בידספיריט | ”היישוב הולך ונחרב על ידי

”היישוב הולך ונחרב על ידי הארבה” – כרוז נדיר הקורא להתגייס למלחמה במכת הארבה בארץ ישראל – 1915 - ”קול דמי אחינו צועקים אלינו מאדמת המושבות” – כרוז הנושא בתוכו זעקה נרגשת להצלת מושבותיה של ארץ ישראל מידי האויב המר – הארבה. כרוז נדיר ביותר, אינו מצוי בספריות בארץ ואינו רשום ביבליוגרפית! במרץ 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, פשט בכל הארץ ארבה כבד, שהשמיד את כל גידולי החקלאות. מכה זו היתה אחת הפורענויות הקשות ביותר שנתכו על הישוב היהודי בארץ בדורות האחרונים, וטעמה המר נשמר גם לאחר שחלפו שנים רבות. מכת הארבה איימה גם על תושבי הערים, שהארבה עמד לכלות את מזונם, אך בעיקר על אנשי המושבות בארץ, שתבואתם היתה לא רק מאכלם אלא גם פרנסתם לעתיד. בתחילה המושבות העבריות קראו לעזרתו של אהרן אהרונסון, החקלאי המובהק ואיש המדע (לימים איש ניל”י), שאף נתמך בידי ג'מאל פחה, מפקד המחנה. התורכים ראו במכת הארבה הוא איום גדול עליהם ולכן מינו את אהרנסון למפקח כללי על השמדת הארבה. אחרי שפג תוקפן של הפקודות הרשמיות של השלטונות התורכיים בדבר חובתו של כל יהודי להתגייס למלחמה בארבה, האיכרים היו צריכים להתמודד בעצמם מול המכה. הופיעו אז על הקירות כרוזים אחרים, פנימיים, כמו הכרוז הנדיר שלפנינו. הכרוז כתוב בשפה נרגשת ומבטא את האימה הגדולה שריחפה על הישוב הקטן בארץ. ”הישוב הולך ונרחב על ידי הארבה, בכל יום ובכל רגע הולך ונשחת כרם, פרדס, וגם על הבתים עלה המשחית... אל יחשוב כל אחד כי גם בלעדו תעשה העבודה. אחים! אל תקשיחו את לבבכם, חרדו מפני קללת אחיכם הנואשים. לכו עבדו והצילו!”. בתחתית המודעה מובאים הפרטים לגבי היציאה לדרך, למלחמה הקשה. ”מתאספים על יד משרד ועד העיר בתל אביב”. כמו כן נכתב ש”ועדת הארבה” מסדרת לינה ואכילה בכל המושבות בשביל הלוחמים, אבל ”כר ומכסה [=שמיכה] צריך כל אחד לקחת אתו”. לימים תאר משה סמילנסקי את המלחמה הקשה: ”מרחוק, מן המושבה ומן הכרמים, עולים ונשמעים קולות הדפיקות בפחים... הכורמים יצאו למלחמתם... צחוק מר עולה על השפתיים. מה הן מאות הידיים של בני המושבה מול רבבות, רבבות המיליארדים הללו...”. 33x24.5 ס”מ. מצב טוב.