בידספיריט | שו”ת מהרלב”ח – ונציה, שכ”ה

שו”ת מהרלב”ח – ונציה, שכ”ה – מהדורה ראשונה – עותק מיוחס – חתימת מהר”י כ”ץ אב”ד קראקא בעל ”שארית יוסף” – העותק של מהר”ם א”ש אב”ד אונגוואר – חתימות נוספות - ספר שו”ת מהרלב”ח – שאלות ותשובות מאת מורנו הרב רבי לוי ן' חביב. [ונציה, חסר שם מדפיס, שכ”ה 1565]. מהדורה ראשונה. עותק מיוחס שהיה שייך במאה ה-16 לרבי יוסף כ”ץ אב”ד קראקא, גיסו של הרמ”א, בעל ”שארית יוסף”, אשר חתם עליו את שמו. ברבות השנים התגלגל עותק זה אל מהר”ם א”ש אב”ד אונגוואר, תלמיד החתם סופר. בראש הספר חסרים דף השער הראשי ושלושת דפי המפתחות. דפים אלה הושלמו באופן אמנותי, בכתיבה נאה, עם איור שער מרשים בדיו שחורה ואדומה. אחרי דפי השלמה אלה מופיע דף א', שהוא שער חלקי: ”שאלות ותשובות החכם השלם הגאון כמהר”ר לוי ן' חביב מירושלם עיר הקדש תוב”ב”. בדף שאחריו (דף ב'), חתימת הגאון בעל ”שארית יוסף”: ”לה' הארץ ומלואה נא' יוסף בן הר”ר מרדכי גרשון כ”ץ זלה”ה מקראקא”. בראש דף השער החלקי (דף א') חתימת רבי יחיאל מיכל סג”ל גלוגא אב”ד אייזנשטאט: ”לה' הארץ ומלואה הק' יחיאל מיכל בהרב מה”ו לעמל סגל ראב”ד דק”ק...” (ראה אודותיו: אישים בתשובות חת”ס, עמ' קפ-קפא, אות רעא; החתם סופר שמע דרשות ממנו כששימש כמגיד מישרים בעיר וינה וכתב עליו: ”שמעתי מפומיה איזה דרשות בהיותו ראש המדברים בעיר וויען טעמתי מנועם נואמו ומתק דבשו”). מתחת לחתימה הנ”ל רישום הקדשת הספר לרבי מאיר א”ש אב”ד אונגוואר: ”מנחה היא שלוחה לה”ה אמ”ו הגאון אמתי המפורסם החריף בוצינא קדישא כקש”ת מה”ו איר א”ש אב”ד דק”ק אונגוואהר הק' מרדכי זילבער מיארמוט”. מתחת לרישום זה, רישום נוסף: ”זה הספר הקדוש מהרלחיב[?] שייך להרב הגאון מו”ה מאיר אש נ”י לנצח, אבדק”ק אונגוואר”. בדף השער המאוייר חתימה, מחוקה, של נכד המהר”ם א”ש – רבי מאיר ב”ר מנחם א”ש. חתימה נוספת בדף ב' (בתוך תיבת הפתיחה): ”יצחק בן הר”ר מנחם שלי”ט בכרך”. רישום בעלות נוסף שלו בדף האחרון: ”זה הספר שלי נאום יצחק בן הר”ר מנחם שלי”ט בכרך”. הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטטר – המהר”ם א”ש (תק”מ-תרי”ב, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצו-שג), מגדולי תלמידי ה”חתם סופר” (מראשוני תלמידיו) ומגדולי רבני הונגריה, חתנו של רבי דוד דייטש אב”ד עיר-חדש. כיהן ברבנות בכמה מערי הונגריה, ומשנת תקצ”ה כיהן כאב”ד העיר אונגוואר. מחבר שו”ת אמרי אש וספרים נוספים. למד אצל החתם סופר כחמש שנים, ורבו ה”חתם סופר” אמר עליו ”כי לא היה לו תלמיד המחכים רבותיו כמוהו” (החת”ס ותלמידיו, עמ' רצז). איש קדוש, שהיה מתענה בימי השובבי”ם בכל ימות השבוע, ונודע כבעל ”רוח הקודש”. בשנת תקצ”א נסע לבקר את רבו החתם סופר, והיה לפלא בעיני רבו האיך תלמידו הגדול זוכר היטב כל מה שלמד אצלו. נפשו היתה קשורה כל ימיו בנפש רבו החת”ס, ומדי יום היה נסגר בחדרו ומתפלל כשעה שלמה על אריכות חיי רבו החת”ס. מיום