בידספיריט | חתימה והערות בכתב ידו של

חתימה והערות בכתב ידו של אברהם גייגר, מייסד הרפורמה, על ספר נחל קדומים נחלת יעקב מאת ליב דוקעס - הנובר, תרי”ג - נדיר ביותר! - בעמוד השער חתימתו בכתב ידו: אברהם גייגר. בתוך הספר הערות ותיקונים בכתב ידו. בצד האחורי של השער חותמת של ספריית המוסד שהקים ושעמד בראשו: ”hochschule fur die wissenschaft judenthums in berlin”. מעולם לא נראה במכירה פומבית שום פריט בכתב ידו או בחתימתו! נדיר ביותר! תיאור הספר נחל קדומים - נחלת יעקב. נדפס בהנובר, בבית האדון טעלגענער בשנת תרי”ג לפ”ק. שתי מחברות בכרך אחד. מחברת ראשונה: כולל שיר מר' יוסף בן חסדאי אל ר' שמואל הנגיד ז”ל וקורות השיר מזמן ר' סעדיה גאון יד ר' שמואל הנגיד תלכנה לפניו, ואחריו יסע השער במליצה ושיר מספר הפרדס לר' ידעיה בדרשי ז”ל. מחברת שנייה: כולל תולדות ר' שמואל הנגיד ז”ל, עם כמה בתים מספרו בן משלי, ומאמר על זיכרון המשוררים בספרי חכמי ישראל יסע לאחריו ועוד איזה ליקוטים. יהודה ליב דוקעס (1891-1810), יליד הונגריה, היה מבקר ומהדיר ספרות עם ישראל. מאנשי חכמת ישראל ותנועת ההשכלה היהודית. בצעירותו למד בישיבתו של החת”ם סופר, ואחר כך הקדיש את זמנו לחכמת ישראל, ובמשך שנים רבות שהה בספריות החשובות באירופה לצורך מחקריו. תרם רבות לפילולוגיה העברית. גולת הכותרת של מחקרו היא שירת ימי הביניים של יהדות ספרד. במסגרת עיסוקו זה כתב גם על תולדות המשוררים. הוא חיבר ספרים רבים בתחומי מחקריו, מקצתם בעברית. ביניהם שתי המחברות שלפנינו, נחל קדומים ונחלת יעקב, על השירה העברית הקדומה. תיאור ההערות כמעט כל הערותיו של גייגר הן בעברית, למעט אחת בגרמנית. כולן בכתב יד רהוט וקריא. חלק מן ההערות הן תיקון של אות אחת או פסיק אחד, אך ישנן הערות של מקורות לדברים, וישנן הערות למדניות. דומה שהמשותף לכולן הוא המגמה להעמיד את דברי הספר על תלו, כלומר להגיהו הגהה נמרצת הן בסיקול הטעויות שנפלו בו והן בהערות למדניות מעמיקות. הנאמנות הזו של גייגר לספר שהכניס לספרייתו תואמת את הידוע לנו על שקידתו, ידענותו והדייקנות שלו במחקריו. ישנן הערות שבסופן יש בסוגריים ראשי תיבות: ”ש”ש”. אין אנו יודעים לומר מה משמעות הדבר. הכתב נראה, לכאורה, זהה לכתב ידו של גייגר. אברהם גייגר (1874-1810) כשכותבים על גייגר אולי ראוי להתחיל מהסוף. לפי ויקיפדיה, 80% מהמקבלים חינוך רפורמי בארצות הברית נישאים לגויים. המחקרים מורים שלילדים של נישואי תערובת אין כמעט כל זהות יהודית, והם אובדים לעם ישראל. אלו נתונים קשים מאוד, ומכאיבים כל לב יהודי באשר הוא שם. שום טיעון אידיאולוגי, מגוהץ ומיופה ככל שיהיה, לא יוכל לעמוד כנגד השואה הרוחנית שמתרחשת מול עיננו. ראשיתה של הרפורמה בהוצאת ציון מהתפילה, מעקירת העניין הלאומי, תחת חזון חדש של אחרית ימים קוסמו-פוליטית ללא שיבת העם לארצו. אמנם לאחרי השואה והקמת מדינת ישראל חל שינוי בתנועה הרפורמית בעניין זה, אך כפי הנראה מדובר בשינוי מועט מדי ומאוחר מדי. אין בידינו להכריע מה היו אומרים כיום ההוגים הרפורמים של אז לו ראו את תוצאות תורתם לנגד עיניהם. אין ספק שלחלקם לא היה הדבר מפריע, שכן זו התממשות חזונם במידה מסוימת, אך מסתבר שאחרים רצו שתהיה המשכיות יהודית כלשהי. יחד עם עמידתו של גייגר בראש הרפורמה שעקרה את הלאומיות הישראלית, את האמונה בתורה מן השמים ואת המצוות המעשיות (ובמקום אלו העמידה את הכול על מוסר כללי, כמו הדת הנוצרית והתפיסה התרבותית של העמים הנוצריים שבתוכם ישבו), עסק גייגר גם בחכמת ישראל. פעולתו התחלקה לשניים: באופן אישי הוא כתב מחקרים חשובים במקצועות שונים, שזכו להערכה גדולה. בד בבד עם זאת הקים בברלין את המוסד שבראשו עמד, שתפקידו היה להעמיד תלמידים בחכמת ישראל אך ללא אמונה בתורה מן השמים. לעומתו פעלו הרש”ר הירש ותלמידיו במגמה הפוכה לחלוטין. הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר העמיד את בית המדרש לרבנים האורתודוכסי. שניהם שכנו בברלין ושניהם היו פתוחים למדע המודרני, אך נקודת המוצא של כל אחד מהם הייתה הפוכה. סמלי הוא מה שסופר בעיתונות התקופה, שעשרת אלפים איש ליוו את גייגר בהליכתו האחרונה, אך איש אחד בלט בהיעדרו, במחאה על כבוד ה', כבוד האומה וכבוד התורה: רבי עזריאל הילדסהיימר זצ”ל.