בידספיריט | כתב-יד, ”חופת חתנים” – פנקס

כתב-יד, ”חופת חתנים” – פנקס ”זכירת הכתובות” בכתב-ידו של רבי רפאל אבן צור אב”ד פאס – פאס, תר”כ-תרכ”ט – חיבור שלא נדפס - כתב-יד, ”חופת חתנים” – פנקס ”זכירת הכתובות” בכתב-ידו של רבי רפאל אבן צור אב”ד פאס, עם תיעוד של קרוב ל-300 כתובות נישואין שנכתבו בבית הדין. פאס (מרוקו), תשרי תר”כ [1859] עד אדר תרכ”ט [1869]. כתיבה מערבית רהוטה, נאה; שני טורים בעמוד. מן הכתיבה וצבעי הדיו המתחלפים ניכר כי החיבור נכתב לאורך השנים. כותרות בראשי העמודים: ”חופת חתנים”. בחלק מן הדפים נוספו ברכות בראש הדף או בפרט השנה: ”ירבו שמחות בישראל כיר”א [כן יהי רצון אמן]”; ש'[נת] ישיש”ו לפ”ג” [ה' אלפים תרכ”א לפרט גדול]; ”שנת ישיש”ו לפ”ק [תרכ”ו לפרט קטן]”; ”ברכ”ת לפ”ק”. כתב-היד שלפנינו היה למראה עיני רבי יוסף בן נאים, המצטט ממנו פעם אחת בספרו ”מלכי רבנן” (ירושלים, תרצ”א, דף ל/1, ערך רבי חיים ימין הכהן) בשם ”מוהרר”ף אבן צור ז”ל בזכירת הכתובות”. למיטב ידיעתנו, החיבור לא נדפס (למעט הציטוט בספר ”מלכי רבנן”). בכתב-היד שלפנינו מתועדים (לרוב בכתיבה מליצית) כל כתובות הנישואין שנעשו בבית הדין בפאס בתקופה הנ”ל (הכתובות והשטרות במרוקו היו נכתבים על ידי סופרי בית הדין, על פי תקנות קדומות של הקהילות במרוקו). לפנינו מקור מידע עשיר לתולדות ומנהגי קהילת פאס ולתולדות משפחותיה ורבניה . עיקר חשיבותו של כתב-היד שלפנינו הוא שימושו כספר יוחסין למשפחות יהודי מרוקו (ראה מסגרת על ”זכירת הכתובות” של רבני פאס). הרשומות שלפנינו כוללות את שמות החתן והכלה ואבותיהם וייחוס משפחותיהם מדורי דורות (ראה גם פריט קודם ובמסגרת אודות יחס הכתובה אצל יהודי מרוקו). כמו כן, מתועדים ברשומות שמות העדים. ברבות מן הכתובות המתועדות שימש רבי רפאל בעצמו כאחד משני העדים וכותב: ”עדים... ואנכי רפאל ן' צור הי”ו”. בנוסף, כוללות הרשומות פרטים נוספים משטרי הכתובה: סכומי הנדוניא, עיקר הכתובה ותוספת הכתובה (”עיו”ת” =עיקר ותוספת); ברכות לזוג (בדרך כלל בכתיבה מליצית); וכן פרטים שונים על בני הזוג וההסכמים השונים שנעשו בנישואין (בעיקר בנישואין של זיווג שני, בהם הסכמי הממון מורכבים יותר, וכוללים גם את הדאגה לילדיהם מהנישואין הקודמים – ראה במסגרת על ”הסכמי נישואין וכללי התנהגות המופיעים בשטרי הכתובה”). בפנקס מתועדים מקרים רבים של ”מחזיר גרושתו” ושל ”כתובה דאירכסא”, נישואין לשתי נשים (מנהג שעדיין היה מצוי במרוקו, להבדיל מבני אשכנז שקיבלו עליהם את ”חרם דרבנו גרשום”), נישואי ייבום ונישואי יתומות שנתקדשו בעודן קטנות. במקומות שונים בפנקס מוזכרות תקנות ”רבותינו המגורשים” – כינוי לגדולי החכמים בדור הראשון של מגורשי ספרד, שהתיישבו במרוקו בכלל ובפאס בפרט. חכמים גדולים אלו נתמנו לדיינים בערי מרוקו ותיקנו בכל עיר תקנות שונות בענייני נישואין וענייני ממונות, על פי מנהגי יהדות