בידספיריט | ספר עטרת ראש – קאפוסט,

ספר עטרת ראש – קאפוסט, תקפ”א – מהדורה ראשונה – שני עותקים – וריאנטים - ספר עטרת ראש, דרושי חסידות לימים נוראים – ראש השנה, יום הכפורים ושבת שובה, מאת רבי דוב בער שניאורי – האדמו”ר האמצעי מליובאוויטש. קאפוסט, תקפ”א [1821]. דפוס רבי יהודה יפה, מתלמידי האדמו”ר הזקן. מהדורה ראשונה. ספר עטרת ראש נדפס בקאפוסט בשנת תקפ”א בשלוש הוצאות שונות (ראה מפעל הביבליוגרפיה), עם הבדלים בדף השער, בטיפוגרפיה ובפגינציה. לפנינו שתיים מהן. עותק ראשון: [1], קב, [1] דף. 16.5 ס”מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים, ובלאי. קרעים, בהם קרע חסר בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער ובטקסט מצדו השני, משוקם במילוי נייר (עם השלמה של מסגרת השער). סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. חותמת ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה. עותק שני: [1], ה-לב, כט-לב, לז-נד, קיג-קיד, [2], נו-סח, עג-עח, [4], פה-קיב, [2] דף. חסרים 5 דפים לאחר דף השער. 16 ס”מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרע בדף האחרון, עם פגיעה בטקסט, משוקם בהדבקת נייר. סימני עש. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה. סטפנסקי חסידות מס' 461. האדמו”ר האמצעי מליובאוויטש – רבי דוב בער שניאורי (תקל”ד-תקפ”ח), בנו של האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל ה”תניא”. לאחר פטירת אביו בשנת תקע”ג בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, החל לכהן כאדמו”ר בעיירה ליובאוויטש. בחיי אביו היה כותב את תורתו, ודורשה ברבים, אף בפני אביו, בתוספת ביאוריו שלו. ניחן בעמקות גאונית ובנביעה אין סופית כמעיין המתגבר. מאמרי החסידות שלו היו נמשכים שעות ארוכות. התברך בכח הסברה מדהים בכתב ובעל פה, וביכולתו לבאר ולפשט לפני אנשים פשוטים את המושגים העמוקים והמופשטים ביותר בקבלה ובחסידות. חונן בכח ריכוז נדיר, והיה יכול להתבונן שעות על גבי שעות במושגים אלוקיים, כשהוא אינו מבחין כלל בסובב אותו. הרבי מליובאוויטש סיפר עליו שבתפילות יום כפור היה עומד על מקומו כל שעות היום, בדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמיות, בלי תנועה ותזוזה, ומראשו היו נוטפים פלגי זיעה. הסתלק תוך כדי אמירת מאמר חסידות. על מפעל ההדפסה של האדמו”ר האמצעי כבר מראשית הנהגתו עסק האדמו”ר האמצעי במרץ רב בהדפסת חבורים. בשנות הנהגתו הראשונות, בשנים תקע”ד-תקע”ו, הביא לדפוס לראשונה את חיבורו המפורסם של אביו האדמו”ר הזקן - ששת כרכי שלחן ערוך הרב, לצד חבוריו הגדולים בקבלה ובחסידות: ”סידור עם דא”ח”, ”ביאורי הזהר”, תניא עם ”אגרת הקודש” ו”קונטרס אחרון”. מפעל הדפסה זה היה כרוך בעבודת הגהה ועריכה מקיפה, שהשתתפו בה גם דודו רבי יהודה ליב (מהרי”ל) מיאנאוויטש וכן חתנו האדמו”ר ה”צמח צדק”. ספרים אלו זכו להקדמות חשובות ומפורסמות של האדמו”ר האמצעי, בהן הוא מספר בפרוטרוט על עניינו של כל ספר ודרכי התהוותו. מפורסמת במיוחד הקדמתו לשלחן ערוך הלכות