בידספיריט | ספר ”קונטרס ההתפעלות” עם פירוש

ספר ”קונטרס ההתפעלות” עם פירוש ”לקוטי ביאורים” – וורשא, תרכ”ח – מהדורה ראשונה של הפירוש ”ליקוטי ביאורים” – כרוך עם: מאמר השפלות והשמחה – וורשא, תרכ”ח – מהדורה ראשונה - ספר לקוטי ביאורים – ”קונטרס ההתפעלות” מאת האדמו”ר רבי דוב בער שניאורי – האדמו”ר האמצעי מליובאוויטש, עם פירוש ”לקוטי ביאורים”, מאת רבי הלל הלוי מאליסוב אב”ד פאריטש ובאברויסק (רבי הלל פאריטשר), תלמידו המובהק של האדמו”ר האמצעי. וורשא, תרכ”ח 1868. מהדורה ראשונה של הפירוש ”ליקוטי ביאורים”. ”קונטרס ההתפעלות” נכתב בשנת תקע”ד על ידי האדמו”ר האמצעי, והוא עוסק בביאורם של חמישה סוגי ”התפעלות” של עבודת השם. כמו כן מאריך האדמו”ר האמצעי לבאר מהי ”התפעלות חיצונית” ממנה יש להתרחק. הקונטרס נכתב כתגובה נגד שיטתו של האדמו”ר רבי אהרן הלוי מסטרשלה בסוגיית ה”התפעלות” בעבודת השם. בספר שלפנינו נדפס ”קונטרס ההתפעלות” (בשינויי נוסח מהמהדורות שקדמו לו) במרכז הדף, וסביבו נדפס הפירוש ”ליקוטי ביאורים”. פירוש ”ליקוטי ביאורים” נדפס כאן גם על מספר פרקים מ”שער היחוד” ועל ההקדמה לספר ”דרך חיים” – מחיבורי רבו האדמו”ר האמצעי. הפירוש מחולק לשניים: ”מהדורה קמא” ו”מהדורה תנינא”. על החיבור ”ליקוטי ביאורים” כתב רבי פנחס, נכדו של רבי הלל: ”שנת תרכ”ז יצא לאור בוורשא ספר ליקוטי ביאורים, והוא לשונו הזהב ממש, נעתק מפי כתביו” (בהקדמה ל”פלח הרמון” על בראשית, ווילנא תרמ”ז). המחבר, המקובל רבי הלל הלוי מאליסוב אב”ד פאריטש ובאברויסק (תקנ”ה-תרכ”ד), ”מגדולי חסידי ומשפיעי חב”ד, מעובדי ה' המופלאים ביותר שהצמיחה חסידות חב”ד. היה מגדולי תלמידיהם של האדמו”ר האמצעי והאדמו”ר ה”צמח צדק” מליובאוויטש. בתחילת דרכו היה תלמיד בנגלה של האדמו”ר רבי אברהם דב אב”ד ז'יטומיר ואווריטש, בעל ”בת עין”, ובחסידות היה תלמידו של האדמו”ר רבי מרדכי מטשרונוביל. באמצע שנות התק”ע הגיע לידיו ספר התניא, וכן יצא לו להיפגש עם רבי זלמן מזעזמיר, מגדולי חסידי בעל התניא, ולשמוע את תורת רבו. שני מאורעות אלו חוללו מהפך בנפשו עד שקם ונסע אל האדמו”ר האמצעי מליובאוויטש, ”ומני אז לא מש מאהלו ולא זז מלחבב דבריו”. לאחר פטירת האדמו”ר האמצעי בשנת תקפ”ח נהיה נעשה חסידו של האדמו”ר ה”צמח צדק”, אליו היה נוסע פעמיים בשנה, לחנוכה ולחג השבועות. בסביבות שנת ת”ר החל לכהן ברבנות העיר פאריטש, ובערך בשנת תרי”ב התמנה לרב הקהילה החסידית בבאברויסק (לצדו של רבי אליהו גולדברג, רבה של קהילת ה”מתנגדים”). מכתביו נדפסו לאחר פטירתו סדרת הספרים ”פלח הרמון”, בהם מאמרים ששמע מרבותיו, עם ביאורים משלו לדבריהם, וכן מאמרים משלו שמיוסדים על תורת רבותיו. בהוראת רבותיו האדמו”ר האמצעי והאדמו”ר ה”צמח צדק” היה נוסע בחודשים אב ואלול אל המושבות היהודיות שבפלך חרסון. בפלך זה התיישבו חסידי חב”ד רבים, שרובם היו איכרים עובדי אדמה. מחמת ריחוקן של אותן מושבות מליובאוויטש ומעריה המרכזיות של חסידות חב”ד, התרחקו רבים מהם מדרכי החסידות ומעבודת ה'. רבי