כובע צמר שחור (קולפאק) של האדמו"ר הרש"ב – עם אישור חתום בידי נכדתו הבכורה הרבנית חנה גורארי' – "הוא [הרש"ב] חבש ...

כובע צמר שחור (קולפאק) של האדמו"ר הרש"ב – עם אישור חתום בידי נכדתו הבכורה הרבנית חנה גורארי' – "הוא [הרש"ב] חבש אותו בחודשי החורף במשך שנים רבות"

כובע צמר שחור של רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
כובע "קולפאק" (kalpak), עשוי צמר כבשים שחור. עם בטנת בד אדומה.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של האדמו"ר הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את כובע החורף עשוי צמר כבשים שחור של סבי [הרש"ב]. הוא קנה אותו בפריז וחבש אותו בחודשי החורף במשך שנים רבות. סבתי [הרבנית שטערנא שרה, אשת הרש"ב] העניקה לי אותו במתנה זמן קצר לאחר הסתלקותו של סבי". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989. מצורפת קופסת עץ גדולה, מחופת עור, שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הכובע שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

האדמו"ר הרש"ב (תרכ"א-תר"פ), הרבי החמישי בשושלת חב"ד ומגדולי מנהיגי יהדות רוסיה, היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, הרש"ב התמסר בכל מאודו ונפשו בנסיעותיו אלו להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט.
נסיעתו הראשונה אל מחוץ לגבולות רוסיה הייתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד. נסיעה זו התארכה במשך כמעט שנה שלמה. מני אז ערך נסיעות נוספות לארצות שונות, כמה מהן היו ממושכות, וחלקן אף התארכו למעלה מחצי שנה. בין היתר ביקר הרש"ב בצרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, יאלטה, ומקומות נוספים. על פי האישור המצורף, רכש האדמו"ר הרש"ב את כובע הצמר שלפנינו באחד מביקוריו המוקדמים בפריז וחבש אותו בחודשי החורף במשך שנים רבות.
כמובא בהמשך האישור, זמן קצר לאחר הסתלקותו של האדמו"ר הרש"ב, רוסטוב אור ליום ב' ניסן תר"פ, העניקה רעייתו הרבנית שטערנא שרה לנכדתה הבכורה הרבנית חנה גורארי' את כובע הצמר שלפנינו במתנה.
בספר "רשימות דברים" (לקט רשימות וסיפורים ששמע הרה"ח ר' יהודה חיטריק בעת לימודיו בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש) מתוארים כובעים שונים שחבש האדמו"ר הרש"ב בליובאוויטש בימות החול, בשבתות ובמהלך נסיעותיו (הוצאה חדשה, עמ' 175): "בליובאוויטש הי' כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב חבוש בימי החול כובע של משי הנקראת 'כעפי' או 'קאפיטאנקע' (כובע מצחייה של קברניטים). הלמעלה הי' רחב הרבה. בש"ק חבש שטריימל כמו 'קאלפאק' (כמין שטריימל צר מהרגיל), אבל לא גבוה... בנסעם בדרך – חבשו 'שליעפע' (מגבעת)" – מהתיאור דלעיל עולה כי הכובע שלפנינו הוא כובע השטריימל (קולפאק) שחבש האדמו"ר הרש"ב בשבתות בליובאוויטש.
בשנים האחרונות נחשפה תמונה חדשה של האדמו"ר הרש"ב (עד כה היה ידוע רק על תמונה אחת שלו), בה הוא נראה חובש "קולפאק" מצמר הדומה מאוד בסגנונו ובצורתו לכובע שלפנינו [בגב התמונה הופיע הכיתוב "רבי שלום דובער שניאורסון תרס"ח, 1908 מוסקבה". מן הראוי לציין, כי בשעתו התעורר פולמוס נרחב בקרב חסידי חב"ד לגבי זהות המצולם והאם אכן ניתן לזהותו כאדמו"ר הרש"ב; עם זאת, מרבית המומחים נוטים לאשר את האותנטיות של התמונה וקובעים כי המצולם בה הוא האדמו"ר הרש"ב].

31X19 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"

הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [=של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).

"און פארניצן געזונטערהייט" - "להשתמש בבריאות"

בספר "בכל ביתי נאמן הוא" (עמ' 539-542), הפורס את מסכת חייו ופועלו של הגה"ח ר' שניאור זלמן גוראריה ע"ה - הגביר החב"די המפורסם, מאנשי סודו של הרבי מליובאוויטש, מסופר: "תחביב יוצא דופן היה לו לר' זלמן... באוצרותיו אסף ושימר... חפצים ופריטי לבוש של הרביים. הון רב ומאמצים בלתי נלאים השקיע ר' זלמן בתחביב נדיר זה... כל אימת שהזדמן לידיו חפץ נוסף מאוצרות הנשיאים היה קורן מאושר משל רשם זה עתה רווח אגדי בעסקיו". בפרט השקיע ר' זלמן באספנות של פריטי לבוש של האדמו"ר הריי"ץ שקיבל במשך השנים מהרבנית נחמה דינה.

בשנת תשמ"ה, כשאירעה "פרשת הספרים" הידועה, במהלכה נגנבו ספרים מספריית ליובאוויטש השייכים לבית הרבי ונמכרו ברחבי העולם, נשא הרבי מליובאוויטש מספר שיחות נרגשות בהם אמר שכל מי שמחזיק מן הספרים הגנובים, שידע שהוא מחזיק "פצצה מתקתקת" בביתו. ועל כך מסופר: "חשש רב מילא את ר' זלמן למשמע השיחה, היות וחלקים מהאוסף של חפצי רבותינו נשיאנו נרכשו על ידו ממשפחת בית רבי, שנהגו למכור לו חפצים שונים של הרבי הקודם [=הריי"ץ]. ר' זלמן כתב לרבי בפרטיות את רשימת החפצים שברשותו וממי וכיצד קיבל כל אחד מהם. רק כשהגיע אליו המענה, שבה אליו רוחו. הרבי השיב כי הוא רשאי להחזיק בכל הדברים המצויים תחת ידו, "און פארניצן געזונטערהייט" (ולהשתמש בבריאות).

מתשובה זו מובן, בפשטות, כי זעקתו של הרבי הייתה רק אודות הספרים הגנובים, שנלקחו באופן של גניבה ורמייה, ולא על פריטים שהושגו בדרכים ישרות וכשרות.