בידספיריט | שלחן ערוך הרב – סדילקוב,

שלחן ערוך הרב – סדילקוב, תקצ”א – סט שלם – וריאנט בחלק ראשון – עותק חסר של חלק שני - שלחן ערוך הרב, מאת האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. [סדילקוב, תקצ”א 1831]. ששה חלקים בששה כרכים. המילה ”בקאפוסט” הובלטה בדף השער. החלק הראשון שלפנינו הוא וריאנט, עם מספר הבדלים לעומת העותקים הידועים. דף השער שונה מדף השער המצולם אצל מונדשיין, והוא זהה בנוסחו לדף השער של מהדורת סדילקוב תקפ”ו. כמו כן, בחלק הראשון שלפנינו נוספו לאחר השער שני דפים של הקדמת בני המחבר, שאינם רשומים במפעל הביבליוגרפיה ואף לא אצל מונדשיין. הבדל נוסף: בעמוד שמאחורי השער מופיעה הודעה מאת המדפיס על הסכמות שנמצאות בידיו מאת גדולי האדמו”רים והרבנים. הודעה זו נדפסה בחלק מהכרכים של מהדורת סדילקוב תקפ”ו, אך לא רשומה במהדורת תקצ”א אצל מונדשיין. בדף השער של הכרך הראשון חתימה: ”אברהם דימאט”. בדף השער של הכרך השני רישום: ”שייך לביית[!] המדרש של הרב ר' אברהם יעקב שליט”א והרב מראמין” (כפי הנראה מדובר בבית הכנסת של חסידי סדיגורה בצפת). בכרך הרביעי רישום בעלות של ”הצעיר יעקב חי בורלה”. חותמות: ”יוסף פנחס בראנדיס נכד החכם צבי זצוק”ל”. כרך ראשון: [59], נז-קלו, [103] דף (כולל 2 דפים לאחר השער – הקדמת בני המחבר). כרך שני: [1], קכח; נח דף. חסרים 66 הדפים האחרונים, בהם נדפסו ה”מהדורה בתרא” וה”קונטרס אחרון”. דפים קיג-קטז נכרכו לאחר דף קכ. כרך שלישי: עד, עז-קסד; מו דף. חסר דף השער. כרך רביעי: [1], קיב, קכא-קצג דף. כרך חמישי: [228] דף. כרך שישי: [56] דף. 18-19 ס”מ. מצב משתנה בין הכרכים, טוב-בינוני עד בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות, עם סימני פטריה באחד הכרכים. בלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. קרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעות בטקסט (כולל דפי שער), משוקמים במילוי נייר. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט במספר דפים בכרך השלישי. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות. סטפנסקי חסידות מס' 571; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו”ר הזקן, ביבליוגרפיה, ג, עמ' 56-67. כתיבת ”שלחן ערוך הרב” – בהוראת רבו המגיד ממזריטש אחד ממפעלי חייו של האדמו”ר הזקן היה חיבורו ההלכתי הגדול המכונה ”שלחן ערוך הרב”. בספרו זה ערך ועיבד מחדש את ההלכות של רוב חלק ”אורח חיים” כפי שהן מופיעות אצל ”המחבר” והרמ”א ונושאי כליהם, ובראשם ה”מגן אברהם”. כל הלכה נכתבה בבהירות, בשפה צחה וברורה בטעמה ובנימוקה, בצורה מתומצתת וממצה. הלכה ש”המחבר” רבי יוסף קארו מקדיש לה סעיף אחד בלבד ב”שלחן ערוך” שלו, לעתים תופסת אצל האדמו”ר הזקן שבעה סעיפים. במקומות בהם האדמו”ר הזקן מביא מחלוקת הפוסקים, הוא מכריע כדעת מי נפסקה ההלכה ומדוע. על פי רוב הוא נוטה להכריע כדעת ה”מגן אברהם”. סגנון לשונו הבהיר של ”שלחן ערוך הרב” דומה ללשון הזהב של הרמב”ם ב”משנה תורה”. תלמידי חכמים המבררים את ההלכה ממקורותיה בתלמוד ובפוסקים, מגלים כמה מאמץ ויגיעה הושקעו בניסוחו של כל סעיף בשלחן ערוך הרב, ועד כמה מתבררות סוגיות עמוקות ונפתרות שאלות וקושיות באמצעות הניסוח המדויק שלו. עם זאת, הספר נכתב כך שגם בעלי-בתים שאין עיתותיהם בידם יוכלו להבין את ההגדרות, העקרונות, היסודות והטעמים של כל הלכה. בהקדמה לכרך הראשון של ”שלחן ערוך הרב”, הלכות פסח, שנדפס בשקלוב תקע”ד, מספרים בניו של האדמו”ר הזקן כי היוזמה לכתיבת החיבור הגיעה מרבו המובהק המגיד ממזריטש: ”...ובעודו עומד לפני ה' שם [במזריטש] נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא [המגיד ממזריטש]... לחפש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה, מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשלחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא. ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז”ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש, ואמר לו: אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו, בלי בלבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו”. את חיבורו על חלק ”אורח חיים”, כולל ה”קונטרס אחרון” (עיונים ופלפולים עמוקים במקורות ההלכה), כתב האדמו”ר הזקן במשך שנתיים, בשנים תקל”א-תקל”ב, בתקופת שבתו אצל רבו במזריטש ובראוונא. בראשית שנת תקל”ב היו מוכנים אצלו הסימנים על כל הלכות פסח והלכות ציצית. באותה עת, כשהגיעו בעל ה”הפלאה” ואחיו רבי שמעלקא מניקלשבורג אל המגיד ממזריטש, הראה להם האדמו”ר הזקן את מה שכתב בהלכות פסח וציצית, ”וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו: חזק והתחזק לברך על המוגמר, לך נאה ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל”. במשך שנים רבות לאחר שסיים לכתוב את חלק ”אורח חיים” המשיך האדמו”ר הזקן לערוך את הדברים ולהגיהם. במהלך השנים חזר בו מכמה ממסקנותיו בהלכות שבת, ועל כן כתב את אותם סימנים מחדש ב”מהדורה בתרא” (אך את סימני ה”מהדורה בתרא” הוא כתב בסגנון כתיבתו העמוק שב”קונטרס אחרון”, ולא בסגנון השווה לכל נפש כבפנים הספר). בשנים מאוחרות יותר המשיך לכתוב האדמו”ר הזקן את חיבורו על חלק מההלכות ביורה דעה ובחושן משפט. בהלכות שחיטה ובהלכות נדה שינה האדמו”ר הזקן את דרך כתיבתו, ובעוד שבחלק ”אורח חיים”, וכן בהלכות רבית ובמספר סימנים בחלק ”חושן משפט”, כתב ועיבד האדמו”ר הזקן את ההלכות מחדש בסגנון משלו, בהלכות אלו העתיק באמצע העמוד את לשונות ”המחבר” והרמ”א, וכתב סביב לדבריהם שני פירושים: הראשון הוא מעין ”משנה ברורה”, בו מסביר בכל ”סעיף קטן” את דברי המחבר והרמ”א, ואת חידושי גדולי הפוסקים בהבנת דבריהם, והשני הוא ”קונטרס אחרון”,