בידספיריט | קרל גוסטב יונג – אוסף

קרל גוסטב יונג – אוסף גדול של מכתבים ותצלומים – מכתבים בכתב-יד ובדפוס, חתומים בידי יונג, אל הפסיכואנליטיקאית ד”ר רבקה שרף-קלוגר – מכתבים שלא פורסמו מעולם - אוסף גדול של מכתבים ותצלומים של הפסיכואנליטיקאי קרל גוסטב יונג – מכתבים ששלח יונג אל הפסיכואנליטיקאית ד”ר רבקה שרף-קלוגר, רובם בכתב-יד, חתומים בחתימת ידו (גרמנית); תצלומים של יונג בביתו שבקוסנכט (Küsnacht) בפאתי העיר ציריך, ועוד. שוויץ, [1940-1960 בקירוב]. האוסף כולל: • 62 מכתבים חתומים בידי קרל גוסטב יונג (גרמנית). מרביתם כתובים בכתב ידו, על נייר מכתבים רשמי, ומקצתם מודפסים במכונת כתיבה (מרביתם נתונים במעטפות המקוריות). המכתבים נשלחו בין השנים 1940-1960, אל תלמידתו וידידתו הקרובה של יונג, הפסיכואנליטיקאית ד”ר רבקה שרף-קלוגר. למיטב ידיעתנו, המכתבים לא נדפסו או פורסמו מעולם. המכתבים עוסקים במגוון נושאים אישיים ומקצועיים ומופיעות בהם התייחסויות מעניינות לתורתו של יונג. במכתביו דן יונג ברעיונות ובמושגים שונים הנוגעים לתורת הפסיכולוגיה האנליטית שלו, מתייעץ עם ד”ר שרף-קלוגר אודות פרסום מחקריו וחיבוריו, מנחה אותה בעבודת העריכה וההגהה של מחקריה, מספר לה על מצב בריאותו, על חופשותיו ועל תוכניותיו העתידיות, משיא לה עצות שונות, ועוד. בכמה ממכתביו עורך יונג ניתוח פסיכואנליטי לחלומותיה של שרף-קלוגר (אותם תיארה במכתביה אליו) – הוא מפענח את חלומותיה, מפרשם ומבהירם. באחד המכתבים (3.4.1946) מנתח יונג חלום שחלמה שרף-קלוגר, הנוגע למערכת היחסים ביניהם: ”את נשארת זמן רב מידי: מאחורי הדבר מסתתרת המשאלה להיות חלק ממשפחתי. אבל אני מוביל אותך החוצה, כלומר, אל מחוץ ל'היות-בת' [...] הקלף מצביע על היהודי האדוק שצריך ללמד אותך ציות. המנגנון שמאריך את האף שלי מצביע על הכוונה, כלומר, על היעד המרוחק שמשיגים כשרודפים אחר האף הזה. הדגיגון שמתפתל מאחורי כל זה הוא הסמל הנוצרי [...] זהו החלק או ה'עצמי', ה'אטמן' (atman; גרמנית עילית עתיקה = נשימה, רוח הקודש) שהאדם ממזג לתוכו, שואף לקרבו, ושמאפשר לאדם לנשום (Spiritus vitae [רוח החיים]), כלומר, שמאפשר את החיים. חיים הם הקרבה, כלומר, כל צורה של מימוש היא הקרבה, כי השלמה היא תמיד סוף והתחלה... ה'עצמי' חי רק בשעה שאנחנו חיים על פי המציאות. באמצעות אשליות אנו מעוותים את המציאות ומנסים להימנע ממנה”. במכתב אחר (23.11.1944) כותב לה יונג: ”נדמה לי שבכל פעם שמשהו מתלכד בלא-מודע שלך, צצים חלומות מאיימים, משום שאת מגיבה לרוב אל הלא-מודע שלך כמו אל משהו פתולוגי. זוהי מעין תגובה מופרזת, בעוצמה גדולה מידי, שקשורה כנראה בעובדה שנפלת בפתאומיות, אפשר לומר, מימי הביניים לעידן המודרני – ובעצם, אל התקופה המודרנית ביותר”. במכתב נוסף (30.8.1943) הוא מספר לה: ”פרצת פעם אל תוך אחד מחלומותיי, אך איני יכול לזכור באיזה הקשר”. בכמה מהמכתבים ניכרת התעניינותו של יונג בשפה העברית ובטקסטים יהודיים. באחד ממכתביו (24.5.1944) מודה לה יונג על ששלחה לו חיבור קבלי מסוים, וכותב: ”הוא [החיבור] מאשש את תחושותיי וחוויותיי בצורה מדויקת. מאוד התרשמתי ממנו. בשעותיה האפלות של מחלתי הייתי כל לילה כבתוך 'פרדס רימונים' [כפי הנראה, החיבור האמור הוא ספרו של הרמ”ק ”פרדס רימונים”]”. במכתב אחר מודה לה יונג על שפירשה עבורו את המילה העברית ”רקמה”. • 41 תצלומים , בהם תצלומים של קרל גוסטב יונג בביתו שבקוסנכט (Küsnacht), בפאתי העיר ציריך; בכמה מהתצלומים הוא נראה בחדר העבודה שלו, עובד בחצר ביתו, לצד בני משפחה, עמיתים ומכרים, ועוד. שני תצלומים (תצלומי דיוקן של יונג) צולמו בידי Margarita Fellerer, אחד מהם חתום בידי יונג. גודל ומצב משתנים. קרל גוסטב יונג (1875-1961) , רופא ופסיכיאטר שוויצרי, מאבות הפסיכולוגיה המודרנית; אבי הפסיכולוגיה האנליטית, המכונה לעיתים גם הפסיכולוגיה היונגיאנית, והוגה רעיון הלא-מודע הקולקטיבי. יונג היה מתלמידיו הבכירים של זיגמונד פרויד, שראה בו את ממשיך דרכו ואף מינה אותו לנשיאו הראשון של ”איגוד הפסיכואנליטיקנים הבינלאומי”. בשנת 1912 פרסם יונג את מחקרו ”הפסיכולוגיה של הלא מודע”, שבו ערער על כמה מהנחות היסוד של פרויד. פרסום זה גרם לקרע אישי ומקצועי בין השניים. סלע המחלוקת העיקרי בין פרויד ליונג נגע לתפיסת הלא-מודע: בעוד פרויד התמקד בתשוקות אסורות ובזיכרונות אישיים מודחקים, יונג התמקד בדפוסי חשיבה קולקטיביים. על-פי תפיסתו, הופעתם החוזרת של סמלים ודימויים דומים בתרבויות שונות מלמדת על קיומו של לא-מודע קולקטיבי בו משתמרות החוויות המועברות מדור לדור, משחר ימי האנושות. ללא-מודע הקולקטיבי, המורכב מאותם סמלים ודימויים הקיימים אצל כל בני האדם בכל התרבויות (אותם כינה יונג ”ארכיטיפים”) ישנה, על-פי יונג, השפעה עמוקה על אישיותו של האדם. תורתו של יונג הטביעה את חותמה לא רק על תורת הפסיכולוגיה, אלא גם על תחומי מחשבה ומדעים אחרים – פילוסופיה ודת, מדעי ההתנהגות, ספרות ואמנות, ועוד. הפסיכואנליטיקאית השוויצרית ד”ר רבקה שרף-קלוגר (Rivkah Schärf Kluger, 1907-1987), מתלמידותיו הבולטות של קרל גוסטב יונג. נולדה בברן שבשוויץ כבת בכורה למשולם לייב ולשרה אטל שרף, יהודים ממוצא חסידי שהיגרו לשוויץ מבוקובינה שבאימפריה האוסטרית (כיום ברומניה). בהיותה בת ארבע עברה המשפחה מברן לציריך. את לימודיה האקדמיים עשתה שרף-קלוגר באוניברסיטת ציריך; תחילה למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה, ולאחר מכן שפות שמיות והיסטוריה של הדתות. עסקה רבות גם בעולם המיסטיקה היהודית ובתורת הקבלה. את יונג הכירה בהיותה סטודנטית צעירה. היא קראה את כתביו, השתתפה בהרצאותיו וכתבה סיכומים מפורטים לשיעוריו, שחלקם התפרסמו ויצאו בשנים האחרונות לאור. בשנת 1936 החלה לעבוד לצדו של יונג כפסיכואנליטיקאית, ובהמשך הרצתה במכון קרל יונג (C. G. Jung Institute) בציריך. בשנת 1946 קיבלה תואר דוקטור. עבודת התזה שלה עסקה בדמותו של השטן בברית הישנה. יונג,