כתב-יד "אגדתא דפסחא" להמהרי"ץ – אוטוגרף המחבר – נוסח המהדורא קמא של החיבור – תימן, שנות התק"כ בקירוב

כתב-יד "אגדתא דפסחא" להמהרי"ץ – אוטוגרף המחבר – נוסח המהדורא קמא של החיבור – תימן, שנות התק"כ בקירוב

כתב-יד, הגדה של פסח "אגדתא דפסחא", עם פסקי הלכות ופירושים, מאת הגאון רבי יחיא צאלח – המהרי"ץ, ראש רבני תימן. [תימן, שנות התק"כ בקירוב].
כתיבת-ידו של המחבר, החותם בסוף ההקדמה "הצעיר יחיה בן לא"א כה"ר יוסף בן כמהר"ר צלאח, יזיי"א". כתיבה נאה (מנוקדת בחלקה), עם כותרות ותיבות פתיחה בכתב קליגרפי, מעוטרים בדיו אדומה. הוספות בחלונות בתוך הטקסט ובהערות שוליים. בקולופון בסוף העמוד האחרון: "נכתבה לתשוקת האח הטוב, גם ד' יתן לו טוב, ה"ה זרעא דאהרן כהנא, סעדיא בן יוסף כ"ץ... יזכה להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו עד סכ"ה אכי"ר [עד סוף כל הדורות, אמן, כן יהי רצון]".
בדף המגן הקדמי, סדר בדיקת חמץ בכתיבה שונה, מאוחרת יותר, וחתימה של "הצעיר יוסף ן' סאלם צאלח[?]".
בהקדמת החיבור כותב המחבר את תועלת החיבור: "...וגם כי ראיתי אני הצעיר כי בסדרי הלילה הזאת – הן בדפוסים והן בכתיבות – לא נתבארו כל מעשה מצות הלילה הזאת כל הצורך, לכן בארתי הכל כאן, לא הנחתי דבר קטן ודבר גדול ממה ששייך לסדר הלילה הזאת, מדברי רבותינו ראשונים ואחרונים, וגם כי בהיות שטורח לאדם אם יסתפק באיזה דין מדיני הלילה הזאת לחפש אחריו, לכן עשיתי זה והכנתי הכל מוכן ומתוקן לפנינו בלשון קצרה וארוכה טעם הדבר מספרי רבותינו ראשונים ואחרונים...".
לחיבורו זה של המהרי"ץ ידועות שתי מהדורות, שונות בתוכנן. במהדורה הראשונה שנתחברה בצעירותו בשנות התק"י בערך (ונקראת בחלק מכתבי היד בשם: "זבח פסח") צעד המהרי"ץ בדרכם של השולחן ערוך והפוסקים. אולם בהמשך השנים – בשנות התק"ל בקירוב - שינה המהרי"ץ את החיבור וחזר למנהגי תימן הקדומים.
תוכן החיבור בכתב-היד שלפנינו, הוא מהמהדורא-קמא של החיבור, אולם בכותרות העמודים (ועל גבי מעטפת העור) מופיע שמו: "אגדתא דפסחא", כמו שם החיבור במהדורא-בתרא. יש משערים כי שינוי השם נעשה ע"י המחבר, כדי להבדילו משני חיבורים נוספים בשם "זבח פסח": פירוש "זבח פסח" של דון יצחק אברבנאל להגדה של פסח, וחיבור "זבח פסח" שחיבר אחיו של המהרי"ץ, רבי שלמה צאלח. [מכיון שלפנינו לא מוזכר השם "זבח פסח", ניתן לשער כי כתב-היד שלפנינו הוא מהמהדורות המאוחרות של המהדורא-קמא, בשנות התק"כ בקירוב].
בין השינויים המופיעים במהדורא-בתרא, בשונה מהמהדורא-קמא שלפנינו: ברכה על נטילת ידיים לטיבול ראשון; כרפס בשיעור כזית; טיבול הכרפס בחרוסת; בציעת המצה קודם ברכת המוציא; חתימת ברכת "גואל ישראל" - "גואל" בחול"ם; איסור שתיית קפה לאחר ד' כוסות ועוד.
בהקדמתו למהדו"ב מבקש המחבר מכל מי שמצויה בידו מהדו"ק להגיה ולתקנה לפי מהדו"ב (עפ"י: אגדתא דפסחא עם ביאור עץ חיים מאת מהרי"ץ, מהדורת ר"י רצאבי, בני ברק תשנ"ו, הקדמת המהדיר, עמ' 8-14). את התפנית בין המהדורות חקר ותיאר משה גברא. לדבריו, החל תהליך של התפשטות סידורי הדפוס ממנהגי ספרד בתימן, ואלו השפיעו על נוסח הסידורים של יהודי תימן, אשר התייחסו לכל מנהג הבא מארץ ישראל כאל דבר קדוש. אך במאה ה-18 נוכחו כמה חכמים, ביניהם רבי יהודה צעדי ורבי פנחס הכהן עראקי, להתנגד לתהליך זה, לאחר שראו בספרי מקובלים שאין לשנות מנהגי אבות, ומני אז החלו להיות אדוקים ושמרנים לנוסח תימן. אם כי מהרי"ץ לא היה מעורב ישירות בתהליך זה, אך נראה שגם עליו עברה תפנית דומה, וכפי שבאה לידי ביטוי בהחזרת מנהגי תימן להגדה של פסח (מחקרים בסידורי תימן, א: תפילות החול, מ' גברא. בני ברק תש"ע, מבוא, עמ' 79-86).
רבינו יחיא ב"ר יוסף צאלח – המהרי"ץ (תע"ה-תקס"ה), ראב"ד בית הדין בצנעא, גדול רבני תימן במאה ה-18, ומגדולי הפוסקים האחרונים. תלמיד סבו מרי צאלח, ותלמיד רבי אהרן הכהן עראקי, רבי יחיא עראקי ורבי דוד משרקי בעל "שתילי זיתים". בהיותו כבן 43 נתמנה להיות רב ראשי וראב"ד לכל קהילות תימן, תפקיד בו כיהן למעלה מ-45 שנים. סמכותו הוכרה בכל תימן ללא עוררין, ועד היום נוהגים רבים מבני עדת תימן לפי מנהגיו ופסקיו. חיבר את סידור התכלאל עם פירושו "עץ חיים" וספרי הלכה רבים: "זבח תודה" ו"שערי קדושה" על הלכות שחיטה, "שערי טהרה" על הלכות נדה, שו"ת "פעולת צדיק", ועוד ספרי הלכה, מוסר וקבלה.

[24] דף (הכוללים: [46] עמ' כתובים בכתיבת ידו של המחבר). 16 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים. בלאי וקרעים. מעטפת עור עתיקה, קרועה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, YM.011.100.