כתב-יד, קובץ בקבלה מעשית – בכתיבת רבי עמנואל מאנסאנו ובנו רבי אליהו מאנסאנו (תלמיד ה"אור החיים" הקדוש) – פאס, תקכ"ו

כתב-יד, קובץ בקבלה מעשית – בכתיבת רבי עמנואל מאנסאנו ובנו רבי אליהו מאנסאנו (תלמיד ה"אור החיים" הקדוש) – פאס, תקכ"ו

כתב-יד, קובץ בקבלה מעשית, כולל: "ספר תעלומות ומקורות החכמה", "ספר השמות" – עם הוספות מרבני מרוקו, וליקוטים נוספים; בכתיבת רבי עמנואל מאנסאנו ובנו רבי אליהו מאנסאנו (תלמיד ה"אור החיים" הקדוש). פאס, [תקכ"ו 1766].
כרך שלם, בכתיבה ספרדית-מערבית (מרובעת ורהוטה) נאה ומסודרת. עיטורי מילים, תרשימים ואיורים קבליים.
חלקו העיקרי של כתב-היד כולל את "ספר השמות" – הוא ספר "שורשי השמות" מאת רבי משה זכות – הרמ"ז, אך בגרסה הארוכה והמורחבת שלו כפי שהועתקה בארצות המערב, עם הוספות של רבני מרוקו (ראו על כך להלן). חלק זה נכתב על ידי רבי עמנואל ב"ר יהונתן מאנסאנו, מחכמי פאס הנודעים במאה ה-18. בראש החיבור מופיע נוסח שער, בחתימת בנו רבי אליהו מאנסאנו, המעיד שהחיבור נכתב בידי אביו: "...ונעתק פה פאס המהוללה ע"י החכם א"א [=אדוני אבי] החכם השלם ספרא רבא דישראל כמה"ר עמנואל מאנסאנו נר"ו בכהה"ר יהונתן ז"ל אני הצעיר ע"ה אליהו בכא"א הר' עמנואל מאנסאנו נר"ו יס"ט" (חתימה מסולסלת).
בראש כתב-היד הועתק "ספר תעלומות ומקורות החכמה" על פי מהדורת הדפוס, ונציה תכ"ז. חלק זה הועתק על ידי רבי אליהו מאנסאנו. בסופו קולופון סיום, עם תאריך הכתיבה וחתימתו המסולסלת: "...ומעשה ידינו כוננה עלינו בששי בשבת ששה ועשרים יום לחדש אב יה"ל [=יהפך לשמחה] בשנת קוה קויתי [=תקכ"ו] ה'... אני הצעיר ע"ה... אליהו מאנסאנו יס"ט" (יתכן שהחלק שנכתב בידי אביו, נכתב בשנים מוקדמות יותר).
בסוף כתב-היד ליקוטים נוספים של גורלות, סגולות והשבעות, כפי הנראה בכתיבת רבי אליהו מאנסאנו.
בתוך ספר השמות משולבות הגהות, הערות והוספות בתוך הטקסט (חלקן בסוגריים ובאותיות קטנות יותר), בהן הוספות מחכמי מרוקו (לדוגמה, בדף 55ב: "מכ"י מהר"י אבן צור זלה"ה"; בדף 66ב: "שם זה... נמצא בכתבי הר' יוסף אבן צור ז"ל בציור האילן הקדוש..."; בדף 70א: "...מהר"י בקיש ז"ל שקבל מהר"מ בן סלאם"; ועוד). יתכן שחלק מן ההוספות הן מהכותב רבי עמנואל מאנסאנו עצמו.
מלבד זאת נוספו בגליונות כתב-היד הגהות והוספות מכותבים נוספים. בדף 31ב, הגהה בשוליים החתומה: "בשם הרב ר' אפרים אנקאווא ז"ל... נאם עמנואל יס"ט". בדף 27א הוספה בשם רבי יעקב אבן דנאן. במספר מקומות הוספות בשם היעב"ץ – רבי יעקב אבן צור (לדוגמה, בדף 70א: "ובכ"י מוהר"ר יעב"ץ נמ"כ [=נמצא כתוב]...").
ספר השמות, הידוע יותר בשמו "שורשי השמות", הוא חיבור מקיף של שמות קודש, עם פירוט אופן הפעולות שלהם והשימוש שלהם בהשבעות וקמיעות. החיבור בנוי כלקסיקון אנציקלופדי, המסודר לפי אותיות הא"ב, והוא כולל בתוכו אלפי שמות קודש וצירופי שמות, ועניינים רבים בקבלה מעשית. את בסיס החיבור כתב המקובל רבי משה זכות – הרמ"ז, והוא כולל סודות שקיבל מרבותיו המקובלים. חיבורו של הרמ"ז היה מצומצם בהיקפו, ואולם לאחר מכן הוא הורחב באופן משמעותי על ידי המקובל רבי אליהו שפירא (רא"ש). החיד"א ב"שם הגדולים" – ב"מערכת גדולים" בערכו של רמ"ז – מונה בין חיבוריו של רמ"ז גם את "שורשי השמות" ומספר כי ראה את החיבור בכתב-יד. ב"מערכת ספרים" הוא מונה שני כתבי-יד נוספים של "שורשי השמות": האחד "בתוספת מרובה שהוסיף מהרא"ש [=מורנו הרב אליהו שפירא] מספרי קדמונים", והשני: "כ"י גדול בכמות ואיכות מחכמי המערב".
