מכתב בכתב ידו ובחתימתו של בנימין זאב הרצל – מלון רויאל, קונסטנטינופול, 1896 – "נמסר לי אתמול מהסולטן, שכדאי לי ...

מכתב בכתב ידו ובחתימתו של בנימין זאב הרצל – מלון רויאל, קונסטנטינופול, 1896 – "נמסר לי אתמול מהסולטן, שכדאי לי להישאר כאן כמה ימים נוספים. ייתכן שיהיה לו דבר מה לומר לי"

מכתב בכתב ידו ובחתימתו של בנימין זאב (תיאודור) הרצל, ממהלך נסיעתו הראשונה לפגוש את הסולטן העות'מאני עבדול חמיד השני. קונסטנטינופול, 25 ביוני, 1896. גרמנית.
מכתב קצר בכתב ידו ובחתימתו של בנימין זאב הרצל, כתוב על נייר מכתבים דק של מלון הפאר "רויאל"; חתום "Herzl". הרצל כותב שיציאתו ללונדון תתעכב בעקבות הודעה שהגיעה לידיו מהסולטן: "נמסר לי אתמול מהסולטן, שכדאי לי להישאר כאן כמה ימים נוספים. ייתכן שיהיה לו דבר מה לומר לי. משום כך נסיעתי מתעכבת [...] הפרטים בעל פה".
ביומניו של הרצל מופיע תיאור דומה לתוכנו של המכתב: אתמול שלח לי הסולטאן הודעה שעדיין לא אעזוב היום, כנראה יהיה לו משהו לומר לי לפני יציאתי. זו הצלחה, אך כמובן לא הצלחה שנראית לעין". (הרצל, "עניין היהודים", כרך א', עמ' 342). הסיבה שבשלה ביקש הסולטן מהרצל לעכב את יציאתו מקונסטנטינופול, אינה מצוינת ביומנים.
ייתכן שהנמען הוא הרב סיימון סינגר (Simeon Singer, י1846-1906), המוזכר ביומניו של הרצל כמי שבא לפוגשו עם הגעתו ללונדון, לאחר שנכשל הניסיון להיוועד עם הסולטן.

ביקורו של הרצל בקונסטנטינופול בשנת 1896
החל משנות ה-90 של המאה ה-19 התמסר הרצל בכל מאודו לפתרון מצוקת היהודים בגולה. ניסיונו הראשון לממש את חזונו – הקמת מדינה מודרנית לעם היהודי, נערך בשנת 1896, כאשר נסע הרצל לפגוש את סולטן האימפריה העות'מאנית בקונסטנטינופול, עבדול חמיד השני, ולהניח בפניו הצעה: בעלי ההון היהודים יחלצו את האימפריה מחובותיה הכבדים לאירופה, ובתמורה יעניק הסולטן לעם היהודי זיכיון (צ'ארטר) על ארץ ישראל.
הפגישה הנדירה אורגנה בעזרת המתווך פיליפ נבלינסקי (Philip Michael de Newlinsky, 1841-1899), אציל פולני מנושל, ציניקן שנקלע לייאוש בעקבות המצב במולדתו, ומעין דיפלומט להשכיר – שהסכים להתלוות אל הרצל במסעו ולהפעיל את קשריו ב"שער הנשגב" (השלטון המרכזי של האימפריה העות'מאנית, השוכן בקונסטנטינופול).
ב-15 ביוני עלה הרצל על ה"אוריינט אקספרס" בווינה (נבלינסקי הצטרף בבודפשט), וכעבור יומיים, ב-17 ביוני, הגיע לקונסטנטינופול. מתוך כוונה לעורר את הרושם שהוא אמנם מגובה בהון עתק – התאכסן הרצל במלון הפאר "מלון רויאל" (Hotel Royal), למרות שטרם הצליח לגייס את סכומי הכסף הדרושים להצעתו.
מיד עם הגעתו פתח הרצל בהשתדלות מאומצת אצל כל מקורב לשלטון עמו הצליח להיפגש, בהם ראש הממשלה והווזיר הגדול חליל ריפאת פאשה, אולם הבכירים הביעו ספקות עמוקים בקשר לתוכנית, וטענו כי אין זה מנהגם של הטורקים למכור בכסף חבלי ארץ מאדמתם.
למרות תגובותיהם המאכזבות של הבכירים, הוסיף הרצל להאמין שהצלחת הביקור כולה תלויה בפגישה פנים אל פנים עם הסולטן. הרצל שהה בקונסטנטינופול במשך כ-11 יום, נפגש, כאמור, עם רבים מבכירי "השער הנשגב" וזכה ליחס אוהד (אם גם ספקני), אולם לא הצליח להיפגש עם הסולטן. בפגישה קצרה שערך הסולטן עם בן לווייתו של הרצל, המתווך נבלינסקי, דחה הסולטן את ההצעה, אולם הודיע על הענקת עיטור של כבוד להרצל – אות מסדר המג'ידיה, דרגה שלישית, ואף השמיע הבטחה מעורפלת לגבי הסדר עתידי לקבלת הקרקעות: "היהודים אינטליגנטים, הם כבר ימצאו נוסחה שנוכל לקבלה" (הרצל, "עניין היהודים", כרך א', עמ' 348).
הנסיעה לקונסטנטינופול הציגה את הרצל לראשונה על בימת הדיפלומטיה העולמית, ביססה את מעמדו כמנהיגה של התנועה הציונית ופרסמה את רעיונותיו בקרב חבריה. הרצל עתיד לפגוש לבסוף בסולטן במאי 1901, להיוועד עמו ארוכות, ולקבל עיטור נוסף – המג'ידיה, דרגה ראשונה, העיטור הגבוה ביותר של טורקיה – אך גם פגישה זו, למרות שהרצל חשבה למוצלחת, לא הביאה לקבלת צ'ארטר ליישוב ארץ ישראל ביהודים.

[1] דף (מקופל לשניים; עמוד אחד כתוב), 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים. קרעים בודדים, קטנים, בגב (בצד הריק).

ספרות:
• עמוס אילון, "הרצל", עם עובד, תל אביב, 1975. עמ' 220–224.
• שלמה אבינרי, "הרצל". מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, 2007.
• תיאודור הרצל, "עניין היהודים: ספרי יומן 1895-1904". כרך א'. מוסד ביאליק, ירושלים, 1997.
• Theodor Herzl, The Complete Diaries of Theodor Herzl. Edited by Raphael Patai. Translated by Harry Zohn. New York and London: Herzl Press and Thomas Yoseloff, 1960.