|
פריט 17:
צו גירוש ליהודים האנוסים בוונציה, 1550 – נדיר
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $2,200
מחיר פתיחה:
$
1,000
הערכה :
$3,000 - $5,000
עמלת בית המכירות: 25%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
צו גירוש ליהודים האנוסים בוונציה, 1550 – נדיר
Parte presa nell'eccellentiss. Conseglio di Pregadi. 1550. Adì 8. Luglio. In Materia de Marani. צו גירוש ליהודים האנוסים בוונציה. [ונציה (בשער: "Stampata in Calle dalle Rasse"), 1550 ש"י]. איטלקית.
עלון רשמי מטעם הסנאט הוונציאני (Consiglio dei Pregadi; "מועצת המוזמנים"), ובו צו גירוש ליהודים האנוסים שהתיישבו בוונציה. על-פי הצו, על האנוסים (באיטלקית "Marani", מונח שמקורו ב"מאראנוס" – האנוסים מספרד ופורטוגל) לעזוב את השטחים שבשליטת הרפובליקה של ונציה תוך חודשיים. מי שלא ימלא אחר ההוראה – יוחרם רכושו וישלח לשרת כחותר בספינת משוטים במשך שנתיים. עונש דומה יוטל על כל אזרח ונציאני שימשיך לקיים קשרים עם המגורשים.
בעמוד השער נדפס סמל ונציה – האריה של מרקוס הקדוש, אוחז בחרב.
נדיר. רשומה אחת בלבד ב-OCLC.
ככלל, חרף העובדה שהותר להם לחיות בתחומי הגטו העירוני בלבד, יחסם של שלטונות ונציה ליהודי הרפובליקה היה סובלני למדי, ונטוע בגישה פרגמטית המעמידה את צרכיה הכלכליים והביטחוניים של המדינה לפני האידיאולוגיה הקתולית ומוסד האינקוויזיציה. מכיוון שתרומתם הכלכלית של יהודי ונציה כמלווים בריבית וסוחרים בעלי קשרים ענפים ברחבי העולם הייתה מרכזית, הם זכו לחופש מסוים, ובייחוד בהשוואה למדינות קתוליות אחרות.
יחד עם זאת, היהודים האנוסים, אשר נמלטו אל ונציה מספרד ומפורטוגל, זכו ליחס חשדני יותר, ופעמיים החליט הסנאט של ונציה לגרשם: בפעם הראשונה ב-1497, החלטה שהייתה לאות מתה בחוק, ובפעם השנייה ב-1550, אז מומש צו הגירוש באופן חלקי ביותר. בעקבות לחץ הסוחרים הנוצרים ומתוך חשש מפגיעה בכלכלת העיר, ריכך הסנאט את החלטתו ודחה את מימושה.
[1] דף, מקופל לשניים (ארבעה עמודים). כרוך בכריכת נייר עבה. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים בודדים (קלים, ללא פגיעה בטקסט). שני נקבי תילוע, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים בהדבקת נייר. רישום בדיו בפינת עמוד השער.
ספרות:
David Kaufmann, "Die Vertreibung der Marranen aus Venedig im Jahre 1550". The Jewish Quarterly Review, Vol 13, No. 3. (April 1901), pp. 520-532. (גרמנית)
תפריט נגישות
