שני מכתבים הקשורים לפעילותו של רבי אריה לוין כרבם של אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי

שני מכתבים הקשורים לפעילותו של רבי אריה לוין כרבם של אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי

שני מכתבים הקשורים לפעילותו של רבי אריה לוין, כרבם של אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי:
• מכתב מהנהלת בית הכלא המרכזי בירושלים, בחתימת אחד הקצינים הבכירים בשירות בתי הסוהר. הקצין מודה לו על מכתבו, ומאשר את קבלת ארון הקודש לספר תורה, אשר הובא ע"י רבי אריה לשימוש באי בית הכלא. ירושלים, 5 במאי 1939 [תרצ"ט]. אנגלית. כיתוב בעברית (בעיפרון) בכתב ידו של רבי אריה: "קבלה על ארון הקודש".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 24.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ועקבות רטיבות ועובש. סימני קיפול, קרעים ונקבי תיוק.
• מכתב מוקלד במכונת כתיבה, מכתבו של לוחם הלח"י "מתתיהו בן חיים צבי ש[מואלביץ']" אל רבי אריה לוין, בו הוא מתאר את תגובתו לחנינתו ממוות בתליה בשנת 1944; וכך הוא כותב בראש דבריו: "רבי! כאשר באו הללו לצינוק התליה שהייתי שרוי בו והודיעו לי כי חוננתי, רגזו מאד על שלא אמרתי להם 'תודה רבה', ואני – לא קללתי אותם בדינם אותי למות, ולא ברכתים בחננם אותי, כי חושב אני שלא חסדם הוא זה, ולא בידם הפקדתי את רוחי...".
[1] דף. כ-25 ס"מ. מצב גרוע. כתמי עובש. בלאי וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט.

מקבל המכתבים: "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". נודע במסירותו למעשי חסד. בתקופת המנדט הבריטי, נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". נודע במיוחד בביקוריו המנחמים והמעודדים אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום – ראה פריט קודם.

מתתיהו שמואלביץ' (1921-1995). יליד לודז' (פולין). עלה לארץ ישראל בשנת 1938, במסגרת עליית "אף על פי" (תנועת ההעפלה הבלתי ליגאלית של התנועה הרוויזיוניסטית). עם הגעתו לארץ, הצטרף לפלוגת בית"ר, ומאוחר יותר, בעקבות הפילוג באצ"ל, הצטרף ללח"י. בשנת 1941 נעצר לראשונה ונשלח ללא משפט למחנה המעצר מזרעה. בשנת 1942 הועבר, יחד עם אחרים מעצורי הלח"י, למחנה המעצר בלטרון, וכשנה לאחר מכן היה בין עשרים חברי לח"י שהצליחו להימלט מן המחנה דרך מנהרה שחפרו. לאחר הבריחה שב לפעילות במחתרת, אולם באפריל 1944 נעצר בשנית, לאחר שנקלע לחילופי אש עם שוטרים בריטים ופצע את אחד השוטרים. שמואלביץ' ישב במאסר בכלא המרכזי בירושלים, ומשפטו, אשר זכה לפרסום תקשורתי נרחב, שימש אותו כבמה להצגת טיעוניו כנגד השלטון הבריטי. בסיום המשפט נידון למוות-בתליה, אולם בעקבות לחץ ציבורי, הומר עונשו למאסר עולם, המכתב שלפנינו הוא מתקופה זו, לאחר מתן החנינה (מכתבים קודמים ששלח מתתיהו לר' אריה בתקופת המשפט, הופיעו בקטלוג "קדם", מאי 2017, מכירה 55, חלק א, פריט 102).
מתתיהו שמואלביץ היה אחר כך ממנהיגי אסירי-ציון שישבו בכלא המנדטורי. במהלך מאסרו הועבר לכלא עכו ובשנת 1947 ניסה להימלט בפריצת כוחות האצ"ל לכלא, אולם נתפס. מאוחר יותר הועבר לכלא ירושלים, משם נמלט בשנת 1948, יחד עם אסירים נוספים. שמואלביץ' נעצר בידי הבריטים בשלישית בעקבות רצח מתווך האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, בספטמבר 1948 (יחד עם נתן ילין מור). השניים נשפטו באשמת ניהול ארגון טרור ונדונו למספר שנות מאסר, אך קיבלו חנינה ימים ספורים לאחר פרסום גזר דינם, במסגרת חנינה כללית. בשנת 1972 הצטרף שמואלביץ' לתנועת החרות, ולימים שימש בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי מנחם בגין.