בידספיריט | שעון שולחן של האדמו”ר האמצעי

שעון שולחן של האדמו”ר האמצעי – הוענק כמתנת כלולות מהצמח צדק לבנו המהר”ש – עם אישור חתום בידי נינת המהר”ש הרבנית חנה גורארי' - שעון שולחן של רבי דוב בער, האדמו”ר האמצעי מליובאוויטש. לאחר הסתלקותו של האדמו”ר האמצעי (כסלו תקפ”ח) ירש חתנו הצמח צדק את השעון והעניקו לאחר שנים כמתנת כלולות לבנו המהר”ש. שעון מטוטלת - כנראה פריז, העשורים הראשונים של המאה ה-19. עשוי עץ מהגוני ומעוטר בעיטורים מברונזה מוזהבת (Ormolu). ניצב על ארבע רגליים מסוגננות. המטוטלת מעוטרת באבני זכוכית דמויות יהלומים (מאוחרת?). מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ”ט-תשנ”א), בתו הבכורה של האדמו”ר הריי”ץ: ”אני מעניקה בזאת במתנה... את שעון השולחן שזקני האדמו”ר האמצעי קיבל במתנה מהנסיך לובומירסקי. הצמח צדק העניק אותו לבנו המהר”ש כמתנת נישואין. סבתא רבא שלי, רבקה [אשת המהר”ש], העניקה לי אותו במתנה לרגל יום הולדתי העשירי”. האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ גדולה, שכנראה שימשה אף היא את ”בית רבי” (הקופסה נמסרה יחד עם השעון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור). האדמו”ר האמצעי והנסיך לובומירסקי רבי דוב בער - האדמו”ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה ביום ח”י אלול תקע”ג (1813). היה זה חודשים ספורים לאחר הסתלקות אביו האדמו”ר הזקן בכ”ד טבת תקע”ג, במהלך בריחתו מפני צבא נפוליאון, ועלותו על כס אביו בראש חסידות חב”ד. מאחר שהעיירה ליאדי בה התגורר אביו האדמו”ר הזקן חרבה בזמן המלחמה, חיפש האדמו”ר האמצעי מקום מגורים קבוע לו ולחסידיו. באותה עת, הנסיך לובומירסקי, מבני משפחת האצולה הרוסית-פולנית הנודעת לובומירסקי (Lubomirski) ובעל אחוזות וקרקעות רבות ברוסיה, הציע לאדמו”ר האמצעי לבוא ולהתיישב בעיירה ליובאוויטש שהייתה בבעלות משפחתו. הנסיך, שהתייחס באהדה רבה ליהודים ורצה בפריחה הכלכלית שתביא עמה התיישבותו של רבי חסידי גדול בתחומו, אף הורה לספק עצים לבניית בתי מגורים לרבי ולמשפחתו ולהקמת מבני ציבור עבור מרכז החסידות. מאה ושתיים שנה (תקע”ג-תרע”ו, 1813-1915) שכנה חסידות חב”ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. תמיכתם של בני משפחת האצולה לובומירסקי באדמו”רי חב”ד החלה עוד בימי האדמו”ר הזקן, שהתיישב בליאדי בהשתדלותו של הנסיך לובומירסקי: ”ארבעה ימים נסע הוד כ”ק אדמו”ר [הזקן]... לעיר ליאדי, במרכבה כבודה אשר התכבד הנסיך ליובאמירסקי לתת להוד כ”ק אדמו”ר, עם שני פרשים רוכבים בסוסים ללוותו והנוסעים עמו מהחסידים המקורבים בארבע מרכבות. וביום הששי ערב שבת נחמו, ארבעה עשר לחדש מנחם אב תקס”א בא לעיר ליאדי, פלך מאהליב” (רשימת הריי”ץ, דברי ימי חיי אדמו”ר הזקן. עמ' נו). גם בשעה שנאסר האדמו”ר האמצעי בשנת תקפ”ז השתדל הנסיך לובומירסקי להקל את תנאי מאסרו, והשיג לאדמו”ר היתר לקיים מניין בהשתתפות עשרים אנשים שלוש פעמים ביום ולומר דברי