עֲרֵבָה ללישת בצק של הרבנית רבקה (אשת המהר"ש) והרבנית שטערנא שרה (אשת הרש"ב) – עם אישור חתום בידי הנינה והנכדה ...

עֲרֵבָה ללישת בצק של הרבנית רבקה (אשת המהר"ש) והרבנית שטערנא שרה (אשת הרש"ב) – עם אישור חתום בידי הנינה והנכדה הרבנית חנה גורארי'

עֲרֵבָה (קערה/גיגית גדולה ללישת בצק), בה השתמשו הרבנית רבקה (אשת האדמו"ר המהר"ש) והרבנית שטערנא שרה (אשת האדמו"ר הרש"ב) לצורך אפיית חלות בליובאוויטש.
עֲרֵבָה עשויה עץ מגולף (צרפת, הרבע האחרון של המאה ה-19 בקירוב).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ, נכדתה של הרבנית שטערנא שרה ונינתה של הרבנית רבקה: "אני מעניקה בזאת במתנה את קערת העץ ל[לישת] בצק, בה השתמשו סבתא רבא שלי הרבנית רבקה [אשת המהר"ש] וסבתי הרבנית שטערנא שרה [אשת הרש"ב] בליובאוויטש לאפיית חלה". האישור מתוארך – 5 בנובמבר 1989.

הרבנית רבקה שניאורסון, אמו של האדמו"ר הרש"ב וסבתו של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. נולדה בשנת תקצ"ג לאמה הרבנית שרה בת האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש ולאביה הרה"ק רבי אהרן אלכסנדר משקלוב. בצעירותה התייתמה מאביה ומאמה, וגדלה בבית זקנתה הרבנית שיינא, אשת האדמ"ר האמצעי (שהסתלק קודם לידת נכדתו, בשנת תקפ"ח). בשנת תר"ט נערכו נישואיה עם הרבי המהר"ש. לאחר נישואיה, עמדה הרבנית רבקה לצד בעלה וסייעה לו בענייני הכלל. היא נטלה על עצמה את האחריות על כלכלת חצר הרבי והייתה ממונה על חלוקת מעות "המעמד" (צדקה שנתנו חסידים לצורך החזקת בית רבי). השתדלה רבות גם עבור תלמידי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. היא השגיחה על סידורי הלינה והאכילה של התלמידים, דרשה בשלומם ודאגה שיוכלו לשקוד על לימודם ללא דאגות חומריות. מסופר שכשהגיע הנער עזריאל זליג סלונים יחד עם אמו מארץ ישראל ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, ביררה הרבנית רבקה אצל אמו "איזה סוג לחם הוא אוכל", והיתה "אורזת לו מיני מאפה מעשי ידיה".

הרבנית רבקה נודעה כ"בעלת שמועה" והייתה מקור לסיפורים רבים על תולדותיה של תנועת חב"ד ואדמו"ריה. נכדה האדמו"ר הריי"ץ נהג, על פי הוראת אביו האדמו"ר הרש"ב, לבוא אליה בעיתים קבועות ולהאזין לסיפוריה. רבים מסיפורים אלו נדפסו לאחר מכן בספרי הריי"ץ - "ספר הזכרונות", "ליקוטי דיבורים", "ספר השיחות", ועוד. הרש"ב סיפר פעם לבנו הריי"ץ כי אביו המהר"ש אמר פעם אודות רעייתו הרבנית רבקה כי לאחר שתספר לו סיפור מסוים, הוא יחוש "עונג פנימי", שכן היא "בעלת שמועה". חמיה האדמו"ר הצמח צדק בירכה באריכות ימים, ואכן הרבנית רבקה האריכה ימים והסתלקה בערב שבת קודש י' שבט תרע"ד, בגיל שמונים. מנוחתה כבוד בליובאוויטש, בסמוך לציון חותנה הצמח צדק ובעלה המהר"ש. במכתב לכלתו ולנכדותיו כותב בנה הרש"ב: "אין מילים לבטא את שברנו הגדול. ניטל אור גדול וקדוש מביתנו... אני מתנחם רק בידיעה הברורה שהיא חיה עמנו גם עכשיו, והיכן שאנו נמצאים היא אתנו" (אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק ב', עמ' תשפא). על שמה נוסדה רשת מוסדות החינוך "בית רבקה".