הלל היה מבקר באותן מושבות, חוזר בפני היהודים הפשוטים מאמרי חסידות ומקרבם ומעוררם לעבודת ה'. ואכן, רבי הלל הצליח בעבודה זו, שהייתה למפעל חייו המרכזי, והצלחתו בה הייתה מעל ומעבר. הוא הצליח לחולל מהפכה רוחנית בגלילות חרסון, בלימוד התורה, בהקמת תלמודי תורה וישיבות, ובהרבצת תורת החסידות בקרב אנשים שהיו בתחילה רחוקים מהבנה של מושגים מופשטים. בנסיעות אלו היה גם מתרים את תושבי גלילות חרסון בסכומים גדולים לצרכי צדקה עבור פדיון שבויים ועבור מטבחים כשרים לחיילים יהודים ששירתו בצבא הצאר. במשך הזמן נהיה למעין אדמו”ר שרבים שיחרו לפתחו, נעזרו בעצותיו ונושעו בתפילותיו. תלמידו רבי אברהם דוד לאוואוט כותב עליו: ” וראיתי ממנו דברים נפלאים אשר ה' היה בעזרו שלא להשיב דבריו ריקם, גם בעניני גשמיות בבני חיי ומזוני”. נכדו רבי פנחס, המו”ל של ”פלח הרמון” כותב בהקדמתו: ”הפלגת צדקתו וחסידותו לא יכילנו הכתב. הוא היה ענו חסיד ומדקדק במצוות וזהיר בהם עד קצה האחרון, וגם על דקדוק קל של דברי סופרים וחומרות הפוסקים או על הנהגה טובה שהנהיג בנפשו, מסר נפשו כעל החמורות... הוא היה האחד המיוחד אשר הקריב את נפשו כליל על מזבח האהבה לאחיו בני עמו, בין על הכלל בין על הפרט, בין בהטבת מצבם החומרי ובין בתיקון מעמדם הרוחני” . • כרוך עם: ספר מאמר השפלות והשמחה, מאת רבי יצחק אייזיק אב”ד הומל (וורשא תרכ”ח). מהדורה ראשונה. מאמר ארוך ועמוק בענייני קבלה וחסידות, מאת רבי יצחק אייזיק אפשטיין אב”ד הומל. [וורשא? תרכ”ח 1868]. מהדורה ראשונה. המחבר, המקובל רבי יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב”ד הומל (תק”מ?-תרי”ז), מגדולי חסידי האדמו”ר הזקן, האדמו”ר האמצעי והאדמו”ר ה”צמח צדק”. גאון מעמיק מקורי, שסלל דרך משלו בהבנת תורת חב”ד. העמיק בתורת רבותיו, והוסיף ביאורים משלו. את תורתו בקבלה ובחסידות כתב בחיבוריו ”חנה אריאל” ובסדרת הספרים ”עשרה מאמרות”, שנדפסו לאחר פטירתו. יש הרואים בספריו את פסגת העמקות החב”דית. בספריו מובאים שמועות ויסודות שקיבל מפי רבו בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים. לאחר פטירת רבותיו האדמו”רים רצו הרבה מחסידי חב”ד להכתיר את רבי אייזיק לרבם, אך הוא סירב. בסביבות שנת תקס”ה התמנה לרב בהומל, בה כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה. בשנותיו האחרונות נהג בגינוני אדמו”רות. כמה מתשובותיו נדפסו בספרי גדולי דורו. נודע בכח ההיתר המיוחד שלו, והיה רגיל בפיו מאמר חז”ל: ”כחא דהיתרא עדיף”. בזמנו הוא חולל סערה בעולם הרבנות כשהתיר לאכילה דג בשם 'שאייטרע', שהיה מוחזק עד אז כדג טמא. היו רבנים שקבלו את ראיותיו, והיו שחלקו על דעתו בתוקף (בהם האדמו”ר ה”צמח צדק” מליובאוויטש). ”והגאון רשכב”ה רבינו עקיבא איגר זצללה”ה... התפלא על רחב בינת האדם הגדול הזה בתלמוד ובפוסקים, ואמר שלא האמין כמעט לשמועתו שכוכב מאיר כזה יאיר בשמי רוסיה הלבנה, וכבוד גדול חלק להרב רבי אייזיק... ” (כנסת הגדולה, וורשא תר”נ, עמ' 20 מספירת הדפים השלישית).