חסידות בפני חמישים מחסידיו פעמיים בשבוע (ספר התולדות לאדמו”ר האמצעי. עמ' 111). מסופר כי בשעה שפרצה שריפה בליובאוויטש בתקופת הצמח צדק וכלתה בתים רבים: ”האדון ליובמירסקי הורה למנהל אחוזתו, לתת מהיער שלו כל הדרש לבנין בית הרבי, קורות וקרשים, והאכרים יובילו את הקורות והבנאים יבנו –בחנם” (ספר התולדות למהר”ש. עמ' 5). ע ל פי האישור המצורף, האדמו”ר האמצעי קיבל את השעון שלפנינו מהנסיך לובומירסקי, כנראה, בסמיכות לזמן התיישבותו בליובאוויטש בשנת תקע”ג (לכלי כסף נוספים שהעניק הנסיך לובומירסקי במתנה לאדמו”ר האמצעי, ראה ”קדם”: מכירה מקוונת 32, פריט מספר 1; מכירה מקוונת 34, פריט מספר 1; מכירה מקוונת 35, פריט מספר 1). בהמשך האישור שלפנינו, מספרת הרבנית חנה גורארי' כיצד השעון הועבר בירושה ב”בית רבי” מדור לדור. בתחילה ירש אותו חתן האדמו”ר האמצעי ויורשו בכס נשיאות חב”ד, האדמו”ר הצמח צדק; בהמשך, בערך בשנת תר”ט, הצמח צדק העניקו לבנו האדמו”ר המהר”ש (נכד האדמו”ר האמצעי) לרגל נישואיו עם הרבנית רבקה; וכעבור שנים רבות, בערך בשנת תרס”ט, הרבנית רבקה העניקה את השעון לנינתה הרבנית חנה (בתו הבכורה של נכדה האדמו”ר הריי”ץ), לרגל יום הולדתה העשירי. שעון: 45X9 ס”מ. מצב טוב. תקינות מנגנון השעון לא נבדקה. פגמים קלים. רגל אחת רופפת. ללא מפתח. פגמים וסימני הלחמה במטוטלת (כמה אבני זכוכית חסרים). בספר הזכרונות של האדמו”ר הריי”ץ מתוארים בהרחבה סיפור התיישבותו של האדמו”ר האמצעי בליובאוויטש לאחר הסתלקות אביו האדמו”ר הזקן, והסיוע והתמיכה שהעניקו הנסיך לובומירסקי ואחיינו סעקרעט לרבי ולמשפחתו: ”לובומירסקי, אשר בנה את החצר בליאדי עבור האדמו”ר הזקן, נחלץ לעזרה בשנית. הוא רצה להשיב את הרבי החדש בחזרה לליאדי והיה נכון לבנות את החצר החרבה על חשבונו... אולם נגזר שעיירה אחרת תתפרסם - ליובאוויטש... הדבר לא היה מתאפשר ללא לובומירסקי, וליתר דיוק, ללא אחיינו של לובומירסקי, סעקרעט... ליובאוויטש הייתה שייכת לו. בין לובומירסקי ואחיינו פרצה מריבה בשל אי הבנה מסוימת. הדוד ואחיינו היו מסוכסכים, אך לאחר תקופת זמן, התפייסו השניים. סעקרעט הוזמן לטירתו של דודו לובומירסקי, והעניק לו מתנה – תכשיט יקר ערך שקנה בחוץ לארץ, לשם נהג לנסוע לעיתים תכופות. גם לי יש עבורך מתנה, אמר הדוד לאחיינו, המתנה היקרה ביותר שאני יכול להעניק לך. סעקרעט ודאי חשב שלובומירסקי יעניק לו חפץ יקר, כסף, חלקת אדמה או יער. ברם, ללובומירסקי הייתה מתנה מסוג שונה לגמרי עבורו. אני מעניק לך במתנה את הרבי, חשף בפני אחיינו את מתנתו. היה בדעתי להשיבו בחזרה לליאדי ושם לבנות עבורו את חצרו, אך ברצוני להציג בפניך את טוב ליבי ואת רצוני הטוב – אני רוצה להעניק לך את הרבי. הוא יתיישב בליובאוויטש ולך יהיה הכבוד הגדול לבנות עבורו חצר המתאימה לצרכיו ולקהל חסידיו הגדול. לא הייתה זו מחווה פשוטה בלבד עבור לובומירסקי. אכן כן, הוא החשיב את הדבר לקרבן גדול מצדו, להניח לרבי לצאת מגבולות ארצו. לאמיתו של דבר,