פסח (שקלוב תקע”ד), הראשונה שכתב לאחר הסתלקות אביו. לאחר שהביא לדפוס חלקים מרכזיים מתורת אביו, התחיל האדמו”ר האמצעי לעסוק בהדפסת חיבורים משלו, המיוסדים על תורת אביו ומבארים אותה. חלק מחיבוריו הם מעין מאמרי מוסר והתעוררות בסגנון החב”די, בהם ”שער התשובה והתפלה”, ”דרך חיים” ו”פוקח עורים”. אחרים הם מיסודות ההגות החב”דית העמוקה שסלל האדמו”ר האמצעי, בהם: ”שער היחוד”, ”שערי אורה”, ”שער האמונה”, ”עטרת ראש” ו”תורת חיים”, והעמוק שבהם הוא ספרו ”אמרי בינה” שכתבו עבור יחידי סגולה. בהקדמה לחלק השני של ”תורת חיים”, כותב בן המחבר, רבי מנחם נחום, על ”עשרה ספרי דבי רב אאמו”ר ז”ל אשר נדפסו בחייו ויצא טבעם בעולם”. כוונתו לספרים הבאים: א-ב. שני חלקי הספר שער התשובה והתפלה (שקלוב תקע”ז-תקע”ח). ג. פוקח עורים (תקע”ז? חסר שנת ומקום דפוס). ד. דרך חיים (קאפוסט תקע”ט). ה-ו. נר מצוה ותורה אור, הכולל בתוכו שני חבורים: שער האמונה ושער היחוד (קאפוסט תק”פ, שער היחוד נקרא גם בשם קונטרס ההתבוננות). ז. אמרי בינה (קאפוסט תקפ”א). ח. עטרת ראש (קאפוסט תקפ”א). ט. שערי אורה (קאפוסט תקפ”ב). י. תורת חיים על בראשית, חלק ראשון (קאפוסט תקפ”ו). לאחר פטירת האדמו”ר האמצעי נדפסו החלק השני של ”תורת חיים” על בראשית (וורשא תרכ”ו) וקונטרס ”פירוש המלות” (וורשא תרכ”ז). בנוסף לכל אלו ידוע חיבורו המפורסם ”קונטרס ההתפעלות”, שנכתב בשנת תקע”ד, ונעתק בכתבי-יד בחייו פעמים רבות, אך כפי הנראה לא נדפס בחייו. מלבד כל אלו נדפסו בברוקלין, בין השנים תשמ”ו-תשס”ו, תשעה עשר כרכים של ”מאמרי האדמו”ר האמצעי”, בהם מאמרי החסידות שכתב ושנאמרו בשבתות ומועדי השנה. בשנת תשס”ג נדפסו שני כרכים של ”תורת חיים” על שמות. הרקע להדפסת ספרי האדמו”ר האמצעי בחייו לאחר הסתלקות האדמו”ר הזקן בשנת תקע”ג, בעת מנוסתו ממלחמת נפוליאון, התיישב בנו וממלא מקומו האדמו”ר האמצעי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה. עם עלותו על כס הנשיאות, נדרש האדמו”ר האמצעי לשאלת נסיעות החסידים אל חצר הרבי. בהקדמתו ל”קונטרס ההתפעלות (תקע”ד) מספר האדמו”ר האמצעי בהרחבה, כיצד במהלך מסעו לעיירה ליובאוויטש לאחר מלחמת נפוליאון נוכח לדעת שמרבית חסידי חב”ד שהתגוררו בעיירות מרוחקות מלאדי, מקום מושבו של אביו האדמו”ר הזקן, לא זכו לעלות לרגל אל רבם ולשמוע את תורתו, בשל ההוצאות הגדולות והפסד הפרנסה הכרוכים בנסיעה (הנסיעה הלוך ושוב והשהייה בלאדי ארכו לפחות חודש ימים, ובימים אלה נמנעו החסידים מלעסוק בפרנסתם ועסקו רק בעבודת ה'). בפועל, האפשרות לנסוע ללאדי מעיירות מרוחקות הייתה נתונה לעשירים בלבד, ואף הם הצליחו לנסוע אל הרבי אחת לעשר שנים בממוצע. לחסידים הפשוטים, וכל שכן לעניים הדחוקים בפרנסתם, לא התאפשר לנסוע אל רבם האדמו”ר הזקן. רק כעשירית מהחסידים בעיירות המרוחקות זכו לנסוע אל רבם בלאדי, והיו עיירות בהן רק לבודדים התאפשר לערוך את הנסיעה, מה שהוביל להתנשאות ולפירוד לבבות בין החסידים. כדי לתקן את המעוות, החליט האדמו”ר האמצעי להתיישב שלוש או ארבע פעמים בשנה, למשך חודש, בערי מחוז שונות,