בידספיריט | שלחן ערוך הרב – סדילקוב,

שלחן ערוך הרב – סדילקוב, תקפ”ו – מהדורה ראשונה של סימנים קעה-קעו – המהדורה היחידה בה מופיעה הסכמתו הנלהבת של הרה”ק רבי מרדכי מטשרנוביל – סט שלם - שלחן ערוך הרב, מאת האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא. [סדילקוב, תקפ”ו 1826]. ששה חלקים בששה כרכים. המילה ”בקאפוסט” הובלטה בדפי השער. המהדורה היחידה בה מופיעה הסכמת רבי מרדכי מטשרנוביל. המהדורה שלפנינו נדפסה דף על דף ושורה על שורה, בקירוב, על פי המהדורה הראשונה. במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה סימנים קעה-קעו מהלכות ברכות הנהנין. במהדורה שלפנינו ישנם שינויים מהמהדורה הראשונה: א. ה”מהדורה בתרא” של ארבעת הסימנים הראשונים, והפתיחה שלפניהם, נדפסו לאחר ה”מהדורה קמא” שלהם. ב. ההקדמה המפורסמת של שלושת בני המחבר: הרה”ק רבי דוב בער – האדמו”ר האמצעי מליובאוויטש, הרה”ק רבי חיים אברהם ור' משה, שנדפסה במהדורה הראשונה בתחילת הכרך של הלכות פסח (שקלוב תקע”ד), נדפסה במהדורה שלפנינו פעמיים, בתחילת כרך א ובתחילת כרך ג, אך בהשמטת כמה קטעים, ובהשמטת חתימת שמו של הבן השלישי ר' משה (ההקדמה נדפסה במתכונת זו בכל המהדורות שנדפסו אחריה, עד שתוקן הדבר במהדורות החדשות של ימינו). כרכי המהדורה הראשונה נדפסו בשנים תקע”ד-תקע”ו בשקלוב ובקאפוסט שברייסין (רוסיה הלבנה – בלארוס). מאז עברו כעשר שנים עד הדפסת המהדורה השניה שלפנינו, שנדפסה בסדילקוב שבאוקראינה. המגיד הרה”ק רבי מרדכי מטשרנוביל, מחותנו של המחבר בעל התניא, מספר בהסכמתו הנלהבת למהדורה שלפנינו (שנדפסה בכרך השלישי והרביעי), על הביקוש למהדורה זו בקרב החסידים באוקראינה, שלא הגיעו לידיהם כל חלקי החיבור שנדפסו ברייסין: ”בא אלי הרבני המופלא [המו”ל]... לומר שרוצה לרוות צמאון עם קדוש בני ישראל אשר בערה בם תבערת והתלקח[ו]ת שלהבת יה בחשיקה וחפיצה שיפוצו מעיינות חכמת פסקי ההלכות ויסודו אמת לאמיתם של השלחן ערוך מהרב הגאון הגדול איש אלקים החסיד המפורסם אור ישראל בוצינא קדישא ע”ה פ”ה [=עמוד הימני פטיש החזק] מו”ה שניאור זלמן מק”ק לאדי... כי גם אני בשלהובותא דנורא דלבא התלקחתי מזמן זמנים, ואמרתי מתי יבא לידי איש אשר ידבנו לבו להאיר אור חדש וקדוש הזה בעולם, ובפרט במדינתינו [אוקראינה] שלא זכינו להיות בידינו כל השלחן ערוך שלו כולם כאחד יחד, מחמת שאורחי רחיקא מדינתינו ממדינתו [רייסין] שנדפסו שם זה כבר שנים כבירים, וטרם בואו לכאן למדינתינו, כל אחד אשר יגיענו בכפו יבלענו, וכל חיך הטועמו אומר לי הוא...”