בידספיריט | ספר לקוטי אמרים תניא –

ספר לקוטי אמרים תניא – סלאוויטא, תקנ”ו-תקנ”ז – מהדורה ראשונה – עותק חסר - ספר לקוטי אמרים [תניא], ”ספר של בינונים” – ”שער היחוד והאמונה”, מאת האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. [סלאוויטא, תקנ”ו-תקנ”ז 1796. דפוס רבי משה שפירא אב”ד סלאוויטא]. מהדורה ראשונה. הסכמת רבי זושא מאניפולי ורבי יהודה ליב הכהן. הספר מחולק לשני חלקים: ”חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה...” – ביאור יסודות עבודת ה'; ”חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע” – ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע”פ שיטת הבעש”ט. מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה. [3-2], ה-טז, כה-פו דף (במקור: [3], ד-פו דף). חסרים עשרה דפים: דף השער ודפים ד, יז-כד (הדפים החסרים הושלמו בצילום). 16.5 ס”מ. מצב בינוני. כתמים. עקבות רטיבות עם סימני פטריה קשים בחלק מהדפים. בלאי. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר, עם השלמות בכתב-יד (כל הדפים עברו שיקום). רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה. סטפנסקי חסידות מס' 622; מונדשיין, ספר התניא, ביבליוגרפיה, א, עמ' 31-35. האדמו”ר הזקן רבינו שניאור זלמן מלאדי , מייסד חסידות חב”ד, מהמאורות הגדולים שהאירו את שמי היהדות והחסידות, חולל מהפכה לדורות והטביע את חותמו ברבבות נשמות ישראל. היה מגדולי הפוסקים המפורסמים, מגדולי החסידות ומבחירי תלמידי המגיד ממזריטש. בנעוריו היה תלמידו של רבי ישכר בער הלוי אשבל אב”ד ליובאוויטש (מתלמידי המגיד ממזריטש). לאחר נישואיו עבר מעיירת מולדתו ליאזנא אל העיר וויטבסק, שם התגורר חמיו – רבי יהודה ליב סגל. בגיל שמונה עשרה גמר את כל הש”ס בעיון ”עם כל נושאי כליהם ספרי הראשונים והאחרונים”. בהגיעו לגיל עשרים נסע לראשונה אל מי שעתיד להיות רבו המובהק – המגיד ממזריטש. ”שמה [במזריטש] מצא מרגוע לנפשו והשביע בצחצחות נפשו ואכל מעץ החיים אילנא דאורייתא”. במזריטש למד את תורת הקבלה והחסידות עם בנו יחידו של המגיד – הרה”ק רבי אברהם המלאך. בתקופת שהותו במזריטש הטיל עליו רבו לכתוב מחדש את השלחן ערוך, עם הנימוקים של כל הלכה (על כך ראה בהרחבה בפריט 116). לאחר פטירת רבו המגיד ממזריטש, בשנת תקל”ג, החל לנסוע אל הרה”ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק והיה מתבטל אליו כתלמיד לרבו. בשנת תקל”ז, כשעלו הרמ”מ מוויטבסק וידידו רבי אברהם הכהן מקאליסק בראש קבוצה של שלוש מאות חסידים אל ארץ הקודש, הצטרפו אליהם האדמו”ר הזקן ומשפחתו. בהגיעם ל”מוהילוב הטורקית” שעל שפת נהר הדנייסטר [מוהיליב-פודילסקי] הפצירו בו המלווים הרבים מבין חסידי רייסין שלא יעזבם כצאן ללא רועה, ואז החליט האדמו”ר הזקן בעצה אחת עם הרמ”מ ורבי אברהם להישאר ברייסן ולהנהיג את החסידים. כשנה וחצי נשאר ב”מוהילוב הטורקית”, שם למד בהתמדה וביגיעה עצומה רוב שעות היממה. בתקופה זו החל