ספרד. באחת הרשומות, המתעדת את נישואיה של אשה מהעיר צפרו עם גבר מהעיר פאס, נזכרים הבדלי המנהגים בין הקהילות השונות במרוקו. ברשומה זו מסופר על התנאים הראשונים שנעשו קודם לנישואין, ביניהם התנאי שהחתונה תערך בצפרו. לבסוף ויתרה האשה על תנאי זה והנישואין נערכו בפאס, אך הותנה כי הזוג יחזור לגור בעיר צפרו, וכי בענייני הממונות יתנהגו על-פי התקנות שנתקבלו בעיר צפרו ע”י ”רבותינו המגורשים”: ”...יען התנית עליו כששדכה שם בצפרו, התנית עמו לקבוע שם דירה, גם זאת טובה הצפינה בכנפיה [=התנתה עמו] להתנהג בין במיתה או בגירושין כאנשי מקומה צפרו יע”א [ישמרה עליון אמן] ולשם ג”כ תהיה הכניסה [החתונה], ובקושי גדול רפתה קשריה רפיון קל לשעה [=ויתרה מעט באופן זמני] להעשות הנישואין כאן פאס, אדעתא שיתקיימו תנאיה, ועדין חומרי מקום שיצאה משם עומדים במקומם בתק'[נת] רבותינו המגורשים נ”ן [נוחי נפש], ואין כל חדש ועל פיו ישא'ו וע”פ יבואו, ורצה הבעל הנז' וקע”ע בספ”י [וקבל על עצמו בסבר פנים יפות] להעשות כן לקבוע דירה בצפרו יע”א, ולהיות נידון הוא וזרעו אחריו כמנהג אנשי קדש צפרו יע”א באוחזין בתק'[נה] הראשונה כנז', ואין הולכין אחר מקום הכתיבה שהוראת שעה היתה, ואדעתא דהכי רצתה לבוא בברית הזיווג, ונש”ח [ונשבע שבועה חמורה] הבעל הנז' לקיים הוא וזרעו כל האמור. ואף גם זאת בהיותם בארץ אוהביהם צפרו יע”א, אין כח ושלטון לבעלה לעכב על ידה היא לאה, מלכת אל בית אביה כל עת שיעלה בחשקה, ואם מאן ימאן הבעל לאחת מאלה יוציא ויתן כתו'[בתה]...” (אייר תרכ”ו; דף [16]/ב). הגאון רבי רפאל ב”ר שלמה אבן צור (תק”ץ-תרע”ז), אב”ד פאס. כיהן תחילה כסופר בית הדין בפאס, ולאחר מכן נתמנה לאב”ד העיר. זכה לתורה וגדולה במקום אחד, ומלבד חכמתו בתורה היה עשיר ובעל נכסים. הותיר אחריו מספר חיבורים בהלכה וחידושים בעניינים שונים. נודע גם כאספן ספרים וכתבי-יד, ”אסף וקבץ ספרים רבים בכל מקצועות התורה נוסף על ספרים שירש מאבותיו הקדושים לרוב והניח אחריו אוצר גדול מלא ספרים...” (מלכי רבנן, דף קה/2). [19] דף כתובים (כ-33 עמודים) ועוד דפים ריקים. 23 ס”מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכה חדשה, עם שדרת עור. ”זכירת הכתובות” של רבני פאס – ספרי היוחסין של יהודי מרוקו פנקסי העתקת הכתובות של חכמי בתי הדין במרוקו נקראים במקורות שונים בשם ”זכירת הכתובות” או ”מזכרת כתובות”. חיבורים אלו מהווים מקור עשיר לתולדות יהודי מרוקו, ומופיעים בהם תיעודי יוחסין מפורטים, שכמעט לא נמצא כמותם בשום עדה אחרת. על פי אזכורים בכמה מקורות ידוע לנו על מספר פנקסים של ”זכירת כתובות” שכתבו גדולי חכמי מרוקו, אך חיבורים אלה לא נדפסו. רבי יוסף בן נאים, בספרו ”מלכי רבנן” (ירושלים, תרצ”א) לתולדות רבני מרוקו, מביא ידיעות רבות מחיבורים כאלה ומשטרי כתובה, בהם גם ציטוט קטע מכתב היד שלפנינו – ראה להלן. גם בספרו שו”ת ”שארית הצאן” (ח”א,