בידספיריט | שלחן ערוך הרב – ז'יטומיר,

שלחן ערוך הרב – ז'יטומיר, תרי”ח-תרי”ט – כולל חלק ג' שלא נרשם אצל מונדשיין – סט שלם - שלחן ערוך הרב, מאת האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. ז'יטומיר, תרי”ח-תרי”ט 1857-1859. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא. ששה חלקים בארבעה כרכים. מהדורה זו נדפסה על פי מהדורת ז'יטומיר תרט”ז (למעט ההקדמות וההסכמות שנדפסו בסדר שונה). בכרך ראשון חותמות: ”חיים מרדכי פילצר בן ר' הלל פילצר ז”ל ירושלם ת”ו (ימין משה)”. ראה אודותיו: תדהר, אנצי' לחלוצי הישוב ובניו, יב, עמ' 3957. כרך ראשון (אורח חיים, חלק ראשון): [7], ה-קכד, קכט-קסח, [1] דף. כרך שני (אורח חיים, חלק שני): [3], רמ דף. כרך שלישי (אורח חיים, חלק שלישי): [2], רכה דף. חסר דף קדם-השער. כרך רביעי (יורה דעה, חושן משפט ושו”ת): [2], קסז; מב דף. 21 ס”מ בקירוב. מצב משתנה בין הכרכים, טוב-בינוני עד בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים, בהם קרעים חסרים בדפי השער של הכרך הראשון והשני, עם פגיעה קלה במסגרת השער של הכרך הראשון. קרעים חסרים בדף השער של הכרך השלישי, עם פגיעה במסגרת השער, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות נוספים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. סימני עש קשים בדפים האחרונים של הכרך השני, עם פגיעה רבה בטקסט (וקרעים כתוצאה מסימני העש). שני דפים מנותקים בכרך הראשון. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות. מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו”ר הזקן, ביבליוגרפיה, יב, עמ' 98-100. מונדשיין כותב כי לא ראה את כרך ג' (אורח חיים, חלק שלישי). במפעל הביבליוגרפיה נרשם כרך זה על פי צילום השער בלבד, והוא אינו מופיע בקטלוג הספריה הלאומית. כתיבת ”שלחן ערוך הרב” – בהוראת רבו המגיד ממזריטש אחד ממפעלי חייו של האדמו”ר הזקן היה חיבורו ההלכתי הגדול המכונה ”שלחן ערוך הרב”. בספרו זה ערך ועיבד מחדש את ההלכות של רוב חלק ”אורח חיים” כפי שהן מופיעות אצל ”המחבר” והרמ”א ונושאי כליהם, ובראשם ה”מגן אברהם”. כל הלכה נכתבה בבהירות, בשפה צחה וברורה בטעמה ובנימוקה, בצורה מתומצתת וממצה. הלכה ש”המחבר” רבי יוסף קארו מקדיש לה סעיף אחד בלבד ב”שלחן ערוך” שלו, לעתים תופסת אצל האדמו”ר הזקן שבעה סעיפים. במקומות בהם האדמו”ר הזקן מביא מחלוקת הפוסקים, הוא מכריע כדעת מי נפסקה ההלכה ומדוע. על פי רוב הוא נוטה להכריע כדעת ה”מגן אברהם”. סגנון לשונו הבהיר של ”שלחן ערוך הרב” דומה ללשון הזהב של הרמב”ם ב”משנה תורה”. תלמידי חכמים המבררים את ההלכה ממקורותיה בתלמוד ובפוסקים, מגלים כמה מאמץ ויגיעה הושקעו בניסוחו של כל סעיף בשלחן ערוך הרב, ועד כמה מתבררות סוגיות עמוקות ונפתרות שאלות וקושיות באמצעות הניסוח המדויק שלו. עם זאת, הספר נכתב כך שגם בעלי-בתים שאין עיתותיהם בידם יוכלו להבין את ההגדרות, העקרונות, היסודות והטעמים של כל הלכה. בהקדמה לכרך הראשון של ”שלחן ערוך הרב”, הלכות פסח, שנדפס בשקלוב תקע”ד, מספרים בניו של האדמו”ר הזקן כי היוזמה לכתיבת החיבור הגיעה מרבו המובהק המגיד ממזריטש: ”...ובעודו עומד לפני ה' שם [במזריטש] נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא [המגיד ממזריטש]... לחפש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה, מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשלחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא. ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז”ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש, ואמר לו: אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו, בלי בלבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו”. את חיבורו על חלק ”אורח חיים”, כולל ה”קונטרס אחרון” (עיונים ופלפולים עמוקים במקורות ההלכה), כתב האדמו”ר הזקן במשך שנתיים, בשנים תקל”א-תקל”ב, בתקופת שבתו אצל רבו במזריטש ובראוונא. בראשית שנת תקל”ב היו מוכנים אצלו הסימנים על כל הלכות פסח והלכות ציצית. באותה עת, כשהגיעו בעל ה”הפלאה” ואחיו רבי שמעלקא מניקלשבורג אל המגיד ממזריטש, הראה להם האדמו”ר הזקן את מה שכתב בהלכות פסח וציצית, ”וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו: חזק והתחזק לברך על המוגמר, לך נאה ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל”. במשך שנים רבות לאחר שסיים לכתוב את חלק ”אורח חיים” המשיך האדמו”ר הזקן לערוך את הדברים ולהגיהם. במהלך השנים חזר בו מכמה ממסקנותיו בהלכות שבת, ועל כן כתב את אותם סימנים מחדש ב”מהדורה בתרא” (אך את סימני ה”מהדורה בתרא” הוא כתב בסגנון כתיבתו העמוק שב”קונטרס אחרון”, ולא בסגנון השווה לכל נפש כבפנים הספר). בשנים מאוחרות יותר המשיך לכתוב האדמו”ר הזקן את חיבורו על חלק מההלכות ביורה דעה ובחושן משפט. בהלכות שחיטה ובהלכות נדה שינה האדמו”ר הזקן את דרך כתיבתו, ובעוד שבחלק ”אורח חיים”, וכן בהלכות רבית ובמספר סימנים בחלק ”חושן משפט”, כתב ועיבד האדמו”ר הזקן את ההלכות מחדש בסגנון משלו, בהלכות אלו העתיק באמצע העמוד את לשונות ”המחבר” והרמ”א, וכתב סביב לדבריהם שני פירושים: הראשון הוא מעין ”משנה ברורה”, בו מסביר בכל ”סעיף קטן” את דברי המחבר והרמ”א, ואת חידושי גדולי הפוסקים בהבנת דבריהם, והשני הוא ”קונטרס אחרון”, בו מברר ומלבן את כל שורשי שיטות הראשונים במהלך כל סוגיה בעמקות ובחריפות גדולה. כתב היד של החיבור היה במקור גדול בהרבה. הוא כלל סימנים נוספים רבים בחלקים אורח חיים ויורה דעה שלא הגיעו לידינו. חלק מהחיבור אבד בשריפה גדולה שפרצה בשנת תק”ע (בימים בהם נסע האדמו”ר הזקן לאוקראינה, ולא היה בביתו).