יוהנס רויכלין – "יסודות העברית" – פפורצהיים, 1506 / "על חכמת הקבלה" – הגנאו, 1517 – מהדורות ראשונות

יוהנס רויכלין – "יסודות העברית" – פפורצהיים, 1506 / "על חכמת הקבלה" – הגנאו, 1517 – מהדורות ראשונות

מהדורות ראשונות של שניים מחיבוריו החשובים של ההומניסט וההבראיסט הנודע יוהנס רויכלין (Johannes Reuchlin), כרוכים יחד:
1. [De rudimentis Hebraicis liber primus[-tertius [יסודות העברית, ספר ראשון-שלישי], מאת יוהנס רויכלין. פפורצהיים (גרמניה), דפוס Thomas Anshelm [רס"ו] 1506 (פרטי הדפוס בקולופון). מהדורה ראשונה. לטינית, ומעט עברית ויוונית.
חיבורו החלוצי ופורץ-הדרך של יוהנס רויכלין "יסודות העברית" – לקסיקון למילים עבריות ומדריך לדקדוק עברי, הראשון מסוגו שנדפס בארצות אשכנז עבור מלומדים נוצרים. לחיבור, המבוסס על ספר השורשים לרד"ק, נודעה השפעה רבה על קידום המחקר המדעי של התנ"ך וטקסטים יהודיים ועל לימוד הלשון העברית בקרב מלומדים נוצרים בתקופת הרנסנס. על אף שהחיבור כתוב בלטינית, הדפים ערוכים מימין לשמאל.
חיתוך עץ גדול המציג את סמל האצולה של רויכלין בדף לפני האחרון; סמל המדפיס מופיע מעברו השני של הדף. בראש הספר שישה עמודים בכתב-יד (השלמת עמודים חסרים); הגהות ורישומים רבים בלטינית ובעברית בשולי מרבית הדפים.

2. De arte cabalistica [על חכמת הקבלה], מאת יוהנס רויכלין. אגנו ((Haguenau, דפוס Thomas Anshelm, [רע"ז] 1517 (פרטי הדפוס בקולופון). מהדורה ראשונה. לטינית, ומעט עברית ויוונית.
מהדורה ראשונה של אחד מחיבורי היסוד בקבלה הנוצרית. על גבי דף השער חיתוך עץ גדול המציג את סמל האצולה של רויכלין.
החיבור, המוקדש לאפיפיור לאו העשירי, בנוי כתלת-שיח בין המקובל היהודי שמעון בן אלעזר (דמות פיקטיבית המאזכרת את דמותו של רבי שמעון בר יוחאי), מוסלמי ספרדי ופילוסוף פיתגוראי. ברוח הרנסנס חוזר רויכלין בספרו אל "היסודות", לשיטתו – הקבלה היהודית והתורה הפיתגוראית – שאת ראשיתם הוא מזהה במשה רבנו. את יסודות אלה הוא שוזר בתיאולוגיה הנוצרית.
החיבור אינו מיסיונרי, ואינו מכוון נגד היהודים, אלא פונה אל בני דתו של רויכלין במטרה לקרבם למקורות דתם ולהעמיק את אמונתם. המושג "קבלה" בספר אינו מכוון רק למיסטי ולאזוטרי, אלא למקורות היהודיים בכלל; השיטה המוצגת בו שואבת באופן רחב וללא הבחנה מטקסטים יהודיים לא-מקראיים; זאת מתוך תפישה כי האמונה תהיה חסרה ללא התייחסות הולמת למסורות יהודיות אלה – התורה שבעל-פה (התלמוד והמדרשים) ותורת הסוד (הקבלה, הזוהר, כתבי ר' יהודה החסיד, ר' אברהם אבולעפיה ר' יוסף ג'קטיליה, ואחרים), שכן, כמו התנ"ך עצמו, זו וגם זו ניתנו למשה בהר סיני.

יוהנס רויכלין (1455-1522), פילוסוף והומניסט גרמני בתקופת הרנסנאס וממייסדי ההבראיזם בעת החדשה; קידם תפיסה סובלנית כלפי היהודים, עסק בהנחלת כתבי הקודש היהודיים וכתבי הפילוסופיה היווניים לבני דתו, ובהוראת העברית והיוונית. למד עברית אצל יעקב בן יחיאל לואנס ורבי עובדיה ספורנו, השתלם בקבלה באיטליה, והושפע מכתביו של Pico della Mirandola (1463-1494). רויכלין נחשב לאחד מאבות הרפורמציה, אף כי העיד על עצמו שהוא מתנגד לה, ונותר נאמן לוותיקן כל ימיו. בפולמוס המפורסם שנתגלע בינו ובין היהודי המומר יוהנס פְּפֵפֶרְקוֹרן התנגד בחריפות לשריפת התלמוד. על כך, ועל דבקותו בלימוד המסורת היהודית ובהוראתה, נרדף על ידי מוסדות הדת. חיבורו "Augenspiegel" הוחרם בצו אפיפיורי שפורסם ב-1520.

שני חיבורים כרוכים יחד. [1], 261, [1], 262-374, 387-542, 545-589, [1], 589-616, 616-620, [5] עמ'. חסרים 12 עמ' (עמ' 375-386; בראש הספר הושלמו העמודים 376-381 בכתב-יד; ההשלמה נעשתה כנראה בשנת 1526); [4], LXXIX, [1] דף (מספור דפים מעט משובש).

ספרות ותערוכה:
1."תורת הקבלה של יוהנס רויכלין ומשמעותה ההיסטורית", מאת יוסף דן, בתוך: מרומי לירושלים: ספר זכרון לי"ב סרמוניטה – מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך יד, תשנ"ח. עמודים 455-485.
2. Glaubensfragen: Chatrooms auf dem Weg in die Neuzeit, by Felicitas Heimann-Jelinek. Göttingen, Vandenhoeck & Ruprecht, 2016.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, NHB.174 / NHB.173.
הפריט מתואר גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), מס' 40611/40612.