לאשר שאלני החכם הש' נזיר אלד'ים שליחא דרחמנא כמה”ר חיים משה הלוי נר”ו...”. בספר זה מופיעות כמה התכתבויות הלכתיות איתו, באחת מהן כותב אליו רבי חסדאי: ”עוז והדר לבושו, נזר אלהיו על ראש... כמה”ר חיים משה משבט הלוי...”. בסימן אחר בספר זה (סימן סד) מובאת תשובה הלכתית ממנו, עליה חתם ”מעפר דל חיים משה הלוי”. תשובה אחרת שכתב בדרך שליחותו נדפסה בספר של בנו ”מטה יוסף” (חלק ב, קושטא תפ”ו, אהע”ז סימן ו). וכן נדפסו חידושיו על הרמב”ם הלכות יום טוב בספר הנ”ל (ראו לעיל). תשובה נוספת שלו, שכתב לרבי משה אבן חביב, נדפסה בשו”ת קול גדול, סימן נא. בהקדמה לספר ”מטה יוסף” מוזכרים החיבורים שהותיר אחריו בכתב-יד, בהם ספר חידושים על חושן משפט בשם ”ידי משה” וספר תשובות בהלכה בשם מים חיים. מספר תשובות ממנו, בכתב-ידו וחתימתו, נשמרו בכתבי-יד (כת”י ירושלים 2001, עמ' 249-264; כת”י קאופמן A 164, עמ' 571-573;