רבי אליהו שפירא, בעל "ברכת אליהו" על הש"ס (ונדסבק תפ"ח), היה ממקובלי פולין ושימש כאב"ד באוליינוב וקולטשין. בעקבות עלילה נמלט לאמשטרדם ואחר כך נדד לאיטליה, שם פגש את החיד"א (החיד"א כותב עליו בשם הגדולים: "...והרב ז"ל היה בקי בקבלה מעשית ואמר לי שעבר הש"ס ז' פעמים והיה חסיד ופרוש"). בסוף ימיו נדד רא"ש לתוניס ושם נפטר בסביבות שנת תק"כ. כך הגיעו כתביו, כולל החיבור שלפנינו, לידי חכמי ומקובלי צפון אפריקה. כאמור, הרחיב רא"ש את החיבור "שורשי השמות" והוסיף עליו הוספות רבות. ידועה העתקה של החיבור שהיתה בידי החיד"א (כתב-יד אוניברסיטת לוס אנג'לס, Ms. 779 bx. 1.1). בראש העתקה זו, מתאר החיד"א את התוספות של רא"ש: "ועוד נוסף כפלי כפלים לתושיה... הרב הישיש המקובל כמהר"ר אליה שלמה שפירא...". גם בשער החיבור בכתב-היד שלפנינו מוזכר רא"ש: "זה הספר הקדוש העתיקו בקצרה החכם השלם בכל בתורה בחכמה בחסידות... הרב רבי אליהו שפירא אשכנזי... מתוך כתבי הרב רבי משה זכות זלה"ה, יש בו פלאים גדולים לנעשה [!] אותם בקדושה וגם בטהרה...".
לפנינו העתקה מוקדמת ומורחבת של החיבור (שנים ספורות לאחר פטירתו של רבי אליהו שפירא בתוניס; וקודם מסעו השני של החיד"א לארצות אירופה), עם תוספות מגדולי חכמי ומקובלי מרוקו.
הכותב, רבי עמנואל מאנסאנו (השני) ב"ר יהונתן, מגדולי חכמי פאס. חיבר ספר דרושים בשנת תצ"ד, וכן קונטרס זכרונות ובו תיאורי התלאות והצרות שבאו על יהודי מרוקו במחצית הראשונה של המאה ה-18 (פורסם על ידי בניהו, דברי הימים של פאס, תל אביב תשנ"ג, עמ' 133 ואילך). מלבד גדולתו בתורה, היה גם מקובל וחסיד (בקונטרס זכרונותיו הוא מספר כי צם ששה ימים רצופים ועשה שאלת חלום האם להמשיך לצום גם בשבת, לאחר ששמע כי חכם אחד מתפיללאת נפטר לאחר צום שכזה, והשיבוהו בחלום בפסוק "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש", ומכך ידע שעליו להפסיק את תעניתו; ראו: בניהו, שם, עמ' 45). בין היתר שימש כסופר בית הדין בפאס, ובכתב-היד שלפנינו ניכרת אומנות הכתיבה המרשימה שלו (בחתימת בנו שלפנינו הוא מכונה: "ספרא רבא"). במשך שנים רבות עמד בפאס "בית הכנסת על שם רבי עמנואל מאנסאנו".
הכותב השני, בנו, רבי אליהו מאנסאנו, אף הוא מגדולי חכמי פאס. בספר מלכי רבנן (דף כא2) מצוטט מכתב ממנו המתאר את לימודו אצל ה"אור החיים" הקדוש: "ובד' בשבת בח' שבט אנחנו יושבים לשתות מי התורה בחברתינו עם מורנו ורבינו נר"ו ועם כמהור"ר חיים אבן עטר נר"ו..." (היה זה לאחר שובו של האור החיים מאמשטרדם למרוקו, לאחר הדפסת ספרו "חפץ ה'" בשנת תצ"ב; אז התיישב לזמן מה בפאס, שם לימד תורה יחד עם ראש הישיבה רבי שמואל אבן אלבז. "מורינו ורבינו" המוזכר במכתב הנ"ל הוא רבי שמואל אבן אלבז).

תעלומות ומקורות חכמה: א-ח, י-יב דף (חסר דף ט); ספר השמות: 14-97 דף; ליקוטים: 98-102 דף (מספור מאוחר בעפרון). 21 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים כהים וכתמי רטיבות. קרעים, סימני עש ובלאי, בהם קרעים חסרים (בעיקר בשוליים הפנימיים), עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חלק מההגהות בשוליים קצוצות מעט. כריכת עור חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, MO.011.087.