. על המהדורה שלפנינו, ועל המדפיס ובית הדפוס שהדפיסו מהדורה זו, ראה בקבצי ”היכל הבעש”ט”, לז ולט. מספר חתימות והגהות בכתב-יד בכרך ד'. כרך ראשון: [4], א-קצג, קצז-ר, קפא-קפח, רט-שיט דף. כרך שני: [1], רנו, רסא-שעז דף. כרך שלישי: [4], קפ, קפה-קצב, קפט-רנב, ריג-רכ, רסא-רסח דף. כרך רביעי: [2], כט, לג-רמט דף. כרך חמישי: [1], רכו, רכט-רנד, רנז-רפח דף. כרך שישי: [1], סו דף. 18 ס”מ בקירוב. מצב משתנה בין הכרכים, טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט (בכרך ד סימני עש קשים, עם פגיעות רבות בטקסט). קרעים ובלאי. קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט (ופגיעה במסגרות בדפי השער), חלקם משוקמים. חותמות ורישומים. כריכות חדשות (מרביתן כריכות עור, לא אחידות). סטפנסקי חסידות, מס' 565-570; מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו”ר הזקן, ביבליוגרפיה, ב, עמ' 40-55. כתיבת ”שלחן ערוך הרב” – בהוראת רבו המגיד ממזריטש אחד ממפעלי חייו של האדמו”ר הזקן היה חיבורו ההלכתי הגדול המכונה ”שלחן ערוך הרב”. בספרו זה ערך ועיבד מחדש את ההלכות של רוב חלק ”אורח חיים” כפי שהן מופיעות אצל ”המחבר” והרמ”א ונושאי כליהם, ובראשם ה”מגן אברהם”. כל הלכה נכתבה בבהירות, בשפה צחה וברורה בטעמה ובנימוקה, בצורה מתומצתת וממצה. הלכה ש”המחבר” רבי יוסף קארו מקדיש לה סעיף אחד בלבד ב”שלחן ערוך” שלו, לעתים תופסת אצל האדמו”ר הזקן שבעה סעיפים. במקומות בהם האדמו”ר הזקן מביא מחלוקת הפוסקים, הוא מכריע כדעת מי נפסקה ההלכה ומדוע. על פי רוב הוא נוטה להכריע כדעת ה”מגן אברהם”. סגנון לשונו הבהיר של ”שלחן ערוך הרב” דומה ללשון הזהב של הרמב”ם ב”משנה תורה”. תלמידי חכמים המבררים את ההלכה ממקורותיה בתלמוד ובפוסקים, מגלים כמה מאמץ ויגיעה הושקעו בניסוחו של כל סעיף בשלחן ערוך הרב, ועד כמה מתבררות סוגיות עמוקות ונפתרות שאלות וקושיות באמצעות הניסוח המדויק שלו. עם זאת, הספר נכתב כך שגם בעלי-בתים שאין עיתותיהם בידם יוכלו להבין את ההגדרות, העקרונות, היסודות והטעמים של כל הלכה. בהקדמה לכרך הראשון של ”שלחן ערוך הרב”, הלכות פסח, שנדפס בשקלוב תקע”ד, מספרים בניו של האדמו”ר הזקן כי היוזמה לכתיבת החיבור הגיעה מרבו המובהק המגיד ממזריטש: ”...ובעודו עומד לפני ה' שם [במזריטש] נתעורר רוח קדשו של מורו ורבו סבא קדישא [המגיד ממזריטש]... לחפש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה, מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשלחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא. ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז”ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש, ואמר לו: אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו, בלי בלבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו”. את חיבורו על חלק ”אורח חיים”, כולל ה”קונטרס אחרון” (עיונים ופלפולים עמוקים במקורות ההלכה), כתב האדמו”ר הזקן במשך שנתיים, בשנים תקל”א-תקל”ב, בתקופת שבתו אצל רבו במזריטש ובראוונא. בראשית שנת תקל”ב היו מוכנים אצלו הסימנים על כל הלכות פסח והלכות ציצית. באותה עת,