פטירת רבו הפסיק ממנהגו זה, כי ראה בהקיץ ”ספר תורה לבוש שחורים” וידע שרבו החתם סופר נסתלק לבית עולמו (החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצט ועמ' שא). ה”כתב סופר” בהספדו על מהר”ם א”ש כותב כי היה ”גדול שבתלמידי אבא... מובחר שבבחירי גדולי תלמידיו, בתורה ובצדקות ובמדות” באותו הספד מביא ה”כתב סופר” את הסיפור על התפעלות אביו ה”חתם סופר” מגודל בקיאותו, עד ש”אמר לעומדים לפניו שלא ראה תלמיד חכם וגדול כמותו, ממש היה הכל שגור על פיו כאילו כתוב לפניו...” (דרשות כתב סופר, עמ' קצז-קצט, במהדורת ירושלים, תשל”ב). רט, [1], ריז-שכח דף. חסרים 6 דפים: דף השער, שלושת דפי מפתחות הספר, ושני דפי לוח הטעויות. דף השער ושלושת דפי מפתחות הספר הושלמו בכתב-יד (דפי המפתחות על פני שני דפים), בראש הספר. דף ח נכרך שלא במקומו, לאחר דף ג. 29.5 ס”מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרעים חסרים קטנים בדף השער המאוייר ביד, כתוצאה מחריכת הדיו את הנייר. סימני עש קלים, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור עתיקה, בלויה ומשופשפת. בספר זה נדפסו הגהות רבות ממגיה אנונימי. כפי הנראה, בתחילה נדפס הספר עם הגהותיו של מגיה זה ולאחר מכן הודפסו מחדש דפים רבים, בהם שינו או השמיטו את ההגהות הללו. מסיבה זו, קיימים הבדלים רבים בין טפסים שונים של הספר (הבדלים במספר הדפים החדשים שצורפו אליהם, ועוד). על שינויים בין הטפסים השונים, ראה: י' ריבקינד, דקדוקי ספרים, קרית ספר, י, תרצ”ג-תרצ”ד, עמ' 492-493, מס' 8; י' יודלוב, גנזי ישראל, ירושלים תשמ”ה, עמ' 119-120, מס' 715. רבי יוסף כ”ץ בעל ”שארית יוסף” – גיסו של הרמ”א, מגדולי הפוסקים, אב”ד וראש ישיבה בקראקא הגאון רבי יוסף ב”ר מרדכי גרשון כ”ץ (רע”א בערך-שנ”א), אב”ד קראקא, גיסו של הרמ”א ומגדולי חכמי דורו. כבר בצעירותו, בשנת ש”א, התמנה לאחד מחברי בית הדין בקראקא. ברבות הזמן התעלה לשבת בהרכב הגבוה בבית דין זה, לצדם של רבי משה סג”ל לנדא ורבי משה איסרליש – הרמ”א (בעל ”המפה” על השולחן ערוך). בהמשך הפך הרמ”א לגיסו של מהר”י כ”ץ, כאשר נשא את אחותו של מהר”י כ”ץ מרת קריינדל לאשה (בשנת שי”ב, לאחר שנפטרה אשתו הקודמת של הרמ”א, מרת גולדה בת רבי שכנא מלובלין). בסוף פסק דין משנת שי”ח (סימן עח בספר שלפנינו, התשובה האחרונה בחלק השו”ת) מונה סופר הקהל את שלושת הדיינים, במילים אלו: ”החותם ברשיון ג' עמודי עולם דקהילה קדושה קראקא, דהיינו האלוף המופלג הישיש כמהר”ר משה לנדא והאלוף המופלג כמהר”ר יוסף כ”ץ והאלוף המופלג כמהר”ר משה איסרלז”. הרמ”א, שמתאר פסק זה באחת מתשובותיו (סימן יז, סעיף ב'), כותב: ”...ובא הדין לפני חכמי קראקא, האחד הישיש מורה לצדקה, הגאון מוהר”ר משה לנד”ו, והשני אשר בצדו, הגאון גיסי מוהר”ר יוסף כ”ץ, אשר מתוך הלחץ, שאין בית דין שלא יחץ, נמניתי לשליש עמהם, ואני הקטן שבהם”. מלבד תפקידו כדיין שימש מהר”י כ”ץ כראש הישיבה בקראקא,