הרבנית שטערנא שרה שניאורסון, אשת חבר להאדמו"ר הרש"ב ואמו של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. נולדה בליובאוויטש בשנת תר"כ לאביה האדמו"ר יוסף יצחק מאוורוטש בן הצמח צדק ולאמה הרבנית חנה בתו של רבי יעקב ישראל מטשרקס חתנו של האדמו"ר האמצעי. בשנת תרכ"ה נערכו אירוסיה עם הרש"ב בביתו של הסבא הצמח צדק (החתן והכלה היו כבני חמש); נישואי הזוג נערכו לאחר כעשר שנים – בשנת תרל"ה. עמדה לצד בעלה וסייעה לו בענייני הכלל. פעלה רבות לטובת ישיבת "תומכי תמימים" ואף יסדה בשנת תרס"ט אגודת נשים עולמית לתמיכה בתלמידי ה"חדרים" בליובאוויטש. בשנת ת"ש נמלטה מוורשה הכבושה לארה"ב יחד עם בנה יחידה האדמו"ר הריי"ץ. הסתלקה בי"ג שבט תש"ב ומנוחתה כבוד בניו יורק. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית שרה".
בנה האדמו"ר הריי"ץ מתאר את דמותה, אופייה ופועלה: "הרבנית מרת שטערנא שרה נולדה בחמשה עשר לחדש טבת תר"כ בעיר ליובאוויטש. והיא בת השני' להורי' נ"ע.
הרבנית שטערנא שרה היא הרבנית החמישית בשלשלת נשיאי חב"ד, בחכמתה הגדולה ובתבונתה הכי רבה ובמדותי' הטובות פעלה ועשתה לטובת משפחת בית רבי, לטובת החסידים, וביחוד התענינה בהחזקת ישיבת תומכי תמימים. יסדה אגודת נשים עולמי והחזיקה את כל תלמידי המכינות אשר על יד ישיבת תומכי תמימים. בנסוע הוד כ"ק אישה אדמו"ר הרה"ק מוהרש"ב לחוץ למדינה היתה הרבנית מעתקת את מכתביו ואגרותיו בעניני הכלל ועוזרת על יד קדשו, כמבואר בדברי ימי נשיאי חב"ד.
בשתי שנים האחרונות היתה חלושה והיתה תחת השגחתם של רופאים מומחים, וכשלשה חדשים האחרונים היתה שוכבת במטתה וגם אז שמרה את סדר עבודתה בקדש בתפלה במתינות שלשה פעמים ביום ובאמירת תהלים קודם התפלה ואחרי התפלה ושיעורי לימוד בספרי מדרש ואגדה ודברי חסידות.
בשבת קודש בשלח בשלשה עשר לחדש שבט תש"ב קודם התפלה אמרה: היינט איז שבת שירה בעדאַרפמען גאר אנדערש דאוונען [היום שבת שירה, יש להתפלל לגמרי שונה]. ובאמצע התפלה - בפזמון נשמת כל חי - בשלשת רבעי שעה האחת עשרה נסתלקה והשיבה נשמתה אל האלקים כשהסידור תפלה בידי', ומ"כ בבית החיים של אגודת חסידי חב"ד בעי"ת נויארק יע"א" (רשימה בגוכי"ק הריי"ץ, נדפס בסה"ש תרפ"א, עמ' 13, הערה 12).

83.5X39X14 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים.

"און פארניצן געזונטערהייט" - "להשתמש בבריאות"

בספר "בכל ביתי נאמן הוא" (עמ' 539-542), הפורס את מסכת חייו ופועלו של הגה"ח ר' שניאור זלמן גוראריה ע"ה - הגביר החב"די המפורסם, מאנשי סודו של הרבי מליובאוויטש, מסופר: "תחביב יוצא דופן היה לו לר' זלמן... באוצרותיו אסף ושימר... חפצים ופריטי לבוש של הרביים. הון רב ומאמצים בלתי נלאים השקיע ר' זלמן בתחביב נדיר זה... כל אימת שהזדמן לידיו חפץ נוסף מאוצרות הנשיאים היה קורן מאושר משל רשם זה עתה רווח אגדי בעסקיו". בפרט השקיע ר' זלמן באספנות של פריטי לבוש של האדמו"ר הריי"ץ שקיבל במשך השנים מהרבנית נחמה דינה.

בשנת תשמ"ה, כשאירעה "פרשת הספרים" הידועה, במהלכה נגנבו ספרים מספריית ליובאוויטש השייכים לבית הרבי ונמכרו ברחבי העולם, נשא הרבי מליובאוויטש מספר שיחות נרגשות בהם אמר שכל מי שמחזיק מן הספרים הגנובים, שידע שהוא מחזיק "פצצה מתקתקת" בביתו. ועל כך מסופר: "חשש רב מילא את ר' זלמן למשמע השיחה, היות וחלקים מהאוסף של חפצי רבותינו נשיאנו נרכשו על ידו ממשפחת בית רבי, שנהגו למכור לו חפצים שונים של הרבי הקודם [=הריי"ץ]. ר' זלמן כתב לרבי בפרטיות את רשימת החפצים שברשותו וממי וכיצד קיבל כל אחד מהם. רק כשהגיע אליו המענה, שבה אליו רוחו. הרבי השיב כי הוא רשאי להחזיק בכל הדברים המצויים תחת ידו, "און פארניצן געזונטערהייט" (ולהשתמש בבריאות).

מתשובה זו מובן, בפשטות, כי זעקתו של הרבי הייתה רק אודות הספרים הגנובים, שנלקחו באופן של גניבה ורמייה, ולא על פריטים שהושגו בדרכים ישרות וכשרות.