להגיה ולערוך מחדש את השלחן ערוך שלו, אותו סיים לכתוב במזריטש. לאחר מכן שב לוויטבסק. בשנים תקמ”א-תקמ”ג התגורר בהורודוק. בשנת תקמ”ג נבחר לכהן כרב וכמגיד מישרים בעיירת מולדתו ליאזנא. מאמצע שנות התק”מ התחילו אלפים לנסוע לליאזנא, להיכנס לחדרו ל”יחידות” ולשמוע את מאמריו העמוקים בתורת החסידות. אחת המגמות המרכזיות של האדמו”ר הזקן הייתה החזרת עטרת עבודת התפילה ליושנה כבימי חז”ל. הוא שאף להעמיד דור של עובדי ה' ששוהים שעה אחת קודם התפילה ומתבוננים בגדלות הבורא, ובזמן התפילה שוהים לפחות שעה אחת בהתבוננות המוח ובהתעוררות הלב. באחד ממכתביו הוא כותב: ”האומרים תפילה מדרבנן, לא ראו מאורות מימיהם... עיקר ענינה ומהותה הוא יסוד כל התורה, לדעת את ה' להכיר גדלו ותפארתו בדעה שלימה ומיושבת בבינת הלב, שיתבונן בזה כל כך עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה את שם ה' ולדבקה בו ובתורתו ולחפוץ מאד במצותיו. אשר כל ענין זה נעשה לנו בזמן הזה על ידי אמירת פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה, בפה מלא ובקול המעורר כוונת הלב... כל הקרוב אל ה' וטעם טעם בתפלה פעם אחת, יבין וישכיל כי בלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו לעבוד ה' באמת”. חלק גדול ממאמריו של האדמו”ר הזקן נאמרו לצורך מגמה זו, כהדרכה לחסידים לקראת ההתבוננות בשעת התפילה ולפניה. בעקבות הלשנות נאסר האדמו”ר הזקן פעמיים בפטרבורג. לאחר שחרורו השני, בשלהי שנת תקס”א, העביר את מקום מגוריו מליאזנא ללאדי, בה התגורר באחת עשרה השנים האחרונות לחייו. המעבר ללאדי סימן תקופה חדשה בהתפשטות תורתו של האדמו”ר הזקן. שם נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ולמעשה רוב מאמריו נאמרו בשנות מגוריו בלאדי. מספר הנוסעים אליו בראשית שנות התק”ס, נאמד (על פי מסמכים ממשלתיים) בעשרות אלפים (לממעיט – ארבעים אלף, ולמרבה – שמונים אלף). בשיאה של מלחמת רוסיה-צרפת (1812), בתחילת חודש אלול, כשנפוליאון וחילותיו התקדמו במהירות אל תוך רוסיה, נמלט האדמו”ר הזקן עם כל משפחתו מביתו שבלאדי כדי לא לשהות אף רגע אחד תחת כיבושו של נפוליאון, אותו כינה ”השונא” ובשלטונו ראה סכנה רוחנית. במשך כחצי שנה היטלטל האדמו”ר הזקן בדרכים, עד שתקפה עליו מחלה ובמוצאי שבת פרשת שמות, אור לכ”ד טבת שנת תקע”ג ”יצתה נשמתו בטהרה אחר כמה נוראות ונפלאות”. מקום קבורתו בעיירה האדיטש. תולדות הדפסת חיבורי האדמו”ר הזקן תורתו שבכתב בחייו הדפיס האדמו”ר הזקן ארבעה חיבורים קטנים, בהלכה ובעבודת ה'. רוב חיבוריו שבכתב וכל תורתו שנאמרה בעל פה, נדפסו רק לאחר הסתלקותו. ארבעת החיבורים שהדפיס האדמו”ר הזקן בחייו: א. קונטרס ”הלכות תלמוד תורה”, נדפס בשקלוב תקנ”ד (עם הסכמות רבני שקלוב ”המתנגדים”). בחיבור זה ביאר וליבן האדמו”ר הזקן את כל גדרי מצוות תלמוד תורה וידיעת התורה ואיסור שכחת התורה. כמו כן, חידש הלכות רבות שהוציא מדברי הגמרא והראשונים, שאינן מוזכרות אצל הרמב”ם, הטור והשלחן ערוך.